עולם קטן מופלא

| מאת: ענבל דרור | ענבל דרור | מגזין נישה

לא משחק ילדים. על עיסוק, יצירה ואיסוף מיניאטורות

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

מכשירי החשמל שבבית הבובות של המלכה מרי פועלים (ובהם נורות, תנורים ועוד), ויש בו ספרים זעירים ובהם מלוא הטקסט המקור

רבים מאתנו זוכרים את אוסף המיניאטורות בביתן הלנה רובינשטיין במוזיאון תל-אביב לאמנות. בלב המפגש המאתגר עם האמנות הפלסטית העכשווית, נמצא אולם חשוך ובו נישות צבעוניות מעוצבות בדקדקנות שבתוכן אולמות נשפים או חדרי אמבטיה. המפגש עם החדרים הקטנים אף פעם לא היה ארוך מספיק ותמיד רצינו לראות עוד ועוד. חלמנו שכמו אליס בארץ הפלאות נוכל גם אנחנו לבלוע שיקוי שיקטין את ממדי גופנו ולהיכנס פנימה.

לדברי דורון לוריא ממוזיאון תל-אביב לאמנות, במרוצת חייה אספה הלנה רובינשטיין כ-20,000 מיניאטורות והחפצים המיניאטוריים בחדרים האלה עשויים משנהב, אם-הפנינה, כסף, בדולח, מהגוני, בדיל, משי ועוד. בזיכרונותיה כותבת הגב' רובינשטיין: "מומחים ומבקרי אמנות מארצות רבות באו לראות את החדרים המיניאטוריים שאספתי, אבל אני חושבת שיותר מכל נהניתי להראותם לילדים".



בתי בובות משנות ה -60 של חברת Londby, שעברו שחזור [צילום: Anna Maria]

בתי בובות משנות ה -60 של חברת Londby, שעברו שחזור [צילום: Anna Maria]

מהפירמידות במצרים ועד לטירת וינדזור

העיסוק במיניאטורות – יצירתן, איסופן והמשחק בהן – אינו חדש. הבית המיניאטורי העתיק ביותר שהתגלה עד כה נוצר לפני כ-5,000 שנים במצרים העתיקה ונמצא בקברי המלכים הקדמונים ליד הפירמידות. בתוך הבית נמצאו מיניאטורות של עדרי צאן, חיות בית, כלים ועוד, והוא שימש לצורכי דת ופולחן.

בית הבובות האירופאי הראשון נוצר כנראה במאה ה-6 לספירה ומאז היה צעצוע יקר שהוזמן אצל אומנים מומחים. עם המהפכה התעשייתית החלו לייצר בתי בובות בייצור המוני והצעצוע נעשה נפוץ. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נפוצו בתי בובות זולים עשויים מפח קל ועליו משורטטים אביזרים (כמו תנור ומקרר). בתי הבובות האלה רוהטו ברהיטי פלסטיק והיום הם פריטי וינטג' נוסטלגיים. גם מי שלא מכיר את בתי בובות האלה נתקל בוודאי בבתים של בובות הברבי, הנחשבים לגדולים ביחס לבתי בובות אחרים.

בית הבובות המפורסם ביותר הוא אולי Queen Mary's Dolls' House. המלכה מרי הייתה אשתו של המלך ג'ורג' החמישי ובבית הבובות נבנו רהיטים ומוצרים שהיו נפוצים באותה תקופה ביחס של 1:12. הרהיטים והמכשירים המיניאטוריים נבנו על ידי החברות שייצרו את המכשירים המקוריים או על ידי מומחים. כל מכשירי החשמל שבבית הבובות פועלים (נורות, שואבי אבק, תנורים, מקלט רדיו) ויש בו מהדורות מיוחדות של ספרים זעירים ובהם מלוא הטקסט המקורי.

היום מוצג בית הבובות בטירת וינדזור שבלונדון. המדינה המפורסמת ביותר באיכות בתי הבובות המיוצרים בה היא גרמניה, שבה כמה מבתי המלאכה והאומנים הטובים ביותר בתחום (ואין בכך הפתעה, שכן ההערכה לאומנים ולאנשים מקצוע מוטבעת בתרבות הגרמנית, כפי שמתבטא, למשל, במספר הרב של מילים הקשורות בתחום המלאכה הקיים בגרמנית). מוזיאון בתי הבובות המפורסם ביותר נמצא בעיר בזל שבשוויץ (Puppenhausmuseum ) ומוצגים בו גם אוספים של בובות ושל דובונים.



מיכל נגרין [צילום: יואב ריינשטיין]

מיכל נגרין [צילום: יואב ריינשטיין]

מיניאטורות כחול-לבן

בארץ העיסוק בבתי בובות אינו נפוץ, אך אפשר למצוא מידע באתרים ובפורמים באינטרנט. באתר "קולקט" המוקדש לאמנות ולאספנות, למשל, התפרסם מאמר על אוסף הלנה רובינשטיין. באחת התגובות נכתב על אמן המיניאטורות משה זמטר שתרם את האוסף שלו לבית הספר ליאו באק בחיפה. האוסף מוצג בספריית בית הספר.

עוד אמנים ישראלים העוסקים במיניאטורות הם שי אהרון, המייצר מיניאטורות מזון המוצגות בחדרי אוכל ומטבחים מיניאטוריים, והאמנית נאוה שטיינמץ המייצרת חדרי עבודה מיניאטוריים על פי הזמנה.

מחירי הפריטים הבודדים מתחילים ב-10$ ויכול להגיע ל-250$. ככל שהרהיט קטן יותר, כך מחירו יהיה גבוה יותר

מי שעשויה להפיץ את העניין בתחום בקרב הקהל הרחב היא מיכל נגרין. כ-20 שנים אחרי שהקימה חברה לעיצוב תכשיטים, נגרין היא אחת הדמויות המשפיעות בתחום האמנות והעיצוב. לאחרונה החלה נגרין ליצור בתי בובות המוצגים במרכז המבקרים החדש בסטודיו שלה בבת-ים, וייתכן שבהשפעתה יהפכו בתי הבובות מעיסוק של משוגעים לדבר לטרנד. נגרין מספרת ששנים רבות היא אוספת במסעותיה ברחבי העולם פריטים מיניאטוריים כמו רהיטים, חפצי מטבח, אמבטיות ועוד. לדבריה, מחירי הפריטים הבודדים מתחילים ב-10$ ויכול להגיע ל-250$, למשל למנורה מיניאטורית שאפשר להדליק ולכבות אותה. ככל שהרהיט קטן יותר, כך מחירו יהיה גבוה יותר.

נגרין מספרת שלאחר שצברה אוסף מרשים הזמינה באינטרנט בתי בובות והחלה לרהט אותם בסטודיו. ריהוט הבתים נעשה באופן אקלקטי בלי מחויבות לתקופה היסטורית ספציפית, אלא מתוך רצון ליצור חלום ופנטזיה פרטיים. לדבריה, היא אוהבת מאד לחבר בין פריטים מתקופות שונות וליצור דרכם כך אמירה אישית. היא שואפת ליצור משחק הומוריסטי בין הדמויות וסיפור משעשע בסצנה הספציפית ביניהן. אולי בגלל ילדותה בקיבוץ נגרין אוהבת ליצור סצנות המתרחשות בטבע, ובתי הבובות שלה מוקפים לרוב בפרחים ובצמחייה. לבובות עצמן הבעת פנים תמימה ומלאת חיים והן נראות עוסקות בפעילויות שונות המזכירות אולי את ימי הקיבוץ. בתי הבובות מעוררים עניין רב וייתכן שבעתיד תיצור נגרין קיט להרכבה עצמית שיאפשר לקחת את החלום הביתה.



אנה מריה מתמחה בעיצוב פשוט ולא מהודר של דירות ובתים  [צילום: Anna Maria]

אנה מריה מתמחה בעיצוב פשוט ולא מהודר של דירות ובתים [צילום: Anna Maria]

עבר מיניאטורי

אמנים אחרים מתמחים בשחזור תקופה ספציפית. האמנית האוסטרלית אנה מריה (Anna-Maria) בעלת המותג The shopping Sherpa מתמחה בשחזור חדרים משנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20. עבודותיה הוצגו ב- Canberra Museum and Galleryובמקומות נוספים. בבלוג שלה היא מספרת על תהליכי העבודה ומציגה מדריכים משנות ה-60 ובהם הנחיות לבניית בית בובות עם כל הריהוט והאביזרים שהיא משחזרת בעבודתה.

אנה מריה מתמחה בעיצוב פשוט ולא מהודר של דירות ובתים של מעמד הבינוני, ועבודותיה מאפשרות לאלה שגדלו באותה תקופה לבנות מחדש עבר אידיאלי צבעוני וחמים, ואילו לבני הדור הצעיר לראות איך גדלו הוריהם.

אתרי אינטרנט בנושא מיניאטורות

האספן האמריקאי פול קלר (Paul Keleher) מעדיף בתי בובות עתיקים, למשל מאנגליה הוויקטוריאנית. במקרים מסוימים השחזור ההיסטורי מעניק לגיטימציה להתרפקות על סגנונות וטעמים שבקנה מידה אמתי עלולים להיראות מאיימים ומפחידים בגלל קודים של לבוש והתנהגות שאולי איננו רוצים לאמץ כיום. במקרים אחרים מודגשת הפשטות הטבעית של רהיטי העץ ושאר האביזרים המיניאטוריים ויוצרת תחושה "אמיתית" יותר מזה הנוצרת בבתים ובדירות בגודל מלא המעוצבים ב"סגנון הכפרי" הפופולארי, מכיוון שהפשטות "הטבעית" נדמית לפעמים מלאכותית בהקשר המודרני.

 

מתוך: מגזין נישה

לעשיית מנוי, לקבלת מגזין מתנה

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 8af272d at 04:11:28