עיצוב מרהיב בלב מדריד

נשאר זהה, האמנים מתחלפים. כל אחד לוקח את החלל למקום אחר | צלם: באדיבות Matadero Madrid
נשאר זהה, האמנים מתחלפים. כל אחד לוקח את החלל למקום אחר | צלם: באדיבות Matadero Madrid

עיצוב, אדריכלות ואמנות, בית קולנוע, בית קפה וחללי תערוכות מרשימים - הכל תחת קורת גג אחת. הכירו את המטדרו במדריד – מרכז תרבות מודרני שהוקם במבנה תעשייתי עם הרבה היסטוריה

88 שיתופים | 132 צפיות

סיפורו של המטדרו, מרכז תרבות ואמנות קהילתי בעיר מדריד, התחיל לפני 102 שנים. ביוני 1911 החלה בניית מבנה שנועד לשמש בית מטבחיים ושוק בעלי חיים. את המבנה תכננו האדריכל לואיס באידו (Luis Bellido) ומהנדס העירייה אז חוזה אוחניו ריברה (José Eugenio Ribera). הוא הוקם באזור לא מיושב של העיר כדי לספק מענה לאוכלוסייה ההולכת וגדלה וכתחליף לבית המטבחיים הישן בפוארטה טולדו, והיה אחד ממפעלי התעשייה היחידים במדריד של המאה העשרים. הדרך להשלמת הבנייה לא הייתה קלה וכללה מכשולים כמו מחסור בברזל בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

מרכז המטדרו במדריד
סוף ימי השיפוצים במטדרו

קצת היסטוריה

המבנה היה אמור להיחנך חגיגית ב-1920, ונפתח בסופו של דבר בהדרגה בין אוקטובר 1924 ליוני 1925, ונמלא בתי מלאכה, חנויות, שוק בהמות, ובסופו של דבר – בית מטבחיים. מקומו של בית המטבחיים לא נפקד מההיסטוריה הסוערת של ספרד, וחלקים ממנו שימשו מחסני נשק בתקופת מלחמת האזרחים. עד 1996 פעל המקום בהתאם לייעודו, אך בראשית המאה ה-21 החליטה מועצת העירייה לעשותו מרכז לתרבות וליצירה אמנותית.

הקמת המטדרו החדש לוותה באתגר מעניין: יצירת מרחב תרבות חדש לקהילה, שלא יפגע במבנה ההיסטורי המקורי – סדרת מבנים נאו-מורים וכיכרות פתוחות. האידאולוגיה בבסיס ההחלטה לשמר מעידה על רצונם של פרנסי העיר להתחדש בלי לדרוס את מסורת האדריכלות שהיא מתגאה בה. מאז נפתח המטדרו, בשנת 2006, הוא חלק בלתי נפרד מהנוף האמנותי והאדריכלי של העיר. מיזם התרבות השאפתני, הפועל בשיתוף המשרד לאמנות ותיירות במועצה המקומית מדריד, מתבסס על שיתוף פעולה בין גופים ציבוריים לגופים פרטיים, והוא מעבדה חברתית עכשווית ורב-תחומית, הקשורה קשר הדוק לעיר. המטדרו מורכב מכמה מרכזים שונים, ובהם בית קולנוע, ארכיון, חללי תערוכות ושטחים שתושבי העיר מוזמנים להיפגש בהם ולדון בענייני אמנות, קהילה, תרבות וחברה.

מרכז המטדרו במדריד
גשרים המשמשים רחובות מחלקים בין אזור הקריאה לאזור המחקר ולאזור התצוגה

 

חלל 1: עיצוב, מפגש קהילתי ואמנות

Intermediae & Vestibule (שנת פתיחה: 2007)

על הפרויקט המשולב של שיפוץ אולם המבואה והמסדרון הופקדו האדריכלים ארתורו פרנקו (Arturo Franco) ופבריס ואן טסלר (Fabrice Van Teslaar), בשיתוף אדריכל הפנים דייגו קסטיינוס (Diego Castellanos). השלושה ביקשו ליצור מקום שישמש לאינטראקציה ודיאלוג תרבותי של תושבי מדריד. התכנון כלל הוספת מאפיינים מינימליסטיים מברזל ומזכוכית, שיעשו אותו מרחב הולם ויעיל בלי לפגוע במורשת ההיסטורית. במרחב פזורים רהיטי עץ פשוטים, כמעט לא מעובדים, עיתונים ומגזינים. ביום חמישי הראשון בכל חודש מתקיים במקום מפגש של רשת חברתית מסוג אחר: חקלאים וחובבי גננות נפגשים ומחליפים זרעים, כחלק מהניסיון לעודד חקלאות אקולוגית ובת קיימה.

Avant Garden (שנת פתיחה: 2010)

בצדו החיצוני של המתחם נמצאת גינה שנקראת Avant Garden; גינת פרא עם שפע של צמחייה, שריח ורדים ופרחים אחרים מקדם את פניו של מי שנכנס אליה. את הגינה תכננו שלושת חברי Atelier le Balto הברלינאי, המתמחים בשינוי אזורים מוזנחים וחסרי חן למרחב ירוק שזוכר את העבר ומכיל אותו. בגינה הזו ניתנה הדעת לכמה גורמים: צורתה, שעות האור המועטות, האדמה הענייה, כבש מתכת שהוביל למבנה והצמחייה הדלה שכבר הייתה קיימת במקום. את האדמה השאירו כפי שהיא, אך כיסו אותה בשבילים של שברי חצץ אדום, המייצר אחדות עם קירות המבנה. מערכת ההשקיה העילית בולטת בצינורות המתכת שלה, והיא חלק מהעיצוב. ברחבי הגינה נשתלו עשרה סוגים של ורדי בר בשלושה גבהים: שיחים נמוכים, שיחים בגובה אדם ושיחים מטפסים. הכניסה לגינה מתאפשרת גם מהרחוב עצמו, ולפיכך גם היא, כמו המרכז הצמוד, שייכת לקהילה השכנה ולעוברי אורח. המרחב כולו פתוח ומוקצה לפעילות קהילתית ציבורית.

מרכז המטדרו במדריד
שטיח דשא מעופף – פעילות לילדים בכיכר המטדרו

Abierto X Obras (שנת פתיחה: 2007)

את אזור הקירור הישן של בית המטבחיים הסבו לגלריה. במרחב המקורי, שחלקו נשרף בשנות התשעים של המאה הקודמת, הייתה התערבות אדריכלית מינימליסטית, וזו שמרה על ריצוף האריחים ההידראוליים הקיים. החלל מורכב מ-36 עמודי בטון מזוין, הניצבים בארבע שורות ומחלקים את המבנה לחמישה מחסנים. העבודה במקום כללה שימור וחיזוק האלמנטים הקיימים, ובכלל זה תשע קשתות בצורת פרסה התומכות בתקרה המקומרת. התערוכות המתחלפות במקום מבקשות לקדם דיאלוג בין האמן האורח – אחד בכל פעם – לחלל עצמו.

Central de Diseno (שנת פתיחה: 2007)

בחלק אחר של המבנה נמצא ה-Central de Diseno, חלל המיוחד לתערוכות עיצוב, אך חף לגמרי מעיצוב. על תכנון המבנה הופקדו האדריכלים הספרדים José Antonio ו-García Roldán; השניים התבקשו לשמר את האלמנטים המבניים של החלל המקורי. הכניסה לחלל מפגישה את המתבונן בתערוכה עם עמודי אבן חשופים לפרקים, התומכים בתקרה רבת-שכבות של צבע מתקלף, קירות חיצוניים עשויים פוליקרבונט ממוחזר שמכניס אור רב לחלל וצינורות אוורור כסופים המטיילים לאורך התקרה בחלל שצורתו L. את הגלריה מממן ומתחזק איחוד המעצבים של מדריד (DIMAD), ומוצגות בה תערוכות מתחלפות של עיצוב גרפי, עיצוב תעשייתי ועיצוב חלל.

מרכז המטדרו במדריד
תערוכת עבודות של סטודנטים מאוניברסיטת מדריד מוצגות בחלל גלריית העיצוב. צילום:
M. Martin Vicente

חלל 2: קולנוע, קנטינה וארכיון (שנת פתיחה: 2011)

בחלל המשולב הזה מצויים יחדיו בית קולנוע קטן עם שני אולמות, שמוצגים בו אך ורק סרטי תעודה; בית קפה קטן; וארכיון סרטים. על עיצוב החלל, בעבר בית הדוודים של בית המטבחיים, הופקדו האדריכלים Josemaría de Churtichaga ו-Cayetana de la Quadra-Salcedo מהמשרד המדרידאי ch+qs.

קירות הארכיון ואולם הקולנוע המרכזי ארוגים בצינורות השקיה שחורים ממוחזרים, המוארים בנורות קטנות השזורות לאורכם ומייצרים הרגשה של זוהר, הוד והדר. השילוב בין התאורה האחורית הקסומה למסך הקולנוע מעורר תחושה של צפייה ראשונה בסרט, כמו ילדים. הבחירה להשתמש בחומרים זולים מצביעה על חשיבה של קהילה השומרת על איכות הסביבה; הצינורות, כמו חומרים אחרים, אינם מסתירים את הבניין המקורי, ובכל זאת במרבית החלל אפשר לראות את קירות הלבנים הישנים. לפני צפייה בסרט או אחריה אפשר לשתות קפה או לאכול משהו בקנטינה הסמוכה: חלל רחב דו-קומתי, ובו הדוודים הישנים בשלמותם. גם פה הרהיטים עשויים מחומרים פשוטים: כיסאות מקרטון ושולחנות מעץ. הכניסה מכיוון הקולנוע נעשית דרך מדרגות, שלצדן מדרגות רחבות יותר, המאפשרות ישיבה ומנוחה גם למי שאינו מעוניין להזמין. צמוד לקנטינה נמצאת חצר בעיצוב דומה, שלאחרונה הובאו אליה אדניות של פירות וצמחי תבלין כמו נענע, תותים, אוכמניות ושאר פירות. בימי הקיץ מוקרנים בחצר סרטי קולנוע.

מרכז המטדרו במדריד
הקירות עשויים מצינורות השקיה שחורים ממוחזרים מוארים בנורות קטנות (אולם הקולנוע המרכזי והארכיון)

 

חלל 3: ביתו של הקורא (שנת פתיחה: 2011)

Casa del Lector, ביתו של הקורא, הוא חלל תצוגה, עבודה וקריאה, המיועד כולו לפעילויות לעידוד הקריאה; אם מדובר בעיתונות, בספרות או בטכנולוגיות חדשות ואמצעי תקשורת. החלל מיועד לאנשי מקצוע, לחוקרים ולציבור הרחב. שלא כמצופה, זו אינה ספרייה, כי אם חללי תצוגה לתערוכות מתחלפות, אודיטוריום עם 300 מקומות ואזורי קריאה ועבודה. חלל זה שונה מהותית מהאחרים מכיוון שהוא שייך לעמותה הפרטית Germán Sánchez Ruipérez, שבחרה בסטודיו אנסמבל (Ensamble) לעיצוב המקום.

השלד המקורי של המחסנים התעשייתיים נשמר, וגם מרבית החיפוי החיצוני, אך להבדיל מחללים אחרים במתחם, הכניסה למבנים משכיחה את לבני הבטון שמרכיבות אותו ומפגישה את המבקר עם עיצוב עכשווי וצבעוני, המשלב טיפוגרפיה. כך למשל אחד החללים חולק לשני מפלסים, בחלקו העליון גשרים המשמשים רחובות בין חללים קטנים יותר, המיוחדים למחקר, לקריאה או לתצוגה. החללים אינם סגורים הרמטית, ואפשר להביט כלפי מטה או מעלה לקומות האחרות. הצבע השולט בחלל הוא לבן, וזה מפזר את האור המגיע מהחלונות הרבים של המחסן המקורי ומייתר כמעט לגמרי את השימוש בתאורה מלאכותית. בכניסה ובגרם המדרגות המחבר בין המפלסים שולט צבע אדום עז, המהדהד את צבע הלבנים האדומות, ומתייחס לתפקידו המקורי של המחסן.

מרכז המטדרו במדריד
ביתו של הקורא מעניק מקום נוח ומזמין לאוהבי הספר – כורסאות יחיד למי שרוצה לקרוא לבדו ושולחנות עץ לאוהבים לקרוא בצוותא

שלושה חללים קטנים נוספים

Plaza Matadero (שנת פתיחה: 2011)

ברווח a בין המחסנים של בית המטבחיים הישן יש מרחב פתוח גדול, המשמש כיכר לתערוכות, לאירועי תרבות ולמפגשים של תושבי האזור. הגישה לכיכר מתאפשרת מארבע כניסות שונות, וכמו פארק מדריד ריו הסמוך, גם היא נועדה לגשר בין השכונות בעיר. שנה לאחר סיום עבודות השימור בכיכר הצטרפו אליה שני מבנים ניידים בשם Escaravox, הבנויים מרכיבים תעשייתיים שביניהם הושלכו מערכות השקיה, בדי הצללה ואלמנטים אחרים האופייניים לאזורים חקלאיים במחוז אלמריה. התוספת של המבנים הניידים, המצוידים במערכת הגברה ובתשתית סולרית, מאפשרת לקיים הופעות ואירועים אמנותיים, שהם גם דוגמה לאדריכלות אקולוגית בת קיימה.

Nave 16 (שנת פתיחה: 2011)

החלל הוורסטילי Nave 16 מתפרש על פני 4,000 מ"ר ומיועד לפרויקטים רב-תחומיים. את החלל העצום מחלקים לוחות פלדה גדולים, המאפשרים ליצור עד חמישה חללים שונים ולקיים כמה אירועים בו בזמן. בכניסה ניצבות דלתות הפלדה המקוריות, שגובהן מעניק למחסנים העצומים אופי ייחודי ודרמטי. מעבר להן ניצבת סוללה של דלתות פלדה נוספות, בעלות מכניזם מודרני, שמאפשר לחלק את החלל לכמה חללים או להשאירו כחלל אחד פתוח ורחב.

Nave de Musice (שנת פתיחה: 2011)

אחד החללים המקסימים ביותר במתחם הוא האקדמיה למוזיקה של רד בול, הנמצאת לצד Nave 16. במתחם נמצאים אולפן רדיו, חדר חזרות ומתקנים נוספים הבנויים בתוך צריפי עץ נטולי עיצוב ופשוטים. פנים הביתנים שונה ומציג חלל מרווח עם רהיטים מעוצבים, צבעוניות משתנה וציוד אלקטרוני לרוב. בין החללים פזורים צמחים וכיסאות ישיבה. אחד ממקורות ההשראה של האדריכלים – María Langarita ו-Víctor Navarro – היה הבובה הרוסית מטריושקה: פיזית, המבנים משולבים זה בתוך זה; רעיונית, העיצוב האדריכלי מתכתב עם הקונספט של האקדמיה למוזיקה של רד בול, הנודדת כבר יותר מ-14 שנים בין מדינות, כדי להכיר ולשלב בין מוזיקאים, מפיקים ותקליטנים ממקומות שונים ומרקעים שונים.

מרכז המטדרו במדריד
בית לאוהבי המילים – Casa del Lector

ועוד 2 המלצות קטנות:

• אם אתם חובבי תאטרון ואמנויות הבימה, ואם התמזל מזלכם ואתם דוברי ספרדית, מומלץ לבדוק מה מוצג בתאטרון Naves del Español שבמתחם. את שני אולמות התאטרון והקפה המינימליסטי תכננו יחדיו במאי תאטרון, מעצב בימה, מעצב תפאורות טכניות ואדריכל. אם אינכם דוברים את השפה, ייתכן שתגיעו בערב שמוצגת במקום הופעת מחול, ואז תוכלו ליהנות מערב מהנה בשפת גוף.

• סמוך למטדרו נמצא לו פארק עצום (6,490 דונם) ויפהפה, The Madrid Río שמו. הפארק מחבר בין האזור הדרום מזרחי של מדריד למרכזה ומציע משטחי דשא מרהיבים, גינות מהונדסות בנוסח פריזאי, גשרים מעוצבים, מתקני ספורט ושעשועים לילדים, והיהלום שבכתר: נהר מנסאלס (Manzales). אם מזג האוויר מאיר לכם פנים ולא חם מדי, כדאי לשלב את הביקור במטדרו עם סיבוב בפארק.

אתר המטדרו