פיסת היסטוריה

עיצוב פנים דגנית גור אריה

שטח המגרש 982 מ"ר

שטח בנוי 160 מ"ר

משך הפרויקט 10 חודשים

עלות הפרויקט 1.2 מיליון שקלים

חזית הבית פתוחה, מוארת ומזמינה. מבנה שתי החנויות נשמר ויוצר סימטריה נעימה לעין. צילום: בועז לביא

תעלת המזגן התעשייתית, דלת העץ מפירוק, רצפת הבטון המוחלק והספרייה הישנה מגדירות כבר בכניסה את אופי הבית. צילום: בועז לביא

בשנת 1969 התאחדה פרדס חנה עם כרכור לגוף מוניציפלי אחד, המועצה המקומית פרדס חנה־כרכור, אבל הרחובות השקטים והבתים הקטנים של פרדס חנה הישנה ממשיכים לשדר אווירת מושבה, כאילו כלום לא השתנה מסוף שנות ה־20 של המאה שעברה.

כיסאות פינת האוכל נאספו בבית כנסת ישן. שולחן בעל משטח עץ ורגלי מתכת שחורות מתכתב עם פרופיל הברזל של החלונות ויוצר אחידות סגנונית. צילום: בועז לביא

לא הרחק מרחוב הראשונים, שבו נבנו בתים צנועים עבור פועלים שעבדו בהכשרת השטח החקלאי, נמצא ביתם של דורון ויעל הרפז, איש הייטק ומנהלת פרויקטים (שבין היתר ניהלה את פרויקט שיפוץ מוזיאון ישראל בירושלים). בני הזוג גרו בשוק הפשפשים, ובעקבות הרחבת המשפחה החליטו לעבור דירה. על הפרק עמד נכס בפרדס חנה, שהיה בבעלות משפחתו של דורון במשך שנים רבות. "בשנת 1929 הייתה פה אחת משתי הבארות הראשונות של פרדס חנה. בשנת 1935 מצאו באר טובה בכרכור וזאת ננטשה. בתחילת שנות ה־50 השטח עבר לבעלות אברהם ארצי, קרוב משפחה שלי שהיה צלם. בחלק האחורי הוא בנה בית ובחזית שתי חנויות – אחת שמשה סטודיו לצילום ובשנייה נמכרו צורכי צילום. החיבור בין המגורים לעסק היה נפוץ מאוד אז", מספר דורון. ארצי נפטר בשנת 1983 ואלמנתו שרה המשיכה להתגורר בבית עד לפטירתה בשנת 2007. דורון נהג לבקר בבית בילדותו וידע שיהיה לו קשה להיפרד ממנו. "החלטנו לעשות ניסיון ולעבור לגור פה לשנה. אמרנו שאם יהיה נוח נעבור באופן קבוע, ואם לא – יהיה יותר קל לשחרר".

שילוב של ישן וחדש ווינטג' ותעשייתי מייצר עניין ומותיר את מרכז הבמה לחפצים עם היסטוריה משפחתית. דלתות הזכוכית ממוסגרות בפרופיל מתכת שחור ויוצרות רקע כפרי ירוק. צילום: בועז לביא

היופי שבניגודים

בני הזוג ביקשו מהמעצבת דגנית גור אריה לעצב להם בית מרווח, מאוורר ומואר עם חדרים גדולים. "הייחודיות של הבית מתבטאת בניגודים בין חוץ ופנים ותעשייתי ווינטג'", היא מסבירה. ואכן, במבט ראשון מבחוץ קשה להחליט אם מדובר בבית פרטי או במבנה היסטורי רשמי. בני הזוג הם אספני וינטג', וחומרים תעשייתיים מודרניים כמו בטון וברזל מספקים רקע נקי ומכבד לפריטים הישנים. "אני ממש גרה ביד 2", צוחקת יעל. "גם כשאין לי איפה לשים אני קונה". במהלך השיפוץ נשברו רק שלושה קירות ורוב המאמצים הושקעו בשימור ובשחזור. שתי החנויות שבחזית הוכנסו לתוך הבית והפכו לסלון ולחדר שינה להורים. הסלון מוגדר על ידי שלוש מדרגות שמפרידות בינו לבין מטבח פתוח ופינת אוכל שנמצאת במרכז החלל הציבורי. שתי הבנות (2.5 ו־4.5) ישנות כרגע באותו חדר. פינת הטלוויזיה והמשחקים פתוחה לכיוון החלל הציבורי אך בעתיד ניתן יהיה לבנות קיר ולהפוך אותה לחדר לכל דבר.

המטבח מרכז את השפה העיצובית של הבית: ישן וחדש, אוספים של פריטים ומתכת מול עץ. התוצאה הסופית אקלקטית וייחודית ומחברת את ההיסטוריה של היישוב למאה ה־21. צילום: בועז לביא

חדר השינה של ההורים צמוד לבאר. "זו לא באר ערבית יפה כמו שמדמיינים אלא מגדל שהוקם מעל באר עבודה עם משאבה", אומר דורון בחיוך. מתוך תחושת נוסטלגיה וסקרנות נעשו בזמן השיפוצים ניסיונות לאתר את מיקומה המדויק של הבאר, אך ברגע שבקירות הדקים החלו להיפער סדקים החליטו בעלי הבית לוותר על ההרפתקה. כיום המגדל משמש חדר עבודה שמחולק לשניים על ידי גלריית עץ מקורית וגרם מדרגות משוחזר עם מדרכים (פלטות העץ) מקוריים. בקומה התחתונה נמצא המשרד של יעל ובקומה העליונה חדר העבודה של דורון. בני הזוג מספרים שהבית נחשב לחלק בלתי נפרד מהתרבות ומההיסטוריה של פרדס חנה. "בזמן השיפוצים אנשים נכנסו לראות מה קורה ושאלו אם הורסים את הבית של ארצי". החיבה לווינטג' והקשר האישי למבנה הובילו להחלטה לשמר עד כמה שניתן אלמנטים מקוריים. המשרביות בחזית שומרו ואחת הועברה אל חדר הרחצה הצמוד לחדר השינה של ההורים כמקור אור ואוויר צח. הפרופורציות של חלון ברזל שחור המחולק לריבועי זכוכית שימשו השראה לוויטרינה המפרידה בין המטבח לחצר האחורית. השילוט המקורי של הסטודיו לצילום הוסר, שופץ והוחזר, וכך גם שלט מגדל המשאבה שנוקב בשנת הבנייה 1929 – תרפ"ט. אפילו הצמחייה שומרה: שיחים נשלחו להחלמה אצל הגנן וכמה עצים מהגינה המקורית נותנים פרי גם כיום.

חדר השינה המרכזי ממוקם בחלל שהיה פעם חנות. אור רב חודר דרך חלון חזיתי גדול ומבעד לחלונות בחדרי העבודה והרחצה. צילום: בועז לביא

השקיפות מגיעה עד למקומות שלא נהוג להותיר שקופים, כמו ארון הבגדים. צילום: בועז לביא

בחזית בולטים חלונות זכוכית במסגרת ברזל ששייכים לסלון ולחדר השינה של ההורים. הם מתכתבים עם חלון הזכוכית במגדל המשאבה ועם הוויטרינה במטבח ומגדירים את הבית מבחינת אור ושקיפות, סוגיה שעלולה להיות בעייתית בחדר הרחצה בסוויטת ההורים. בעבר עמד כאן חדר החושך של הסטודיו אך כיום זהו החדר המואר ביותר בבית. חלון זכוכית גדול פונה אל בית השכנים אך הבעלים אינם מודאגים. גדר חיה מבמבוק נמצאת בשלבי צמיחה, ועד שתגדל הותקן בחלון התריס היחיד בבית.

חדר הרחצה של ההורים הוא היחיד בבית שבו הותקן תריס. משרבייה שהועברה מהחזית מוסיפה אור ואוויר. צילום: בועז לביא

הפרטים הקטנים

תשומת לב מיוחדת ניתנה לריצוף – שילוב של בטון מוחלק ואריחים מצוירים. בחדר השינה של הבנות הונחו מרצפות מפירוק – אריחים מתומנים בצבע חום משולבים באריחים מלבניים בשחור. בפינת המשחקים הונחו אריחים מצוירים חדשים באותה פלטת גוונים אך בדוגמה שונה. חדר הרחצה הסמוך לחדר הבנות והסלון רוצפו באריחים מצוירים ישנים וחדשים, וכך כל אזור בבית קיבל אופי קצת אחר. בחדר השינה של ההורים, הכולל חדר הרחצה ואת מגדל באר המים, נעשה שימוש בבטון מוחלק. "התכוונו לחפות את הרצפה בפרקט אבל משהו בשקט של הבטון המוחלק נראה לנו נכון", אומרות בעלת הבית והמעצבת.

אחד מחדרי העבודה שהיה בעבר מגדל הבאר הישנה. צילום: בועז לביא

כמו העיצוב כך גם הסטיילינג נשען על שילוב בין ישן וחדש־בסגנון־ישן, כפרי ותעשייתי. פריטים אחדים הגיעו מתוך המשפחה. הספרייה שבחדר הטלוויזיה ומראה במסגרת עץ תואמת היו בבית כשאברהם ארצי עדיין גר בו. גופי התאורה שבסלון הובאו מבית סבתו של דורון ומרכזיית טלפון ישנה נמצאה במפעל של קרוב משפחה של יעל. אל הפריטים המשפחתיים צוותו כיסאות פינת אוכל מבית כנסת ישן שפורק וארון ברזל קטן במטבח שהשתייך לבית מרקחת כלשהו. אותה רוח וינטג' שורה על פריטים חדשים. במטבח שלושה ארונות, והבולט שבהם הוא יחידה לבנה בסגנון שנות ה־50. ארון סמוך נצבע ירוק בקבוק התואם את האריחים במראה הכפרי, ומשטח עבודה מבטון מתכתב עם הרצפה ועם משטח החיפוי של אי העבודה. לארון נוסף נבחר גימור עץ. "רציתי שהמטבח יראה כמו אוסף של פריטים", מסבירה יעל. מעל הכיור נתלתה מראה ישנה שעומדת בניגוד חריף לתעלות המזגן התעשייתיות, ומעל פינת האוכל תלויים גופי תאורה ישנים מזכוכית (נרכשו בוינטג' מאניה). ארונות הבגדים הם כשלעצמם סיפור מעניין. בחדר הבנות עומד ארון עץ יפהפה עם פיתוחים, ובמרכזו מראה אובאלית שנרכשה בשוק הפשפשים. בחדר ההורים ניצב ארון עץ ששיני הזמן ניכרות בו, ומולו יחידה בעלת דלתות זכוכית (נרכשה בנקודת חן) שהוסבה לארון למרות – ואולי בגלל – השקיפות.

הספרייה שהייתה שייכת לאברהם ארצי שומרה ומחברת את הבית להיסטוריה שלו. צילום: בועז לביא

תהליך השיפוץ מחבר באופן מושכל כבוד לעבר, אהבה לווינטג' ועיצוב פונקציונלי מודרני. התעקשות הבעלים והמעצבת לשמר את הקיים ולהתאים את השאר לרוח המקור תוך הוספת אלמנטים אורבניים־תעשייתים מפיחה רוח חיים חדשה בנכס ההיסטורי.

חדר הבנות מתכתב עם הקו העיצובי של הבית במרצפות הישנות ובארון בגדים עתיק. האווירה הילדית מתקבלת מצעצועים ומפריטים צבעוניים. צילום: בועז לביא

חדר הרחצה של הילדות. צילום: בועז לביא

על קצה המזלג עם

דגנית גור אריה

אני מאמין

תכנון בית צריך לשקף את חיי המשפחה שחיה בו, לייצר חלל מחייה שעושה אותו שלהם. בעזרת שילוב פריטים בעלי משמעות אישית לדיירים אפשר ליצור בית ייחודי ואישי עם חותם משלו.

גישת עיצוב

הקשבה היא חלק גדול מעבודת התכנון והעיצוב. הכול מתחיל בסיפור של משפחה. הקשבה לדיירים יחד ולחוד תעזור ליצור בית המשלב את חלומותיהם המשותפים.

טיפ עיצוב

שיפוץ בית ישן מצריך גמישות. לבית עצמו תמיד יהיה מה לומר וכדאי להיות פתוחים להפתעות שיצוצו בדרך ויגרמו לשינוי התכנון המקורי. לרוב ההפתעות האלו יובילו לפתרונות עיצוביים יצירתיים וייחודיים.

לא כדאי

אל תאיצו בתהליך התכנון. זהו זמן להעמקה, ללמידה משותפת של הדינמיקה המשפחתית, של האהבות והחלומות. רק כך אפשר לייצר בית שיותאם לרוח בני הבית.