המושכת בחוטים: כך הפכה לאה פרץ לגברת הראשונה של עולם האופנה המקומי

| מאת: רוני ודאני

היא הפכה את שנקר לאחד מבתי הספר הטובים בעולם לאופנה, וזאת למרות שמעולם לא למדה עיצוב, היא דואגת שמעצבים ישראלים יכבשו את חו"ל והחבר אלבר אלבז מתאר אותה כ"אישה מיוחדת וצנועה": הכירו את לאה פרץ, זוכת פרס מפעל חיים בטקס פרסי האופנה 2018, ואישה שמדי יום מגשימה חלומות חדשים

לאה פרץ לובשת שמלה שחורה חלקה של מאיה נגרי, שמלת טול שחורה ועליונית של שחר אבנט | צילום: מיכאל טופיול

 

לאה פרץ מעולם לא למדה אופנה אבל זה ממש לא עצר בעדה להפוך את שנקר למוסד לימודי האופנה הישראלי המצליח בעולם. מדי שנה מתברגת מחלקת האופנה שבראשה היא עומדת ברשימות המוסדות המובילים, כשבוגריה ותלמידיה לא מפסיקים לסקרן את תקשורת האופנה מעבר לים – מהניו יורק טיימס ועד ווג איטליה. בחודש אוקטובר האחרון זכתה המחלקה להישג מרשים כשדורגה במקום השישי ברשימת מוסדות האופנה המובילים בעולם על פי האתר הנחשב ביזנס אוף פאשן. בנובמבר שלאחריו כיכבה המחלקה במקום ה-11 בדרוג מקביל של האתר fashenista.com. כעת, האישה האדמונית שתמיד לובשת שחור, עומדת לתלות זוג נעליים גדולות במיוחד ובשנה הבאה תיפרד מהמחלקה שהיא מטפחת במשך שנים ארוכות.

אחת הנשים החזקות והמשפיעות ביותר בתעשיית האופנה בישראל. לאה פרץ | צילום: רון קדמי

אחת הנשים החזקות והמשפיעות ביותר בתעשיית האופנה בישראל: לאה פרץ | צילום: רון קדמי

עוד כתבות מעניינות
מה לבשו הסלבס לשטיח האדום של פרסי האופנה?
רותם סלע היא טאלנטית האופנה של השנה: "בתור נערה הייתי פריקית"
נטע ברזילי היא הסטייל אייקון של השנה: "החיבוק מהרחוב נותן לי כוח להמשיך"


פרץ, בעלת תואר שני בתולדות האומנות מהאוניברסיטה העברית, הצטרפה לצוות המרצים של שנקר בשנת 1989 לאחר שנים שבהן לימדה את תולדות האומנות, העיצוב והקרמיקה במחלקת האומנות של בצלאל. בשנת 1994 מונתה לעמוד בראש מחלקת האופנה של שנקר. בשנת 2003 עזבה את תפקידה לטובת שליחות בבוגוטה, קולומביה. בן זוגה, יאיר רקנטי, מונה לשגריר ואילו היא שימשה כנספחת תרבות. בשנת 2006 שבה הביתה, לישראל ולשנקר, ומאז כיהנה ברצף בתפקידה.

"אני בהחלט רואה במחלקה הזו מפעל חיים", אומרת פרץ (68) בעיניים נוצצות, "זה תוצר שמחולק להמון אנשים והמון תצוגות, ומרגש שמכירים בחלק הבלתי נראה שלי בתוך זה, במקום של בן אדם שעוסק בחינוך".

ההכרה הבינלאומית אינה מובנת מאליה, אבל נראה שלפרץ היה ברור מהרגע הראשון שלשם צריך לחתור. "אני לא חושבת שהיינו יכולים להגיע לרמה הזו לולא פיתחתי קשרים בחו"ל משלבים מאוד מוקדמים. כשנכנסתי לתפקיד הייתה לשנקר רק הקצאה אחת להתמחות בחו"ל, כיום אנחנו שולחים כ-20 בוגרים לסטאז'", היא מספרת. "אני מאוד מקווה שלמי שיחליף אותי בתפקיד יהיה חזון שבו הפנים תמיד פונות החוצה".

מה הפך בעינייך את שנקר למה שהוא?
"כשנכנסתי לתפקיד וראיתי את תוכנית הלימודים היו שם בעיקר קורסים של הנדסת תפירה ודברים שקשורים להיבטים טכנולוגיים. כבר אז היה ברור לי שצריך לשנות את המאזן ולהביא מרצים שהם אומנים, צלמים או מעצבים. לימדתי הרבה שנים בבצלאל אז הצלחתי להביא קולגות ותלמידים, כולל כמה מבכירי האומנים בארץ כמו גלעד אפרת ודוד עדיקא. רציתי לפתוח את שדה הראייה של התלמידים ולא להנגיש להם רק את ההיבט של האופנה. כמובן שזה לא בא בשום אופן על חשבון הידע הטכני וההבנה מה הוא בגד".

אבל הידע הטכני הולך ומאבד מערכו – סלבס הופכים למעצבים וילדות בנות 17 עם חיבה למותגים הופכות למכתיבות דעת קהל. איך מתמודדים עם זה בשנקר?
"בדיוק שוחחתי על כך עם עיתונאית מלונדון. היא אמרה שהיכולות של הבוגרים של שנקר הן באמת יוצאות דופן, שהיא רואה סטודנטים שיוצאים מבתי ספר לאופנה כשהם בכלל לא מבינים מה זה ז'קט מחויט. ולגבי סלבס? אולי אשמע מאוד שמרנית, אבל אני חושבת שאנשים צריכים להיות מקצועיים ולהבין מה הם עושים. למה שבן אדם שאין לו הבנה בתחום יהפוך למעצב אופנה? גם אם הוא מפורסם ומתלבש יפה, מה יש לו להציע לי בתור מעצב? הלימודים מקנים תשתית של התבוננות, מחקר ויזואלי והבנה".

אי אפשר שלא להתחרפן נוכח הפער בין ההכרה הבינלאומית למה שקורה בארץ, הממשלה עדיין לא מרימה את הכפפה.
"היו יכולים להרים את הכפפה בהמון אופנים. המדינה מתפוצצת מכישרונות – אם במחול, בתיאטרון, בציור או במוזיקה – אבל אין עם מי לדבר, לאף אחד לא אכפת. אני הרמתי ידיים. לקחנו על עצמנו כאן בשנקר לגייס כישרונות, לקשר אותם לתעשייה ולעזור להם למצוא עבודה אבל אנחנו לא יכולים לעזור להם כלכלית. קרן האור היחידה מגיעה ממפעל הפיס (שבארבע השנים האחרונות תומך במעצבים צעירים באמצעות מענקים כספיים וליווי עסקי, ר"ו), אבל הייתי שמחה לראות את היוזמה הזאת מתרחבת מעבר לתמיכה בשישה מעצבים בשנה".

אז מה צריך לקרות בשביל שהמדינה תתמוך באופנה ישראלית? שהיא תבין שזה יכול להכניס לכיסים שלה הרבה כסף?
"כסף ויוקרה הן מילות המפתח, אבל מה בנוגע לחלומות? המדינה מטילה עלינו חובות –  לשלם מיסים וללכת לצבא, אבל היא צריכה גם לאפשר לאזרחים שלה לחלום חלומות ולהגשים אותם".

לאה פרץ | צילום: שרון ברקת


יש דברים שאת מרגישה שעוד לא הספקת לעשות במהלך כהונתך?
"לא. אני חושבת שהתוכנית שהייתה לי הצליחה מעבר למצופה, למרות המגבלות וחרף היותנו בצד הלא נכון של הים התיכון".

אולי עכשיו תוכלי להקים שלוחה של שנקר.
"זה משהו שחשבתי עליו בעבר. ב-1994 הייתי בקשר עם מצרים, כבר התחלנו לכתוב תוכנית לימודים. בשנה שאחרי היה רצח רבין ואז הם כבר לא היו בעניין יותר. לפני כמה שנים היה גם ניסיון להקים מחלקה של שנקר בסין אבל זה לא יצא לפועל. יש לנו את הידע המקצועי, אבל יש גם צוות מאוד נדיר כך שאני לא יודעת אם זה יכול לעבוד במקום אחר ללא הגורם האנושי הזה".

עם איזה בוגרים נשארת בקשר הדוק?
"אני בקשר טוב עם קובי הלפרין, נירן אבישר, אבשלום גור וטל לנדסמן. גם עם שרון עזרא ומנשה בן יוסף שיצטרפו השנה לצוות המרצים של שנקר. אלבר אלבז הוא חבר קרוב למרות שהוא לא בוגר שלי. הוא למד בשנקר לפני תקופתי, אבל הייתי מאוד שמחה אם הוא היה בוגר שלי. בנוסף לכישרון האדיר שלו, מדובר באדם יוצא דופן. הוא כל כך אינטיליגנטי, אנושי ונחמד. את יודעת, הבנתי שלהיות נחמד זה דבר נורא חשוב. גם שחר אבנט למשל, היא בן אדם מקסים. היא כל כך נעימה ומקסימה, אמרתי לה "הינה, את רואה, את מצליחה לא רק בגלל שאת מוכשרת אלא גם בגלל שאת כל כך נחמדה".

דווקא תמיד נראה שהתפיסה הרווחת היא שצריך לנהוג ההפך בשביל להצליח. אז את אומרת שנחמד זה השחור החדש?
"אולי בתפיסה הישראלית צריך להיות אגרסיביים, אבל אני רואה מי מוצא חן בעיני מגלי הכישרונות שמגיעים אלינו. הם בודקים מי יוכל להשתלב להם בצוות, ואלה כמובן המוכשרים, אבל תמיד גם הנעימים ביותר. רק אנשים נחמדים יכולים לעבוד בצוות".

אז איך נפרדים אחרי כל כך הרבה זמן?
"אני בן אדם מאוד לא נוסטלגי. העבר קיים אבל אני לא מתרפקת עליו ובכל זאת זה מאוד לא פשוט. אני מרגישה שבניתי משהו שהלך וגדל והשתבח ויש המון אנשים שיקרים לי".

שחר אבנט | צילום: דנה וקסלר

אחת מהבוגרות המצליחות של שנקר בשנים האחרונות: שחר אבנט | צילום: דנה וקסלר


על תבונה ורגישות: אלבר אלבז, בוגר שנקר המצליח בעולם, מספר על החברה לאה פרץ

אלבר אלבז הוא ללא ספק אחד מבוגרי שנקר הידועים בעולם. אלבז שהיה בעבר המעצב הראשי של בית האופנה לנוון סיפר לנו בשיחת טלפון מיוחדת מי היא ומהי לאה בשבילו.

"לאה לא הייתה בשנקר כשאני למדתי, לא הייתי תלמיד שלה אבל הכרתי אותה, עם השנים למדתי לדעת מיהי ואיך היא עובדת. הייתה לי הרבה הערכה לזה שהיא באה מתחום האומנות. להגיע מתחום אחד ולנחות באחר, במיוחד באופנה, זה ריסקי, אבל הנחיתה הייתה קלה והיא עשתה עבודה נהדרת. בית הספר נמצא באחד המקומות הגבוהים בעולם לאופנה (מקום שישי בעולם לפי דירוג האתר ביזנס אוף פאשן. נ"ב) וזה בזכות העבודה המצוינת, החופש לתלמידים וההתעסקות באופנה גלובלית ולוקאלית כמיקס. בעולם של היום זה לא פשוט לחבר. אנחנו בעולם הגדול אבל בסוף זאת תל אביב. היא עוזרת לסטודנטים למצוא משרות בכל העולם ויוצרת חיבור מאוד יפה בין הלוקלי לבינלאומי. האחיינית שלי למדה אצלה והיא מאוד אהבה אותה ואני יודע שהיא לא היחידה.

אלבר אלבז בסיום תצוגת לנוון אביב/קיץ 2016 | צילום: Gettyimages

אלבר אלבז בסיום תצוגת לנוון אביב/קיץ 2016 | צילום: Gettyimages


באחת הביקורות שאליהן הגעתי שאלתי למה אין סטודנטים עם שיער סגול וקעקועים, זאת נראתה לי קבוצה שחסרה בה צבע, ולאה בפשטות, צניעות וחכמה אמרה 'תשמע, דווקא הדור הזה לא מתמרד נגד ההורים, הם הרול מודל שלהם'. פתאום הדברים נראו ברורים יותר. אנחנו מרדנו דרך הלבוש והיום יש משהו שקט אבל חכם. זה מה שאני תמיד לוקח משנקר ולאה תרמה לכך, להיות חכם, חושב, אינדיבידואליסט, אישי. זאת עבודה נהדרת. קשה להיות מנהל בתחום האומנות ובפרט באופנה – חשוב המינון של כמה אתה נותן חופש וכמה מסגרת ואיך מוצאים את האמצע, עובדה שהסטודנטים של שנקר עובדים בכל העולם".

לאה היא אישה עגולה לגמרי, בראש. היא עושה הרבה דברים ומאוד מולטיטסקינג ואני חושב שזו תכונה נהדרת כמנהל בית ספר לאופנה. חשוב לדעת לעשות את הדברים בעת ובעונה אחת – ספונסרים, קשרים חיצוניים וקשר עם הסטודנטים. נשים עושות את זה הרבה יותר טוב מגברים, עובדות מול הרבה חזיתות בעת ובעונה אחת, גברים הם יותר ליניאריים. היא חברה נאמנה וגם צנועה ואני אוהב את החיבור הזה בין הצלחה לצניעות".

אלבר אלבז ואמה סטון שלובשת שמלה בעיצובו | צילום: Gettyimages

אלבר אלבז ואמה סטון שלובשת שמלה בעיצובו | צילום: Gettyimages

למה לדעתך מגיע לה לקבל פרס מפעל חיים?
"להרים בית ספר לאופנה במדינת ישראל, עם כל הקשיים, לעשות עבודה נהדרת בעולם הכל כך קשה שבו אנחנו חיים, זה לא פשוט. התפקיד שלנו באופנה הוא לעשות את האינטרודקשן: לחבר את העולם, שהוא לא תמיד יפה ויכול להיות אגרסיבי, ליופי. היא עשתה את זה נהדר, חיברה בין יופי לאנשים חושבים וליצירה ועם כל זה תמיד נתנה מקום לאינדיבידואליזם. החיבורים הם מאוד ניגודיים והיא חיברה את כולם בהצלחה ויצרה הרמוניה במשך כל כך הרבה שנים. אף פעם לא הרגשתי שהיא שחוקה. היא תמיד הייתה מאוד נלהבת ומאושרת שקרו דברים והכול ריגש אותה כל הזמן. זאת תכונה שמאוד אופיינית לה".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 8af272d at 14:01:25