במלחמה כמו במלחמה

| מאת: משה גלעד

השנה ימלאו 200 שנה לקרב ווטרלו, זה שסתם את הגולל על שלטונו של נפוליאון בונפרטה. יותר מ-50 אלף בני אדם נפגעו במהלך יום אחד עקוב מדם. באמצע חודש יוני יתקיים שחזור רחב היקף בסמוך לווטרלו שבבלגיה. מכירת הכרטיסים עדיין בעיצומה

  • https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/media/2015/05/sizes/Battle-of-Waterloo-Reenactment-copyright-Phil-Thomason-3-H_wo_680_382.jpg
מהלכי קרב ווטרלו נלמדים עד היום באקדמיות הצבאיות | צילום: פיל תומסון

רון ואן דייק מתנצל על כך שהנעליים שלו בעייתיות. הוא מביט בהן ושואל אם זה מפריע לי. מבט חטוף מגלה שהוא נועל נעלי עור שחורות, רגילות לחלוטין. לא מפריע לי. ואן דייק מוטרד ומסביר שכל פריטי הלבוש, מהכובע הגבוה המעוטר בנוצה ועד קצה הכידון שמורכב על הרובה הארוך שהוא אוחז בידו, נאמנים לתקופה. המדים נראים בדיוק כפי שנראו מדיו של חייל ואלוני-בלגי שלחם לצד האנגלים והביס את צבאו של נפוליאון לפני 200 שנה, אך הנעליים, הוא מסביר, מעכשיו. בגשם הנורא שירד ביום שבו נפגשנו, הוא לא רצה לצעוד במגפי החייל (מחיל הרגלים) שנשמרות בביתו. המגפיים גם אינם נוחים לנהיגה, וואן דייק נסע יותר משעה מביתו – ששוכן צפונית לבריסל – כדי לפגוש אותי בקפה וולינגטון בווטרלו.

"השחזור שלנו הוא מסע בזמן לכל דבר ועניין", מסביר ואן דייק. "אנחנו משתדלים ככל יכולתנו לא לחרוג מן הנאמנות לתקופה. אתן לך דוגמה קטנה: מי שמרכיב משקפיים יתבקש להצטייד במסגרת מתכת פשוטה ובסיסית, בדיוק כמו שנראו משקפיים לפני 200 שנה. היו אז משקפיים אבל לא היו מסגרות פלסטיק. זה פרט קטן, אבל כל פרט חשוב ומשמעותי".

בין 18 ל-20 ביוני ייקח ואן דייק חלק בשחזור ההיסטורי הגדול ביותר שנערך אי פעם באירופה ואחד הגדולים בעולם. מאה תותחים כבדים, 300 פרשים ויותר מ-5,000 חיילים ישתתפו בשחזור של קרב ווטרלו. 2,000 משתתפים נוספים יתנו שירותים ל"לוחמים" ויספקו אוכל, הסעות ועזרה. רובם יגיעו מאנגליה, מבלגיה, מצרפת, מהולנד, מגרמניה, מאוסטריה ומספרד, אבל רבים יגיעו גם ממקומות רחוקים הרבה יותר כארצות הברית, סין, רוסיה ואוסטרליה. "הם רוצים לקחת חלק במסע שאנו עורכים בזמן", מסביר לי ואן דייק בסבלנות.

תיירים יפנים מתקרבים לשולחן ומצלמים אותנו. ואן דייק כלל אינו נבוך. הוא עוטה על פניו ארשת קשוחה של חייל מנוסה ומאפשר להם לצלם כאוות נפשם. השיחה אמנם נקטעת מדי פעם, אבל ניכר בו שהוא מרוצה מתשומת הלב שלה אנו זוכים. הוא עושה זאת כל כך ברצינות ובדבקות, עד שבמשך כל המפגש, שנמשך כארבע שעות, איני אוזר את האומץ לשאול אותו את השאלה הבסיסית ביותר – האם הוא אינו מרגיש מטופש נורא בתחפושת של חייל מתקופת נפוליאון? התשובה נראית לי די ברורה – הוא מרגיש טוב ונינוח לחלוטין, גם כאשר אני מבקש ממנו להצטלם בגשם שוטף.

המקום שבו אנחנו יושבים, הצמוד למרכז המבקרים שבו מקרינים שני סרטים שמשחזרים את הקרב ומוכרים מזכרות לחובבי נוסטלגיה צבאית, שימש כחלק מקו ההגנה של חיילי הדוכס מוולינגטון. אנחנו שומעים בקפה הרבה יותר דוברי אנגלית מדוברי צרפתית. גם אחרי 200 שנה – הניצחון מושך ומפתה יותר מן התבוסה. האיחוד האירופי הציע לאחרונה להפיץ מטבע חדש בערך של שני אירו, שיציין את קרב ווטרלו. צרפת התנגדה בתוקף. אין סיבה, אמרו אנשי הבנק הצרפתי המרכזי, לחגוג תבוסה כואבת במטבע חדש. הרעיון נגנז.

מבט מראש התל לעבר שדה הקרב | צילום: אימג' בנק

מבט מראש התל לעבר שדה הקרב | צילום: אימג' בנק

לכבוש או למות

226 מדרגות מובילות לראש התל המחודד (Butte de Lion), שהוקם ב-1826 ושבראשו ניצב פסל אריה גדול. מרפסת התצפית בראש התל מספקת את המראה הרחב והמקיף ביותר של שדה הקרב. הכול נראה כה שלֵו – שדות ירוקים, חוות קטנות וכמה כפרים מרוחקים. ואן דייק מוותר על הטיפוס המאומץ לראש התל בגשם השוטף. "כבר הייתי שם", הוא מסביר בחיוך וחוזר לקפה וולינגטון. בתום כמה דקות של טיפוס מאומץ אני אוחז בחוזקה במעקה המתכת המקיף את מרפסת התצפית, מתנשף בכבדות ומשתדל לא לעוף ברוח העזה. אחר כך אני מנסה להבין, בעזרת לוחות ההסבר הצמודים למעקה, את מערך הכוחות המורכב שהקיף את האזור כולו.

קרב ווטרלו, שחלקים ממנו ישוחזרו על ידי ואן דייק ועמיתיו בדייקנות מופתית, נחרת בהיסטוריה האנושית כאחד הקרבות המכריעים ביותר אי פעם. קרב זה הוביל לתבוסה הסופית של נפוליאון בונפרטה, אחד המנהיגים הזכורים בהיסטוריה. זהו גם ניצחון גדול וברור של האנגלים, ובראשם הדוכס מוולינגטון, על הצרפתים. לכך יש להוסיף את היקף הצבאות, את היקף הנפגעים ואת ההשפעה על ההיסטוריה של אירופה במאה השנים שלאחר מכן ובמובנים מסוימים עד היום.

ב-1 במרס 1815, אחרי שנמלט מן הגלות שנכפתה עליו באי אלבה, נחת נפוליאון בונפרטה בחופי צרפת עם 1,028 חיילים נאמנים. ב-20 בחודש הוא צעד ללב פריז מבלי שנאלץ לירות אפילו ירייה אחת. זמן קצר לאחר שהקים ממשלה חדשה והשתלט על צרפת, ארגן את הצבא והכין אותו למלחמה. בצדו השני של המתרס התאחדו הכוחות הצבאיים של פרוסיה, אוסטריה, רוסיה ואנגליה תחת הסכם שיתוף פעולה שנועד להביס את נפוליאון. הגנרל ארתור ולסלי, הלוא הוא הדוכס מוולינגטון, שעמד בראש הכוח האנגלי, נחשב למצביא מנוסה ולבעל מוניטין מצוין כבר אז, אך ווטרלו הוא הקרב שהכניס אותו לדפי ההיסטוריה, כיריבו הגדול של נפוליאון וכמי שהביס אותו.

בין אפריל ליוני התארגנו שני הצבאות וב-12 ביוני עזב נפוליאון את פריז כדי להצטרף לצבאו, שמנה עשרות אלפי חיילים. בדרכו נשא את הנאום המפורסם בו קרא: "הגיע זמנו של כל צרפתי בעל לב – לכבוש או למות!" ב-16 ביוני 1815 התנהלו שני עימותים ראשונים שקדמו לקרב המפורסם: העימות בצומת הדרכים קטרה ברה (Quatre Bras) בין הצרפתים לבריטים, שלא הסתיים בהכרעה ברורה, והעימות באזור הכפר ליני (Ligny) בין הצבא הפרוסי, בראשות פילדמרשל גבהרד לברכט פון בליכר בן ה-72, לצרפתים. נפוליאון קיווה כי בליני יוכל לתקוע טריז בין האנגלים והפרוסים. הוא קיווה כי ימנע מהם לחבור אלה לאלה וכי יביס כל אחד מהצבאות בנפרד, אך ניסיון זה נכשל. הצרפתים אמנם ניצחו, אבל הפרוסים, שספגו באותו יום 34 אלף נפגעים (הרוגים ופצועים), הצליחו להסיג חלק מכוחם ולשמור על יכולת לחימה. כ-11 אלף חיילים צרפתים נפלו באותו יום קרב ראשון. נפוליאון, בראש כוח שמנה כ-70 אלף חיילים, פנה בגשם שוטף לעבר ווטרלו, שהייתה צומת: האנגלים באו כמה שבועות קודם לכן ממערב, הפרוסים באו מצפון וממזרח והצרפתים הגיעו מדרום. כולם נפגשו בנקודה זו.

גם אחרי 200 שנה - הניצחון מושך ומפתה יותר מן התבוסה | צילום: פיליפ דברויאן

גם אחרי 200 שנה – הניצחון מושך ומפתה יותר מן התבוסה | צילום: פיליפ דברויאן

בתחבולות תעשה מלחמה

ב-18 ביוני, במשך 12 שעות רצופות כמעט, התנהל סביב ווטרלו, עיירה בלגית די מנומנמת, קרב היסטורי שמהלכיו נלמדים עד עצם היום הזה באקדמיות צבאיות. וולינגטון ונפוליאון ניסו כמה פעמים להטעות בערמומיות את כוחות היריב. בחירת האתר נראתה תחילה כקושי ממשי בפני הצבאות שלחמו בנפוליאון. מטרתו הייתה להזדרז ולהכות בצבא הפרוסי ומיד לאחר מכן בצבא האנגלי לפני שיצליחו לחבור כנגדו. הוא רצה להזדרז גם כדי למנוע את הגעתו של הצבא הרוסי ובכך הצליח. משיקולים אלה הותקפו תחילה הכוחות הפרוסיים. נפוליאון קיווה שהניצחון עליהם ב-16 ביוני ימנע מהם להצטרף לקרב השני והמכריע יותר. וולינגטון צפה את נסיונו זה של נפוליאון להפריד בין הצבאות כדי לנצח. המצביא הצרפתי נקט טכסיסים דומים בקרבות קודמים שלו. וולינגטון השהה ככל יכולתו את הצטרפות הצבא האנגלי למערכה. תחילה לא התפתה לבוא לעזרת הצבא הפרוסי ב-16 ביוני אלא המשיך להתבצר בעמדותיו המרוחקות יותר מערבה. אחר כך הציב ככוח הגנה ראשון את החילות ההולנדי והבלגי שעמדו לרשותו. אלה התישו את הצרפתים וגבו מהם מחיר כבד. כאשר הכוח ההולנדי-בלגי נאלץ לסגת והצרפתים חשבו שהם עומדים להסתער ולשטוף את שדה הקרב, קרו שני דברים מכריעים – האנגלים, רעננים וללא כל אבדות עדיין, הצטרפו לקרב עם כוחות רגליים ועם פרשים רבים, והחילות הפרוסיים שנסוגו יומיים קודם לכן הצליחו להדביק את פער הזמן (בעיקר כיוון שההתקפה לא התבצעה השכם בבוקר אלא בשעות הצהריים המוקדמות), להגיע לאגף הימני של צבא נפוליאון ולגרום לו אבדות קשות. את העיכוב בהתקפה של נפוליאון זוקפים לעתים קרובות לעובדה שהוא קיווה שבמהלך היום יתייבשו מעט השדות, הבוץ יהיה פחות טובעני והצרפתים יוכלו להעביר ביתר קלות את התותחים הכבדים שלהם. זה לא קרה, ובנוסף לכך הצליחו פרשים אנגלים בתנועתם המהירה לגרום אבדות בקרב התותחנים הצרפתים ולמעשה הכריחו אותם לנטוש את כוח האש העיקרי שלהם.

האנגלים (בשיתוף פעולה מלא של כוחות ואלוניים-בלגיים והולנדיים, מדגיש ואן דייק) התבצרו, הדפו את התקפות הצרפתים על כמה חוות באזור ולבסוף יצאו להתקפה רבתי והביסו את הצבא הצרפתי. הנסיגה המאורגנת של הצרפתים, שהצליחו למנוע באבדות כבדות קריסה מוחלטת, אפשרה לנפוליאון להימלט חי בחזרה לפריז. בפגישת ניצחון שנערכה באותו לילה בין וולינגטון לגנרלים האחרים של הצבא המנצח הוסכם שרק הצבא הפרוסי ימשיך לרדוף אחר הצרפתים. במהלך זה, הצהירו האנגלים שהם אינם מנסים להשיג דריסת רגל יבשתית ממשית באירופה. לכך הייתה השפעה מכרעת על אירופה עד מלחמת העולם הראשונה ולמעשה גם לאחר מכן. כחודש לאחר התבוסה בווטרלו, נכנע נפוליאון והוגלה לאי סנט הלנה (Saint Helena), שם מת בשנת 1821 כשהוא בן 51.

האנגלים ספגו באותו יום 15 אלף אבדות (הרוגים ופצועים). הפרוסים ספגו כ-7,000 אבדות נוספות. לצרפתים היו כ-25 אלף פצועים והרוגים וכ-8,000 מהם נפלו בשבי. יותר משבוע נמשך איסוף הנפגעים ופינוי הגופות משדה הקרב. במוזיאון וולינגטון שבמרכז ווטרלו, הנמצא בבניין שבו התגורר המצביא האנגלי בימים שקדמו לקרב ושבו הקים את מפקדתו, מופיע ציטוט מן המשפט שאמר המנצח המזועזע למראה אלפי הגופות, כאשר חצה על סוסו את שדות ווטרלו ב-19 ביוני: "מלבד תבוסה, זאת התוצאה הכי גרועה שיכולה להיות".

וולינגטון, שעוד לפני ווטרלו נחשב למפקד בעל מוניטין, נהפך ליקירה של בריטניה ומונה למפקדה העליון של הצבא הבריטי לכל ימי חייו. כעשר שנים אחר כך החל לעסוק בפוליטיקה כחבר המפלגה השמרנית וכיהן כראש ממשלה.

משתתפים מאנגליה, מבלגיה, מצרפת וממקומות אחרים בעולם יגיעו לשחזור | צילום: פיל תומסון

משתתפים מאנגליה, מבלגיה, מצרפת וממקומות אחרים בעולם יגיעו לשחזור | צילום: פיל תומסון

מועדון מורשת קרב

במהלך השיחה הארוכה שניהלנו בווטרלו הסביר לי ואן דייק את הייחוד של הקרב. "השטח שבו התחולל המאבק האדיר הזה הוא בעצם שטח קטן, בערך ארבעה קילומטר על שני קילומטר. רובו שדות בוציים. מעט מאוד השתנה כאן במהלך 200 השנה האחרונות. הבתים שפזורים בשדות הירוקים הם אותן חוות שניצבו כאן לפני 200 שנה. יותר מ-50 אלף בני אדם נפגעו בשטח הקטן הזה במהלך יום אחד עקוב מדם. אלה נתונים שקשה לנו לתפוס ולעכל גם היום".

רק לשם השוואה: בכל מערכות ישראל ב-70 השנה האחרונות נהרגו כ-25 אלף בני אדם. קשה להאמין, אבל בווטרלו נפגעו ביום אחד מספר כפול של חיילים. הם נהרגו מדקירות כידונים, מירי רובים מיושנים, מפרסות סוסים דוהרים ומאש תותחים עתיקים.

ארגון השחזור, מסביר ואן דייק, נעשה בידי עמותת "ווטרלו 1815". זה ארגון ללא מטרות רווח. כל המשתתפים, כולל ואן דייק, משתתפים בשחזור בהתנדבות (בכל שנה נערך שחזור קטן שמשתתפים בו כמאה חיילים) "זה התחביב שלי כבר יותר מ-12 שנה", מספר ואן דייק, גבר חסון בשנות ה-40, שבמשך השבוע עוסק בנדל"ן. "זה מספק את הסקרנות שלי לגבי ההיסטוריה של האזור ולגבי תקופת נפוליאון. זאת תקופה מרכזית בתולדות האומה. אנחנו, חברי המועדון הבלגי שאליו אני שייך, מתאמנים פעם בחודש, בדרך כלל בשבת או בראשון. אלה אימונים רציניים מאוד – אנחנו צועדים כעשרה עד 12 קילומטר, נושאים את כל הציוד הצבאי שנשאו הלוחמים באותה תקופה ומשחזרים קטעים מן הקרב או מקרבות אחרים שבהם השתתפו הצבאות הלוחמים. כמה פעמים רצו לקדם אותי לדרגת קצונה אבל אני מעדיף להיות חייל פשוט. עכשיו, לפני השחזור הגדול, אני מתגייס גם כדי לעזור קצת בארגון האירוע".

בהתלהבות גדולה הוא מספר לי על השוויון בין החיילים ועל כך שלצדו צועד ברוב האימונים פרופ' חשוב מאוד לרפואה. "במהלך השבוע מוטלת על כל אחד מאיתנו אחריות כבדה. לבלות את סופי השבוע כחיילים פשוטים, שצועדים בבוץ, מתאים לנו".

ואן דייק מדגיש שהמשחזרים אינם שחקנים. "אנחנו חווים את החוויה האמיתית, בדיוק כמו החיילים בצבאות ההיסטוריים. אנחנו ישנים כמה ימים באוהלים ומבשלים בשטח מנות מזון הדומות לאלה שאכלו לפני 200 שנה. בימי הקרב אנחנו צועדים מרחקים ארוכים, יורים, נלחמים בכידונים. המשתתפים בשחזור נדרשים למאמץ פיזי ורגשי גדול ולא כולם בנויים לכך. כל חייל מתאמן שנה שלמה לפני שהוא יורה בפעם הראשונה. אנחנו משתמשים בחומר נפץ אמיתי, אבל לא טוענים כדורי עופרת לתוך קנה הרובה. הרעש חזק מאוד. תרגילי הקרב מורכבים – איך לתקוף? מתי? איך לירות? באיזה קצב? אלה מרכיבים שדורשים המון תרגול ואימונים. ברוב המקרים אנחנו גם משתדלים להשתמש בלשון הפקודות ההיסטוריות, כדי להיצמד בעוד ממד לאותנטיות של השחזור. זאת שפה עתיקה ושונה מעט שמבלבלת רבים ומקשה את הביצוע. לא פעם אני שואל את עצמי: 'מה לעזאזל אתה עושה כאן?', אבל רגע לאחר מכן ההתלהבות חוזרת ואני ממשיך. לעתים קרובות עוזרים לי השירים שאנחנו שרים ביחד. יש שירים מיוחדים שהחיילים שרו בדרך לשדה הקרב, שירים מרוממי רוח וגם אותם אנחנו משחזרים. האנגלים מגיעים תמיד עם חמת חלילים, לנו יש תופים וחצוצרות, בכל גדוד צועדים נושאי דגלים ונסים, הצרפתים שרים בקולי קולות ונוצרת המולה גדולה. אחר כך, במהלך הקרב, הרעש פשוט אימתני; התותחים יורים, הרובים מרעימים, המפקדים צועקים פקודות והסוסים צוהלים ודוהרים. ההרגשה היא שהאדמה רועדת".

בכל הנוגע לאלכוהול, הכללים בשחזור ברורים - שותים רק בתום הקרב | צילום: וינסנט פיתארד

בכל הנוגע לאלכוהול, הכללים בשחזור ברורים – שותים רק בתום הקרב | צילום: וינסנט פיתארד

לפחות 50 נפגעים

אנחנו שותים בירה בכוסות חרס. הבירה, מייצור מקומי במבשלת קטנה, נקראת "ווטרלו" ועל הספלים כתוב באנגלית באותיות אדומות: "הבירה לאמיצים". ואן דייק מסביר שבכל הנוגע לאלכוהול הכללים בשחזור ברורים ודי נוקשים. "בעבר נהגו לשתות רום ובירה לפני הקרב, כדי לאזור אומץ. היום יש החלטה ולפיה שותים רק בתום הקרב, אבל כבר היו מקרים שבהם נאלצתי לעזור בפינוי של כאלה ששתו במהלך הקרב וקרסו באפיסת כוחות". אחר כך הוא מוסיף שבכל שחזור חוזרת אותה תופעה – תחילה כולם נמרצים ואמיצים, רוצים לרוץ, להסתער ולירות. אחרי כמה שעות מתעייפים רבים מהמשחזרים והסמלים מאשרים להם לקרוס ואומרים: "טוב, תמותו". "הרי צריך גם נפגעים בשחזור איכותי, וכשהעשב יבש ורך אין דבר נעים יותר מאשר להשתרע עליו ולבהות בשמים. כאשר שבים משדה הקרב הפנים של כולם אדומות מן המאמץ ושחורות מאבק השריפה. זה מראה נהדר. רבים גם חבושים בתחבושות, כדי להיצמד לשחזור האותנטי והקהל מריע להם".

להערכתו, בשחזור הגדול ביוני יהיו לפחות 50 נפגעי אמת. "רוב הנפגעים סובלים משברים ברגליים בגלל נפילות או בגלל שהסוסים נבהלים מקולות הירי, משתוללים ודורסים כמה מן המשתתפים. יש פרשים שאינם מקפידים לשמור על מרחק גדול מספיק מאיתנו, חיילי הרגלים, וגם כך נוצרות בעיות, ויש כמובן גם חומרי נפץ של רובים ותותחים, שלא כולם יודעים לטפל בהם".

ואן דייק מספר שכמה פעמים בעבר ברח במהלך הקרב ושב בסופו כעריק. "עשיתי זאת כי זה הוסיף עוד ממד שלא תמיד זוכרים והרי היו הרבה עריקים בעבר, שנמלטו מפחד. חשוב שגם הם יופיעו כחלק מן השחזור".

כאשר אני תוהה אם הוא אינו מוטרד מכך שהם מעודדים בקרב הצופים, בייחוד הצעירים שבהם, הערצה לגבורה צבאית ואהבה למלחמה ולתהילה שנרכשת בקרבות, הוא חושב לרגע ואומר שאין זה כך בכלל. "להפך. רק אחרי שמשתתפים בשחזור כזה מבינים את זוועות המלחמה. כולנו יודעים היטב שאנחנו בני מזל שאנחנו יכולים לשחק בחיילים ולא למלא את התפקיד האמיתי. חשוב שתבין – איננו מקדמים חלילה מלחמות. אנחנו מלמדים את ההיסטוריה בעזרת משחק. זה מאוד ריאליסטי והקהל שצופה בנו מרגיש היטב את הקשיים והזוועות של המלחמה. ההשפעה היא לדעתי הפוכה מזאת שתיארת. שירתי בצבא הבלגי במשך שנתיים ובשנים לאחר מכן לא רציתי בכלל לראות כלי נשק, אבל הזמן חלף ועכשיו אני מרגיש אחרת".

במכונית, לאחר שנפרדתי בחום מוואן דייק, אני נוסע בכביש ששלטים לצדו מסבירים שהוא נקרא עכשיו "דרך נפוליאון" ((Route Napoleon. כמה קילומטרים משדה הקרב אני עוצר ליד בניין דו-קומתי לבן שלצדו מתנופפים כמה דגלים. שלט גדול מסביר שכאן עמדה המפקדה של נפוליאון ערב הקרב ושבקרוב ייפתח בבניין מוזיאון שינציח את זכרו. בחצר ניצב פסל בגודל טבעי שלו ואחד המשפטים האחרונים שאמר ואן דייק מהדהד באוזניי: "התושבים באזור הזה חושבים שנפוליאון עדיין חי". הוא כמובן התלוצץ, אבל כוונתו הייתה שנפוליאון עדיין נחשב בחבל זה בבלגיה לדמות נערצת.

במרחק נסיעה קצרה משם אני מטפס לגבעת תצפית קטנה, ששלט שניצב לצידה מסביר שמכאן צפה נפוליאון בקרב ווטרלו. אם הוא זכה לאותה ראות איומה ששררה בעת ביקורי שם – אין פלא שהובס. אני רץ בחזרה למחסה היבש של המכונית, מפעיל את החימום ואת הרדיו ומנסה למצוא תחנת רדיו שמשדרת מוזיקה. הצלילים מוכרים. להקת אבבא השוודית שרה את אחד הלהיטים הגדולים שלה – זה שמשווה בין סופו של סיפור אהבה לנערה לתבוסה כואבת בקרב. אני כותב בפנקס במהירות את המילים: "ווטרלו – אני הובסתי ואת ניצחת במלחמה / ווטרלו – הבטחתי לאהוב אותך לנצח / ווטרלו – לא יכולתי לברוח גם אם רציתי / ווטרלו – ידעתי שהגורל שלי הוא להיות איתך / ווטרלו – בסופו של דבר אני מתמודד עם הווטרלו שלי".

תרגילי הקרב מורכבים - איך לתקוף? מתי? איך לירות? | צילום: פיל תומסון

תרגילי הקרב מורכבים – איך לתקוף? מתי? איך לירות? | צילום: פיל תומסון

מידע מעשי

שחזור הקרב: שחזור הקרב בשדות ווטרלו ייערך בין 18 ל-20 ביוני. ביום חמישי יתקיים טקס פתיחה חגיגי שאליו יגיעו נציגים מבית המלוכה הבריטי. ביום שישי (19 ביוני) יתקיים שחזור ההתקפה הצרפתית. בשבת יתקיים שחזור מתקפת הנגד של הקואליציה שהובילה לניצחון. ייתכן שביום ראשון יתקיים שחזור נוסף. קיומו נובע מן הביקוש הרב – רוב הכרטיסים לימים הראשונים כבר נמכרו. מחיר הכרטיס ליציע העמידה הוא 15.75 אירו ליום. מחיר מושב – 38 אירו ליום. היציעים שיוקמו במקום יכולים להכיל כ-60 אלף צופים. לדברי המארגנים, עד כה נמכרו כ-120 אלף כרטיסים. ההערכה היא שבמהלך כל סוף השבוע יצפו בשחזור כ-200 אלף צופים. כרטיסים אפשר לקנות באתר: waterloo2015.org/en

הגעה: ווטרלו נמצאת 25 קילומטר וכחצי שעת נסיעה מדרום לבריסל. ההגעה בכביש 3N ובכביש RO. נמל התעופה הקרוב נמצא בבריסל.

מרכז המבקרים: בימים אלה נערכים במרכז המבקרים שיפוצים נרחבים לקראת אירועי יוני 2015. המרכז כולל מוזיאון קטן שמסביר את מהלכי הקרב, מוקרנים בו שני סרטים ובהם שחזורים של הקרב ויש בו חנות מזכרות ענקית, שבה מוכרים מלבד הפריטים הרגילים (ספלים, חולצות, סיכות ועטים) גם כלי נשק, פריטי מדים, כובעי חיילים מצבא נפוליאון, דגלים של הצבאות שהשתתפו בקרב וכרזות עם צילומים של שחזורים קודמים. קפה וולינגטון צמוד למרכז המבקרים של קרב ווטרלו ומגישים בו ארוחות קלות ושתייה. המחירים זולים והאוכל טעים. הבירה מצוינת. מגישים בו 15 סוגי בירה מחבית ועוד עשרות סוגים בבקבוקים. כתובת: Route du Lion 315.

לינה: כאורח לשכת התיירות של חבל ואלוניה לנתי במלון מרטינס גרנד הוטל (Martin's Grand Hotel) בדרגת ארבעה כוכבים. המלון קרוב למרכז ווטרלו ובאיכות טובה. מחיר: 140 אירו ללילה.

 

משה גלעד – עיתונאי. ספרו "טיול ילדותי" ראה אור בהוצאת עם עובד

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 8af272d at 12:30:12