הדרך שעברה בין ההרים

עיירת הדואר ההיסטורית צומגו | צילום: shutterstock
עיירת הדואר ההיסטורית צומגו | צילום: shutterstock

לאורכה של דרך נקסנדו העתיקה, שחיברה בין אדו (כיום טוקיו) לקיוטו, הוקמו 69 עיירות ששימשו כתחנות להעברת מידע. המלצה לטיול כפרי בין שתי ערים היסטוריות

88 שיתופים | 132 צפיות

כשהולכים בדרך נקסנדו (Nakasendo, ביפנית: "הדרך שעברה בין ההרים"), המתפתלת בין בתי עץ עתיקים, חלקות אורז, תעלות שמסובבות עדיין גלגלי עץ של טחנות אורז נושנות (Rice mills, מתקנים המשמשים להסרת הקליפות מגרגירי האורז), יערות אפלוליים, מדרונות, סלעים, מפלונים ושקט – מרגישים את יפן הכפרית של פעם; אטית, שלווה ורחוקה שנות אור מהמולת ההייטק והניאון של עריה המרכזיות. צעדנו בתוך שלכת ענוגה של סתיו, לצליל פכפוך המים בתעלות שלצדי הנתיב עתיק היומין הזה, ואני דמיינתי את הדרך בימי זוהרה – הומה ושוקקת אנשים וסחורות.

נתיב עיירות הדואר

נקסנדו – שקישרה בין קיוטו, הבירה הקיסרית העתיקה, לאדו (Edo), היא טוקיו של היום – הייתה השנייה בחשיבותה בין חמש הדרכים הראשיות שחיברו בתקופה הפיאודלית (מאות 19-12)

בין מחוזותיה השונים של יפן (חלקן אף נבנו קודם לכן, ככל הנראה במאה ה-8). לשיא שגשוגה וחשיבותה הגיעה נקסנדו בתקופת שושלת טוקוגאווה (Tokugawa), משפחה של שוגונים (Shogun, מפקד עליון שעמד בראש השלטון הצבאי של הסמוראים) ששלטה ביפן בשנים 1868-1603. להולכים בה – מהלך של כ-530 קילומטר מקיוטו במערב, דרך מחוזות בצפון ועד אדו במזרח – נדרשו 18 עד 20 ימים כדי להגיע לסופה.

איטית ושלווה. יפן הכפרית של פעם | צילום: shutterstock
איטית ושלווה. יפן הכפרית של פעם | צילום: shutterstock

כמו יתר הדרכים הראשיות, שימשה נקסנדו את השלטון המרכזי כנתיב להעברת מודיעין ומסרים פוליטיים וכאמצעי פיקוח על הנעשה במדינה, והתנועה בה התנהלה ברגל או על גבי סוסים. בתחילה עברו בה רק מי שקיבלו היתר לנוע בדרכים – בעיקר שיירות של דאימיו (Daimyo, שליט מחוזי) וסמוראים. רבים מהסמוראים, אגב, היו מרגלים שנשלחו על ידי השלטון המרכזי באדו כדי לוודא שהכול מתנהל כשורה ושאין מרידות בדרך. מאוחר יותר הותר גם מעבר של סוחרים, אמנים ופשוטי עם.

בצו השלטון המרכזי הוקמו לאורך הדרך עשרות עיירות דואר, שנוספו לעיירות דואר קיימות (אלה עברו לבעלות השוגונים במשך הזמן); סך הכול ניצבו לאורך הדרך 69 עיירות דואר, ששימשו כתחנות להחלפת מידע ולמנוחה. הן נבנו במרחקים קבועים זו מזו, ושליחים מורשים רצו מקטעי דרך קבועים עד שהוחלפו על ידי שליחים רעננים בתחנה הבאה. על תושבי העיירות הוטל לשרת את השליחים ולספק את צורכיהם – מפונדקים, מזון ושתייה ועד סוסים לרכיבה וסבלים לנשיאת ציוד – וגם לדאוג לתחזוקת הדרך ככל שיידרש. העיירות עצמן נבנו לאורך ציר הדרך בסגנון אחיד. הן היו כמעט זהות במראן והמעטות ששרדו עד היום דומות מאוד זו לזו.

שמורת נוף ותרבות כפרית

לקראת סוף המאה ה-19, עם הנחתן של מסילות רכבת ביפן, ננטשו חמש הדרכים ההיסטוריות, נהרסו ונשתכחו מלב. יוצאים מן הכלל הזה הם קטעים מדרך נקסנדו, שעברו בעמק קיסו (Kiso) התקוע עמוק בלב האלפים היפניים – רכס הרים מיוער, תלול ויפהפה המתרומם בלב האי המרכזי הונשו. בזכות ריחוקם היחסי ממרכזי הפיתוח המודרניים, הקטעים הללו והעיירות שלאורכם השתמרו בחלקם. בשנים האחרונות הם שוקמו ושוחזרו ביד אמן, וכיום הם יוצרים יחד שמורה של נוף ושל תרבות כפרית.

הדרך רצופה במקדשי שינטו צנועים, התחומים בפשטות על ידי חבל ועליו קישוטים מנייר אורז, והם מבדילים בין חיי היומיום לטבע המקודש. על שלטי עץ לאורך הדרך נשמרו הודעות מימים עברו ואזהרות להולכים בה, דוגמת "אל תתפתה לאנשים המציעים לך סחורה בזול, או משדלים אותך להמר על כספך". על רבות מאבני הדרך חקוקות דמויות של גברים ונשים – עדות לסיפורי אהבה נכזבים. פעמים רבות הסתיימו האהבות האלה בהתאבדות של בני הזוג, שבני משפחתם לא הסכימו להשיאם.

אם בעבר תושבי העיירות נסמכו לפרנסתם על סמוראים וסוחרים שעברו בדרך, כיום הם מתפרנסים מהמוני מטיילים מקומיים, מתלמידים יפנים המגיעים לכאן בטיולי מורשת וממעט תיירים "לבנים" כמונו.

על רבות מאבני הדרך חקוקות דמויות של גברים ונשים – עדות לסיפורי אהבה נכזבים שלעיתים הסתיימו בהתאבדות | צילום: shutterstock
על רבות מאבני הדרך חקוקות דמויות של גברים ונשים – עדות לסיפורי אהבה נכזבים שלעיתים הסתיימו בהתאבדות | צילום: shutterstock

שימור קפדני לדורות הבאים

הלכנו ברגל בין מגומה (Magome) לצומגו (Tsumago) – שתי עיירות דואר היסטוריות הנמצאות במרחק של תשעה קילומטרים זו מזו. בתי העץ הדו-קומתיים היפים שלהן שוחזרו ומשמשים בחלקם את תיירי השביל. חזותם העתיקה שנשמרה להפליא והרחובות המרוצפים בחלוקי נחל, שלצדם תעלות מים, הם נכס לאומי. חוקי השימור הקפדניים החלים בנקסנדו והאיסור על השימוש בתחבורה ציבורית ובכלי רכב זרים נועדו להבטיח שהשביל יישמר גם לדורות הבאים.

השביל עובר גם ביער, חלקו מרוצף, חלקו סלול, העליות בו מתונות, הירידות קלות וההליכה לאורכו מענגת. בפתחם של הבתים ניצבים פסלים משעשעים של דביבונים ושל בעלי חיים נוספים המייצגים קאמי ("רוח" או "נשמה בדת" השינטו). בעבר הרחוק ייצג הדביבון ישות רעה בפנתיאון הרוחות היפני, אך כיום הוא מסמל נדיבות, שמחה ושגשוג. חלק מבתי העץ העתיקים שלאורך הדרך הוסבו למינשוקו (Minshuku) – אכסניות ובתי הארחה בסגנון יפני מסורתי, שהלינה בהם היא על גבי מזרנים ומחצלות טטאמי, האכילה על כריות סביב ארוחה יפנית מסורתית והרחצה היא באונסן (Onsen, בית מרחץ יפני).

טיפ לדרך במרחק של כ-90 קילומטר דרום-מערבית למגומה, נמצאת העיר נגויה (Nagoya) שבה שוכן מפעל המכוניות טויוטה. הביקור במפעל מרתק ומאלף ומזמן אף הוא חוויה יפנית ייחודית – הפוכה לזו של נקסנדו.

להזמנת מקומות לינה ביפן

להזמנת מקום

 

גליה גוטמן – עיתונאית וטיילת