ציריך מתעוררת לחיים

| כתב וצילם: סטיב אלן, מסע עולמי

ציריך היא לא רק עיר של בנקים וזהב

ציריך חרותה אצלי עמוק בזיכרון. בהיותי בן שבע אמי עברה ניתוח, וכחלק מתהליך החלמתה נסענו לבקר קרובי משפחה בציריך. כדי להקל על אמי רשמו אותי לבית הספר האנגלי בעיר. במשך כמה שבועות למדתי עם דיפלומטים ועשירים. באחד הימים נסעתי עם אמי לטיול במפלי נהר הריין, מרחק של כשעת נסיעה מהעיר, ולא הגעתי לבית הספר. למחרת, כשחזרתי לכיתה, נדהמתי לגלות שמישהו תפס את מקומי. כמובן שמאוד נעלבתי אז לקחתי את הילקוט וברחתי. לא הכרתי את הדרך הביתה. בתושייה רבה, הלכתי בעקבות פסי החשמלית ואחרי שעתיים הגעתי בשלום הביתה. מסתבר שבינתיים כל משטרת ציריך עמדה על הרגליים ואפילו שחררו את שתי הכיתות הגבוהות כדי לחפש אותי. לכן עד היום יש לי בלב מקום לעיר השקטה והשלווה הזו.

אולם מסתבר שציריך של היום אינה כה שקטה. בשנתיים האחרונות פושט המרכז הכלכלי של העולם את החליפה ויוצא לבלות. חיי הלילה של ציריך עומדים כיום בשורה אחת עם אלה של ערים אחרות באירופה. "פעם הייתי נוסע לסוף שבוע לברלין כדי לבלות", אמר לי האנס, גרמני ממינכן, "היום אני מעדיף לבוא לכמה ימים לציריך. ברלין היא מסחרית מדי עבורי. אני אוהב להיות צעד אחד קדימה, והיום צעד אחד קדימה פירושו להיות בציריך". בעבר משכה אליה העיר בנקאים כמרכז פיננסי עולמי, היום האירופים הצעירים באים בהמוניהם כדי לטעום מהברים, מהמועדונים ומהפאבים שהיא מציעה. אפילו ל"מצעד האהבה" המפורסם של ברלין יש מתחרה בדמות "מצעד הרחוב" של ציריך המתקיים בחודש אוגוסט.



נהר לימאט חוצה את העיר ציריך מצפון לדרום.

נהר לימאט חוצה את העיר ציריך מצפון לדרום.

קפה שחור ושש-בש באלפים

ציריך שוכנת בקצהו הצפוני של אגם ציריך והיא הגדולה שבערי שווייץ. יחד עם ערי הלוויין מגיע מספר תושבי אזור ציריך ל-840 אלף, ובקנטון ציריך כולו יש יותר ממיליון ו-100 אלף תושבים, כשישית מכל אוכלוסיית שווייץ.

ציריך שוכנת במזרחה של ארץ הביניים השווייצרית וצמחה בתוך אגן מוקף גבעות שבו זורם נהר לימאט, היוצא כאמור מאגם ציריך, שאליו נשפכים מי הנהר זיל, המגיע מדרום-מערב. שניהם נפגשים במרכז העיר. על מורדות הגבעות מדרום, ממערב וממזרח, היו בעבר שטחים חקלאיים, שברובם הפכו ליישובים עירוניים וחלקם אף סופח לשטחה העירוני של ציריך.

מצאתי שהחברה השווייצרית מורכבת, בשל הפעילות הבינלאומית הנרחבת המתקיימת בה (כ-20 אחוזים מתושבי העיר הם זרים). שווייץ מדברת בשלוש שפות רשמיות שונות, בשתי דתות גדולות ובשלוש תרבויות שונות. תושבי המדינה מאוחדים לא על ידי תרבות משותפת אלא על ידי רצון עז להיות מאוחדים, והחברה השווייצרית אוהבת את בטחונה, את החופש ואת הפרטיות שלה ומוכנה להגן עליהם.

אהבה זו היא שגורמת לכך שהעולם סומך על השווייצרים שישמרו לו על הכסף. מאז המאה ה-19 פותח במדינה ענף הבנקאות כתחליף למשאבי טבע דלים, אולם התנופה הגיעה אחרי מלחמת העולם השנייה. אירופה חרבה ורק שווייץ עמדה איתנה והציעה למשקיעים ממשלה יציבה ומטבע חזק, ואת הדבר המפתה ביותר – סודיות. היום יש משבר מסוים בבנקאות השווייצרית, אבל כאשר הולכים ברחובות ציריך עדיין דורכים על מאגרי זהב עצומים שקבורים עמוק בכספות תת-קרקעיות.

טיפ עולמי של איל

המסעדה-בר ז'ול וורן (Jules Verne) נמצאת בגדה המערבית של העיר ומציעה תצפית פנורמית של 360 מעלות על נופה של העיר. באותו בניין, בקומה הראשונה, מציעה מסעדת בראסרי ליפ (Brasserie Lipp) היוקרתית תפריט צרפתי ועיצוב בסגנון אר נובו, ומדי יום אפשר למצוא בה בנקאים ונציגים מהעולם הפיננסי של ציריך. כתובת: Uraniastrasse 9. טלפון: 41-1-2111155.

קשה לדמיין ארץ שונה יותר מישראל מאשר שווייץ. הרים גבוהים מושלגים, חורף קר, מדינה ללא חופי ים שלא ראתה מלחמות מאז 1798. אבל דווקא יש משהו משותף לנו ולמדינה האירופית הקטנה הזו – שירות המילואים. אין היום באירופה הרבה מדינות שבהן השירות בצבא הוא חובה, אבל אזרחי שווייץ מאמינים שהניטרליות שלהם באה ממקום של חוזק, ולכן על כל אזרח שהגיע לגיל 18 חלה חובת שירות צבאי, ופעם בשנה הוא נקרא למילואים. קשה לדמיין את חוויית המילואים הישראלית עוברת להרי האלפים, אבל בכל זאת נעים לחשוב שפעם בשנה, למשך שלושה שבועות, מוציאים השווייצרים את השש-בש מהארון, יושבים מסביב לפינג'ן, משחקים רמיקוב ומספרים בדיחות גסות.

איפה מתחבאים הבליינים?

הגעתי לשדה התעופה בשעה מאוחרת ועליתי לרכבת הישירה לעיר. כאן פגשתי לראשונה את הסדר ששווייץ כל כך מפורסמת בו. בכניסה לקרון נתלה שלט שהציג אדם מניח אצבע על שפתיו, וכמו שיש קרונות למעשנים וללא מעשנים – כך יש בשווייץ קרונות ל"מדברים" ול"לא מדברים". הנסיעה ארכה כ-20 דקות בלבד והצלחתי להתאפק ולא להוציא הגה מהפה.

ציריך היא עיר של נוף פסטורלי ומוזיאונים מעניינים, אך יש בה גם חיי לילה משגשגים. התחנה הראשונה שלי הייתה בקפה אודאון האגדי. בעבר נהגה האליטה הספרותית של ציריך לפקוד אותו מדי ערב. היום פוקדים אותו אמנים, גייז, מעריצי אופרה וסתם סלבריטאים. הזמנתי את הבירה המקומית, הבטתי בעיצוב של שנות ה-20 ונהניתי מהאווירה הידידותית. לפני שהמשכתי בשוטטות "תדלקתי" בדוכן נקניקיות סמוך: השטרנן גריל מוכר את הנקניקיות הכי טובות בעיר.

מאז שפרינס ומדונה ביקרו בו הפך הקאופלוייטן ל-המקום להיות בו בעיר. ארבעה ברים על פני שתי קומות, העיצוב של רחבת הריקודים דרמטי ותיאטרלי. האוכלוסייה כאן הייתה צעירה וקצת מתיימרת לטעמי ולאחר שעה קלה המשכתי למסקוט, מועדון שבכל יום מציג סגנון מוסיקלי אחר. נפלתי על היפ הופ. הקהל היה קצת יותר והעיצוב עדכני מאוד. יכולתי להמשיך את הלילה בכל אחד מעשרות המועדונים שבעיר אך השעה הייתה כבר מאוחרת. החלטתי לסיים את הערב בבר שכונתי בעיר העתיקה הנקרא אוליבר טוויסט, האהוד על הבריטים שמגיעים לציריך.



למרות שחיי הלילה של ציריך משגשגים, אין בד

למרות שחיי הלילה של ציריך משגשגים, אין בד"כ בעיות של סמים ואלכוהול

עיר מקלט לאומנים

לדעתי כל עיר צריכה גבעת לינדנהוף משלה. הגבעה לא גבוהה במיוחד, אך היא שוכנת במקום אסטרטגי המאפשר תצפית על הגדה המזרחית של נהר לימאט ודרומה אל אגם ציריך. מכאן אפשר לראות את רוב האתרים ההיסטוריים של העיר כולל האוניברסיטה (בה עשה איינשטיין את הדוקטורט שלו ב-1905) ואת כנסיית סנט פטר (ובה נמצא השעון הגדול ביותר באירופה). בגדה המזרחית נמצאים גם בית הנבחרים, הקתדרלה הגדולה של ציריך שנבנתה במאה ה-11, הספרייה המרכזית והמוזיאון לאמנות, ובו תצוגה של ציורים ופסלים מסוף ימי הביניים ומתקופת הבארוק, וכן עבודות של אמנים מפורסמים כמו מאטיס, רנואר, סזאן ואחרים.

התרומה הגדולה ביותר של ציריך לאמנות היא תנועת ה"דאדא", שנוסדה ב-1915 כמחאה על ההרג וההריסות שהתרחשו במלחמת העולם הראשונה. מייסדי התנועה היו אמנים צעירים שנמלטו מכל רחבי אירופה לשווייץ. ב-1916 הוקם בציריך קברט וולטייר ששימש גלריה לאמנות, אולם מופעים ומרכז להתכנסות. לדאדא מייחסים את המצאתן של טכניקות אמנותיות מהפכניות כולל פוטומונטז' ושימוש בחפצים מזדמנים. הבניין שאיכלס את קברט וולטייר היה מיועד להריסה עד שאמנים מקומיים, בעזרתו של מנכ"ל חברת השעונים "סווטש", הצילו אותו והקימו מחדש את הגלריה. בשנים האחרונות הפכה ציריך למרכז חשוב לאמנות מודרנית וכיום יש בה יותר מ-50 גלריות ומוזיאונים שונים.

בזמן מלחמת העולם הראשונה שימשה ציריך מקלט לא רק לאמנים אלא גם למהפכנים ולסופרים שונים כגון לנין, טרוצקי וג'יימס ג'ויס. האחרון חזר לעיר בסוף חייו, נפטר בה ב-1942 ונקבר בבית הקברות פלונטרן, השוכן ליד גן החיות העירוני. אגב, מי שמתעניין בסופר האירי ימצא הרבה עניין בציריך. העיר מעריצה את ג'ויס וקרן ג'יימס ג'ויס השוכנת בה מספקת מידע רב על אודות פועלו של האיש כולל ספרייה מכובדת, הרצאות, עזרה בחיפוש אתרי ביקור בציריך הקשורים לחייו של ג'ויס ועוד.

בחזרה לילדות ולמפלי הריין

הרחוב שיוצא מערבה מתחנת הרכבת המרכזית נקרא באנהוף שטראסה. זהו רחוב ארוך ויוקרתי שמגיע עד לאגם ציריך, ומשני צדיו חנויות לנעליים, לתכשיטים, לתמרוקים ולביגוד וכמובן לשעונים ולשוקולדים. לא הרחק משם נמצאת האטרקציה המפורסמת ביותר בעיר: כנסיית פראומינסטר מהמאה ה-13 ובה ויטראז'ים של מרק שאגאל ואוגסטו ג'יאקורנטי. שאגאל יצר את חמשת החלונות ב-1970 כשהיה בן 83.

את יומי האחרון בציריך החלטתי לבלות מחוץ לעיר. רציתי לראות שוב את מפלי הריין, מחזה מרהיב בראשית הקיץ, בעת הפשרת השלגים. הנהר, שרוחבו במקום זה עולה על 140 מטרים, גולש ממפלים שגובהם 23 מטרים, הגדולים והמרשימים מסוגם באירופה. נקודת התצפית המרשימה ביותר על מפלי הריין נמצאת בטירת לאופן, שחלקיה העתיקים ביותר נבנו לפני כ-1,000 שנה.

הרעש היה מחריש אוזניים. הבטתי בשעון השווייצרי שלי וראיתי שנותרו לי בדיוק 22 דקות עד לרכבת הבאה חזרה לציריך. מיהרתי בחזרה לתחנה. הגעתי ב-22 דקות ועשר שניות – וכמובן שפספסתי את הרכבת.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 8af272d at 11:11:16