אקטיביסטית בלב

אור-לי ברלב | צילום: גיא נחום לוי
אור-לי ברלב | צילום: גיא נחום לוי

בימים אור־לי ברלב היא אקטיביסטית חברתית שרופה שנלחמת במונופול הגז ובתאגידים ששודדים את הקופה הציבורית. בלילות היא חולקת את מיטתה עם כמה גברים ומפיצה את בשורת הפוליאמוריה. ריאיון שהוא מדריך הפעלה לחיים בלתי קונבנציונליים

88 שיתופים | 132 צפיות

"זה ג'וק שנכנס מתחת לעור. עיניים שנפקחו לא יכולות להיסגר. לא יכולתי לחזור לחיות את החיים הקודמים שלי"

להפגנה הראשונה בתל אביב של הצעירים יוצאי אתיופיה, הגיעה אור־לי ברלב מתוקתקת, עם שמלה ועקבים. ברלב, פעילה חברתית, אושיית רשת ופוליאמורית נלהבת המרבה להרצות על סוגיית ריבוי בני זוג, בדיוק הגיעה מהנחיית העצרת נגד זיהום האוויר במפרץ חיפה. ימים כאלה הם לחם חוקה. היא כבר רגילה לאלימות משטרתית, דחיפות, מכות, שוטרים שמצלמים אותה, אבל על הסצנה הבאה היא לא חלמה: "התחילו להפציץ את כיכר רבין עם רימוני הלם. חברה שלי ואני החלטנו לרוץ והסתתרנו מאחורי קיר בטון של מקלט ציבורי. זה היה סוריאליסטי. הזוי. לידנו שוטרים עם קסדות ומגינים על הפנים הולכים באמוק. רימון הלם התפוצץ בחצר הצמודה להיכן שהסתתרנו. ואז פתאום שוטר קולט אותנו, ושואל 'רוצות לעבור למקום בטוח יותר?' 'כן', אנחנו עונות, עדיין קצת המומות. הוא אומר לנו 'בואו אחריי'. ואז מלווה אותנו, שלובות זרוע למקום בטוח מעבר לכביש. בדקה הזו הבנתי את כל הסיפור. הרגשתי הכי חזק את העניין המעמדי, את זה שאני אישה לבנה".

קיבלת דימוי מזוקק, כמו בהזמנה.

"עברתי את הכביש בשלווה, בלב הכאוס. אני עם רקורד ארוך של הפגנות, ויכול להיות שהשוטר הזה בהפגנה אחרת, התנכל אליי. הוא לא העלה על דעתו שרק חצי שעה קודם עמדתי עם אחיי האתיופים בכיכר וצעקתי 'מדינת משטרה'. אם היו עומדות שם שתי נשים אתיופיות, מישהו היה עוצר ובודק מה איתן?".

עבור ברלב הסיפור של יוצאי אתיופיה הוא הסיפור של כולנו בקליפת אגוז. "זו לא רק זעקה חברתית או סיפור של גזענות. זה חלק מהסיפור הכלכלי של כולנו. תוצר של חוסר תקציבים וחוסר השקעה בקהילה. דברים פה לא נקבעים לפי האינטרס הציבורי. העם הוא לא הריבון. ההון־שלטון הוא זה ששולט בכולנו".

הפגנה נגד מונופול הגז, 2013 | צילום: דפנה טלמון
הפגנה נגד מונופול הגז, 2013 | צילום: דפנה טלמון

מהפכה מתחילה בבטן

ברלב, 43, הפציעה לחיינו לראשונה במחאה החברתית. מאז היא בפרונט של אולי כל מאבק ציבורי שמתחולל כאן: דיור ציבורי, מאבק במונופול הגז, הזיהום במפרץ חיפה ועוד. כעיתונאית לשעבר ב"קול ישראל" וב"הארץ", הבינה די מהר את מה שמתחולל מול עיניה. בקיץ 2011 עברה לגור באוהל בשדרות רוטשילד יחד עם שתי בנותיה והחלה לדווח בדף הפייסבוק שלה על המתרחש ברחובות. תוך זמן קצר הפכו החברים הבודדים לאלפים ששיתפו את הסטטוסים שלה, והיא הפכה להיות אחד הקולות החשובים והאמינים המדווחים מהשטח. חוץ ממכסת חברים מלאה, יש לה עוד 6,000 עוקבים בפייסבוק, יותר מ־3,000 עוקבים בטוויטר ואלף עוקבים באינסטגרם.

לאחר המחאה הייתה מהגרעין המייסד של "חדר המצב", גוף מתנדבים שמתפקד כערוץ תקשורת אלטרנטיבי, וברלב היא הדוברת הרשמית שלו. "זה ג'וק שנכנס מתחת לעור. עיניים שנפקחו לא יכולות להיסגר. לא יכולתי לחזור לחיות את החיים הקודמים שלי".

איך הפכת למהפכנית?

"גידלתי תודעה מהפכנית עוד לפני המחאה. זה מתחיל עם בחינת המיינסטרים בזכוכית מגדלת מהרגע שאת אימא. אמרתי 'רגע יש עוד אלטרנטיבות: אפשר ללדת בבית, אפשר לחנך בבית'. כשהתחלתי לראות דברים בצורה הזו כאילו הסרתי מסך. הבנתי שהמהפכה שאני חיה בדל"ת אמותיי, מתרחשת גם בחוץ. ושם יש קהילה שיש בה יותר שיתוף פעולה, פחות תחרות ומרפוק".

ביום שאנחנו נפגשות מתפרסמת ידיעה על כך שמשרדי הממשלה החליטו להציג לתאגידי הגז מתווה מרוכך לפירוק המונופול שלהם. ברלב לא יודעת את נפשה. הסלולרי שלה לא מפסיק לצפצף. היא לוקחת הפסקה קצרה כדי לעלות לשידור בגל"צ אצל רינו צרור. "הממשלה התקפלה מול ברוני הגז", היא יורה. "במקום שהציבור יהיה הריבון, הבוס, מגיע יצחק תשובה יחד עם תאגיד אמריקאי ומקבל זיכיונות למאגרי הגז של ישראל".

קשה לנצח בסיפור כל כך מורכב של תאגידים, רגולציה ועוד מילים איומות. קל יותר לספר את הסיפור בעזרת קוטג'.

"הסיפור הכלכלי לא עוסק רק ביוקר המחיה, או עד כמה השכר נשחק מול כמה עולים המצרכים במכולת. אנשים מתעוררים בכל העולם מול שליטת התאגידים. הממשלה עשתה מכירת חיסול של משאבי הטבע".

זה דורש אומץ לקרוא תיגר על חברות ענק או על הממשלה.

"אפשר להגיד שפיתחתי פרנויה קלה. מישהו מתעשיית הגז טשטש את הרקע המקצועי שלו וניסה להתקרב אליי. השיחות שלי לא במאה אחוז פרטיות. בתעשיית הגז עוקבים אחרי כל מילה שאני אומרת. גם מצד השלטון, באחת ההפגנות אני קולטת שמאחוריי הולכים שוטרים סמויים ומצלמים אותי. בתדריך שלפני ההפגנה נתנו לשוטרים תמונות שלי, כאילו אני חלק מארגון גרילה. איך הפכתי לאויב כאן, בשעה שאני מדברת על האינטרס הציבורי, גם של השוטרים?".

רגע לפני ירידת הגיליון הזה לדפוס התפטר פרופ' דיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים. אני מתקשרת לברלב. "את תופסת אותי בדרך לוועידת אנרגיה. אנחנו הולכים לעשות שם 'קבלת פנים' לבכירי השלטון והגז שמתכנסים להם ביחד. נתניהו אמר שגילה היה היחיד מבין אנשי המקצוע שהתנגד למתווה שגיבשה הממשלה. צריך להזכיר שגילה היה האיש היחיד בצוות שמונופלים והגבלים עיסקיים זו מומחיותו. זו קריאת השכמה לציבור הישראלי להתעורר ולהבין שהוא נשדד".

הפגנה נגד מונופול הגז, 2014 | צילום: יואב בן דב
הפגנה נגד מונופול הגז, 2014 | צילום: יואב בן דב

להגדיל את הראש והאהבה

היא גדלה באשדוד, בת לאימא סייעת לרופא שיניים ולאבא טכנאי אלקטרוניקה. היום היא גרה במושב במרכז הארץ עם שתי בנותיה, בנות 11 ו־7. "הפסקתי להגיד איפה אני גרה. ככל שאני הופכת למוכרת יותר כאקטיביסטית, זה נראה לי פחות בטוח". הפעם השנייה בחייה שחתרה נגד הזרם הייתה בדצמבר 2013, בפוסט סיכום שנה שכתבה, ובו הודיעה שהיא פוליאמורית. כלומר, מאפשרת לעצמה ריבוי אהבות וקשרים. הפוסט הכה גלים. מאז היא לא נסוגה. היא רואה בייצוג שלה את העניין הפוליאמורי שליחות לא פחות חשובה מהשליחות החברתית. ולא, לא מעניין אותה שעלולים לא לקחת אותה ברצינות במדינתנו השמרנית.

איך זה התגלגל, נישואייך היו מונוגמיים?

"חייתי בנישואים רגילים לחלוטין. בעלי לשעבר ואני היינו ביחד מגיל 24 ועד 37. במהלך הנישואים, פגשתי במקרה אדם פוליאמורי ותייגתי את מה שסיפר תחת הכותרת מוזר ומעניין. הייתי בטוחה שבעלי ואני נזדקן ביחד וכל החבילה. אחרי הגירושים, חזרתי לאט לאט לסצנת הדייטים. הכרתי בחור חמוד ואז פתאום הכתה בי ההכרה שזה לא הגיוני שאני אמורה להיות עם אותו בן אדם כל החיים. יש כל כך הרבה אנשים ראויים בחוץ. הבנתי שחייתי בסרט. שאם לא הייתי נפרדת מבעלי, היינו הפרטנרים היחידים זה של זה וזהו. כל החוויה של לפגוש אדם אחר, לגעת בעור אחר, להסתכל בעיניים אחרות, להיות באינטימיות עם אדם אחר, שהלב נפתח, הייתה נשארת מחוץ לתחום. כאילו הורידו לך אונה במוח ואין יותר התאהבות, רומנטיקה, ריגוש. ההבנה חלחלה ויצאתי לגלות מה יש לעולם להציע לי כשאני לא מונוגמית. הודעתי לעצמי שאני לא הולכת לעשות שוב את הסיפור המונוגמי הרגיל".

אור-לי ברלב | צילום: גיא נחום לוי
אור-לי ברלב | צילום: גיא נחום לוי

תגובה פוסט טראומטית לנישואים?

"לא, לא. זה לא הגיע בתגובה לזוגיות ההיא, אלא בתגובה לרעיון של להיות עם בן אדם אחד כל החיים. שמחתי בפרק שהיה, שמחתי שהסתיים והחלטתי שאני יוצאת לחקור את הדבר הזה שנקרא פוליאמוריה".

איך הרגשת בפעם הראשונה?

"שני הגברים שלי ידעו זה על זה, הכירו בשם. לכל אחד מהם היו את העניינים הנוספים שלו. הייתי מאוהבת פעמיים ונאהבת פעמיים באותו הזמן. אנחנו חיים בעולם שמבקש מאיתנו להתקמצן על אהבה. פוליאמוריה מאפשרת לי לקבל אינטימיות יותר מפעם אחת. זה עוצמתי".

מה עושים עם כל הרגשות? קנאה, למשל.

"מערכות יחסים פוליאמוריות זה חפירות בע"מ. מי שלא בנוי לחפירות, שלא יתקרב. הרבה שיחות של 'איך אתה מרגיש? איך את מרגישה?' אתה חוקר גם על מה אותו רגש שמתעורר יושב. גיליתי שקנאה יכולה להיות משהו מייסר, אבל גם יכולה לחבר. כשאני מקנאה, זה רגש שיושב על חרדת נטישה או תחושה של חוסר ביטחון, מה אני שווה? אם הוא הולך לאכול עם אחרת ארוחת שישי, מה זה אומר? שאולי ההיא יפה יותר, חכמה יותר, לוהטת במיטה? הקטע הוא לזהות את זה, לדבר על זה. להזכיר שמה שיש ביני ובינך הוא חד פעמי, אין עוד כזה. הדברים האחרים עומדים בפני עצמם. כמו שאהבה לילדים שלך עומדת בפני עצמה. אהבה לילד אחד לא באה על חשבון אחיו".

התעייפתי רק מהתיאור שלך.

"סוד הקסם בפוליאמוריה הוא שאם אתה עושה את זה כמו שצריך, מנהל תקשורת פתוחה וכנה, אתה מגיע למצב שאהבה מגבירה אהבה. קשר אחד שלך מעצים את הקשר השני, מביא לקשר ריגוש ורעננות. אבל נכון שזו לא בחירה כלאחר יד. הבחירה בפוליאמוריה, בניגוד למה שאפשר לחשוב, זו בחירה רצינית עם מודעות, עם המון תקשורת. יש פה הרבה עבודה עצמית. לעבוד על הערך שלי, לשחרר מרכושנות, מבעלות. להביא בחשבון שיכול להיות שמחר תגיע מישהי אחרת והוא יחליט שבעצם הוא רוצה רק אותה".

איך מחליטים לצאת החוצה עם אורח החיים הלא קונבנציונלי שאת חיה?

"באיזשהו שלב החברים והמשפחה ידעו שאני מקיימת קשרים במקביל. הסברתי להם בצורה ברורה. הייתי שקופה. אבל חברים רחוקים יותר וחברים ברשתות החברתיות לא ידעו. זה התחיל לבעור בי, לצאת עם זה החוצה. כשהקשר האחרון הסתיים, החלטתי לכתוב על כך בפייסבוק. רציתי לשתף בכל ההרפתקה הזו, היו אנשים שהתקשו לעכל את השינוי. היה להם יותר קל שהיה בי רק פן אחד של פעילה חברתית".

אור-לי ברלב | צילום: גיא נחום לוי
אור-לי ברלב | צילום: גיא נחום לוי

יש לך שתי בנות, זה לא פשוט להיחשף.

"רציתי רק לכתוב את הפוסט ולהמשיך בחיי. לא ידעתי שהוא יעורר כל כך הרבה הדים. הילדות יודעות שאני מדברת ומרצה על פוליאמוריה. הייתה לי איתם פעם שיחה. הסברתי להן בפשטות שכמו שיש נסיך וסינדרלה, אז יש אנשים שחיים בכל מיני ואריאציות, לסינדרלה יש כל מיני נסיכים והפוך. כמו שסיפרו לנו וסיפרנו הלאה על המודל המונוגמי, אפשר לספר על מודלים נוספים של אהבה וקשר. היום, יש זוגות של גייז והורים יחידניים וילדים מפונדקאות, כל כך הרבה ורסיות לחיי משפחה. הרי מה אומרת הפוליאמוריה? בלי בולשיט. אחוז ניכר מהנשואים בוגדים, ושליש מהזוגות בישראל מתגרשים. אז את זה ילדים לא מרגישים? הפוליאמוריה מקדמת שקיפות במערכות יחסים. כנות. גילוי לב".

מה קורה אצלך בזירה הזו כיום?

ברלב מתפתלת. "קורים כל מיני דברים בד בבד, חלקם עם פוטנציאל רציני יותר, וחלקם פחות".

לא פחדת שמאישה רצינית תהפכי למקושקשת, "ההיא שמדברת על מין חופשי"?

"היה רגע ששאלתי את עצמי מה עם הכובע החברתי? הרי נושאים חברתיים זה פחות סקסי מפוליאמוריה. פחדתי שיותר לא ירצו לשמוע אותי מדברת על זה. אבל הלב שלי הוא ביצירת חברה שפויה וצודקת. אני לא נופלת באף הגדרה של איש, תתמודדו. אני גם אקטיביסטית וגם פוליאמורית".

כך תהפוך לאקטיביסט

חוץ מהפגנות, איך עוד תשפיעו על המציאות? אור־לי ברלב מסבירה מה מה צריך לעשות מי שרוצה יותר

למדו את יוזמות המחאה השונות ודרכי ההתקשרות אליהן באתר panstav.net/newpolimap.

קראו חדשות שוטפות על המאבקים בדף הפייסבוק: צדק חברתי – חדר המצב.

הצטרפו למעקב האזרחי אחר עבודת הכנסת ועקבו אחרי הח"כים שלכם בדף הפייסבוק: המשמר החברתי בכנסת.

הכירו ועקבו אחר דפי המאבקים בפייסבוק ובחרו נושא הקרוב ללבכם. הנה רשימה חלקית: צוות דיור ציבורי; זה או אני או תשובה; מנקים את מפרץ חיפה; באים לבנקאים; אתיופיה הקטנה; גן זה לא מחסן; מכתבים לבריאות; מאה ימים של שקיפות; לא נחמדים לא נחמדות; גבעת עמל – נלחמים על הבית.

מצאתם נושא שמעניין אתכם? הפיצו את התכנים שלו ברשתות החברתיות ואל תחששו ליזום ולהגשים חלומות חברתיים משלכם.

עשר מחשבות בדרך לאימוץ אורח חיים פוליאמורי

1. "פוליאמוריה לא מתאימה לכל אחד. בהרצאות שלי אני אומרת 'אל תנסו את זה לבד בבית', ומפצירה באנשים להיות זהירים ועדינים. אלה דיני נפשות. צריך לתת לדברים חדשים זמן הסתגלות וחקירה חדשה. אני מניחה שיש תקופות בחיים שבהן פוליאמוריה פחות רלוונטית, למשל בהריונות וכשהילדים צעירים".

2. "פוליאמוריה זה לא פלסטר לתיקון קשר שנמצא בקשיים".

3. "פוליאמוריה דורשת תקשורת כנה, פתוחה וגלויה במיוחד".

4. "בפוליאמוריה אהבה אחת אינה באה על חשבון אחרת. אהבה מגבירה אהבה. לחזור הביתה ולספר לאהוב שלך שהלב גדוש באהבה לאדם אחר זו חוויה מאוד מיוחדת. התשוקה והאהבה מתועלות לתוך הקשר ונוצר משהו חדש".

5. "פוליאמורה זה לא לחלק את הלב לשניים, זה להכפיל".

6. "כן. גם פוליאמורים מקנאים לפעמים. מה עושים עם זה? מדברים. קנאה מעמתת אותנו עם תחושות של ערך עצמי וכמה אנחנו שווים. מי זו הפרטנרית השנייה? היא יפה ממני, חכמה ממני? אולי זה שהיא יפה וסקסית, לא הופך אותי לפחות מהדברים האלה? קשר פוליאמורי עובד כשנותנים זה לזה ביטחון. קנאה יכולה להפוך מרגש מייסר לרגש מחבר".

7. "פוליאמורה דורשת זמן. זו לא בחירה על הדרך. פוליאמוריה דורשת פניות רגשית ופניות ביומן".

8. "כל זוג מעצב את הכללים והחוקים שמתאימים לו".

9. "פוליאמוריה היא לא מודל סטוציונרי. ב'תנוחה המיסיונרית' של הפוליאמוריה אנשים מנהלים שתי מערכות יחסים ידועות וגלויות, לאורך שנים. כמובן שאפשר גם עם יותר ובכל מיני אופנים בהתאם לבחירה של המעורבים".

10. "פוליאמוריה אינה בהכרח החלטה לכל החיים".

אור-לי ברלב | צילום: גיא נחום לוי
אור-לי ברלב | צילום: גיא נחום לוי

 

איפור ושיער נטלי ארנטוף