לא סתם עוד סרט נעורים: "גדולה מהחיים" מביא למסך את כל מה שההורים מנסים להכחיש

איך שלא נסתכל על זה – ייצוג נשים שמנות בקולנוע ובטלוויזיה הוא לרוב בעייתי.
מרבית הפעמים תפקידה של הדמות הוא להראות לנו ש"גם שמנים הם אנשים". בעידן בו כבר הבנו וטחנו את המובן מאליו: פלאס סייז זה נורמאלי, תעשיית הטלוויזיה והקולנוע "על זה", והיא מעוניינת ליצור יותר גיבורות במידה גדולה על מנת לתת לאוכלוסיה זו ייצוג הולם. הכל טוב ויפה, רק שלרוב התוצאה יוצאת הפוכה לגמרי: סרטים כמו "מרגישה פצצה" בכיכובה של איימי שומר, שבנו הרים וגבעות על מסר של אהבה עצמית, לבסוף מציעים מציאות בה אם את שמנה – את חייבת להיות סופר בטוחה בעצמך אחרת אף אחד לא יקבל אותך.

או בסרט "סיינה בורג'ס לוזרית", שניסה להיות חתרני אך לבסוף העביר מוסר השכל קלוקל: אם תעשי קאטפישינג (להתחזות למישהו אחר באינטרנט – נ"ב) לבחור חתיך כי את לא מקלון דקיק ובלונדיני – בסוף הוא יהיה בקטע שלך. בואו, קאטפישינג היא עבירה פלילית ולא דבר רומנטי.
או לחילופין, אותה דמות פלאס-סייז תצטרך להשתנות לגמרי על מנת להיות שווה משהו – כמו "הפנטזיה של הל", סרט על איש רדוד שקללה גורמת לו (חס וחלילה לא עלינו) להתאהב בגווינת' פלטרו בגרסתה המרופדת והשמנה.

לא עוד סרט על בחורה שמנה שמחליטה להראות לכולם מאיפה משתין הדג. איימי שומר ב"מרגישה פצצה" | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

"לא ז'אן ד'ארק לבחורות שמנות", דניאל מקדולנד בסרט "גדולה מהחיים" | באדיבות סרטי יונייטד קינג

אך לא הכל חדי קרן ואפרסקים בחייה של וויל. היא סובלת מהקנטות בבית הספר ומות דודתה לוסי, שהיוותה עבורה דמות מודל לחיקוי, משפיע עליה עמוקות. כשהיא מגלה שלוסי כמעט וניגשה לתחרות יופי כשהייתה נערה מלאה בת 16 אך מעולם לא עשתה זאת – היא מחליטה לעשות מעשה: להירשם בעצמה בשביל לעורר פרובוקציה.

בדרכה לאותה מהפכה היא פוגשת חברות חדשות, מתאהבת בבחור ומקבלת עצות מועילות מדראג קווינז חצופות. עד כה נשמע כמו סרט נוער טיפוסי עם מוסר השכל מתקתק לשבת חורפית. אך זה אינו המקרה ב"גדולה מהחיים".

לא הכל חדי קרן ואפרסקים. דניאל מקדולנד בסרט "גדולה מהחיים" | באדיבות סרטי יונייטד קינג

וויל מציגה אמת של נערה מתבגרת, לא של שמנה. לא של אישה שכופים עליה "לאהוב את עצמה", אלא של נערה עם בעיות דימוי עצמי ככל הנערות המתבגרות מאז ומעולם. מה שמרענן בסרט הוא שלוויל נעים בעורה והיא לא מתנצלת על זה. המשקל הוא לא האישיו המרכזי בסרט. הסיפור הוא לא על עוד בחורה שמנה שמחליטה להראות לכולם מאיפה משתין הדג, אלא על נערה מתבגרת שרוצה לנצח את הפחדים שלה ולהראות לכולם שכולן יכולות להרגיש יפות.

הסרט גם מתמודד באופן עדין ויפה עם נושא האובדן של אדם קרוב והחשיבות ביחסי הורים-ילדים בריאים. כאשר לוסי, האדם היחיד שגרם לוויל להרגיש שווה, יוצא מהמשוואה, אנחנו מקבלים הוכחה לאמת הכואבת שדימוי עצמי מתחיל בבית, דרך העיניים של ההורים ומה שהם משדרים החוצה לילדיהם.
מערכת היחסים של וויל עם רוזי מזקקת יחסים בין הורים לילדים מאז ומתמיד: פער דורות, שוני בתפיסת העולם, כאב שנובע מחוסר הבנה, אך עם זאת – אהבה חזקה ללא תנאים.

למרות היותו סרט חובה לאימהות ונערות "גדולה מהחיים" אינו חף מטעויות. הסיפור על מערכת יחסים מורכבת בין אימא לבת בעיירה נידחת (במיוחד כשזה מגיע לתחרויות יופי) אינו סיפור חדש וכבר סופר עשרות פעמים בעשרות מדיומים.

לפרקים נדמה שעדיף היה להאריך במעט את הסרט על מנת שכל אספקט בעולמה של וויל יקבל את היחס המגיע לו כדי לתת לה יותר עומק ולהפוך אותה לאיקונית כמו שמגיע לה.

אבל למרות כל אלה "גדולה מהחיים" הוא סרט שמביא בשורה חדשה ובריאה לסרטי התבגרות אמריקאים ורק על זה הוא שווה צפייה.

נותן הוכחה לאמת הכואבת שדימוי עצמי מתחיל בבית, דרך העיניים של ההורים ומה שהם משדרים החוצה לילדיהם, ג'ניפר אניסטון בסרט "גדולה מהחיים" | באדיבות סרטי יונייטד קינג