"חתונה ממבט ראשון": רומנטית על אמת או צינית ומזויפת?

| מאת: אור נוף, הדס בשן

עם החיבה האוטומטית של ישראלים לחתונות אין פלא ש"חתונה ממבט ראשון" הפכה ללהיט. האם בעידן הטינדר מדובר בתוכנית מהפכנית על אהבת אמת או בעוד מקום שחושב שלהיות רווקה בת 40 זה הכי גרוע שיש?

מזל טוב: חתונה ממבט ראשון | צילום: אסף תמם

 

בעד: אהבה זה לא הכל

הדס בשן

בעידן בו אנחנו חיים אין דבר חשוב יותר מהגשמה עצמית. טיפול ספא, חדר כושר, פסיכולוג, כדורים, אוכל, שתייה, גבר אישה – כל מה שמסביבנו מכוון לגרום לנו למקסם את האושר האישי שלנו. הכתבות בעיתונים מעודדות אותנו לבחן מחדש את חיינו בכל רגע ורגע. העבודה לא מספקת? יש הסבה מקצועית. הילד מעצבן? יש אבחון. הבטן מידלדלת? איכלו קינואה. וכשזה מגיע לזוגיות – גם שם אסור לנו לוותר לעצמנו. זוגות שלא נהנים ביחד יותר יכולים לקחת סוף שבוע במדבר ופשוט לעשות סדנת זוגיות. שם, מספרת האגדה, יבקשו מהם לעשות דבר אחד חשוב – לבחור זה את זו בכל יום מחדש.

אל הריאליטי "חתונה ממבט ראשון" הגעתי, כמו רוב חבריי – עם בחילה קלה. עוד מיזם טלוויזיוני שמקדש את מוסד החתונות המעייף, עוד סחיות ישראלית מיותרת. אבל כמה וכמה תכנית אחרי, אני מוצאת עצמי, למרבה המבוכה, די מכורה, ומעבירה לא מעט שעות במחשבות על רלי, אלעד, תומר, עדי וכל השאר. אני חושבת שהרגע שבו התכנית נכנסה לי ללב הייתה כשהבנתי עד כמה אנשים נואשים שיקחו מהם את חופש הבחירה. האמירות הניו אייג'יות, האופנתיות כל כך, שמספרות לנו שבכל יום צריך לבחור מחדש – לא עובדות, לפחות בכל מה שנוגע לזוגיות. אנחנו מוקפים בזוגות לא מאושרים מחד ובמתגרשים מאידך. הבחירה המקודשת, זו שמפמפמים לנו כל הזמן כדרך הטובה ביותר לחיות – מאכזבת שוב ושוב. אנשים מתאהבים בתרועה ונפרדים בקול ענות חלושה, מוכיחים פעם אחר פעם, שהבחירה שלהם לא הייתה נכונה.

באופן אישי, אני לא חושבת שכדאי להתחתן, אבל אם כבר – אולי הדרך של "חתונה ממבט ראשון" היא דווקא הנכונה. בשידוך בסטייל חרדי, מבלי להתלבט, להתחבט ולשאול את עצמנו אם זה האחד או האחת. מתמודדי התכנית מכירים בפעם הראשונה מתחת לחופה ואחרי חמישה שבועות צריכים להחליט אם הם נשארים יחד. מספרים לנו שהם הותאמו זה לזו על ידי צוות מומחים, שמשוכנע שהם הזיווג הנכון – לפרט הזה אני נוטה לא להאמין, או לכל הפחות, נדמה לי שהנוסחה של המומחים קצת משונה. מה מעניין בזוגות שמסתדרים? אחווה וטל, למשל, הם זוג חמוד, עם כימיה ומשיכה, שמתלבטים איפה לגור – בחיפה או בתל אביב. אני נוטה להאמין שהדילמה הזו תסתדר, ולא להתעניין יותר מדי בסיפור האהבה שלהם.

אבל הזוגות שקצת חורקים, הם אלה שבאמת מרתקים כאן. תומר רוצה את עדי ועדי לא רוצה את תומר. היא מחמיצה פנים, עוקצת, לא מסתירה את אכזבתה. הוא מחזר, משתדל, מתאמץ הרבה יותר מדי. כבר בדרך מהחתונה היא טרחה לסרס אותו, כשסיפרה לו שהיא מעדיפה מניאקים ממנו. היא מודעת לבעייתיות בבחירות שלה, אבל לא מוכנה לעשות צעדים כדי להכיר את תומר באמת, לחפש נקודות השקה אליו. הוא, מצדו, כל כך מנסה למצוא חן, שכבר לא ברור מי הוא באמת. ויש את אלעד ורלי, הזוג החביב עלי כרגע.  כמו עדי, גם אלעד התאכזב מהשידוך לרלי אבל מהר מאוד החליט לשתף אותה בתחושותיו, שיחה שגרמה לו להחליט לתת צ'אנס, ולו זמני – לקשר. אלעד פועל נגד האינסטניקט שלו אבל מכבד את המטרה הסופית – ליצור זוגיות, בית ומשפחה.  הוא מציע לרלי מטרייה כשיורד גשם, דואג לה כשהיא מרגישה ברע, מגלה בעצמו צדדים של רוך ואנושיות, שלא בהכרח מתחברים לתשוקה, אבל מחממים את הלב. אני סקרנית לראות את התהליך שהוא יעבור ומה הוא באמת מוכן לעשות בשם ההחלטה שקיבל. 

וזו, בעצם, מילת המפתח – החלטה. היכולת לחיות עם החלטה שקיבלת, מבלי לשנות את דעתך אחרי יום, חודש או שנה. "חתונה ממבט ראשון" יכולה לשמש כמטאפורה לכל תחומי חיינו  – זוגיות, עבודה, הורות, טיפול בהורים מבוגרים או עמידה לצד חברים. הרי בלא מעט מובנים, החיים עצמם הם בליינד דייט רציני ומחייב. אבל אם נהיה מספיק בוגרים ומודעים, נוכל להנות מהם, גם מבלי לבחור בכל יום מחדש.

 

נגד: חתונה זה כואב

אור נוף

כמו הילד שצעק 'זאב, זאב', כך גם "חתונה ממבט ראשון" צועקת 'אהבה, אהבה', מה זה צועקת, צורחת. אבל זה הדבר האחרון שקיים בריאליטי החתונות של קשת. ריאליטי אמרנו? סליחה, טעות."ניסוי מהפכני וחסר תקדים שמגדיר מחדש את גבולות האהבה" כפי שמציין ברוב פאתוס המנחה עידו רוזנבלום. מי שעד לפני כמה שנים נחשב לגבר הכי קול בארץ הפך למארגן שידוכים. במצב הזה אפילו השירותים של הלנה עמרם נראים יותר אטרקטיביים. רוצה שידוך? רוצה בית, בעל ו-3 ילדים שלא יפסיקו לנג'ס לך עד גיל 18? אין בעיה, קיבלת. היא לפחות לא מעמידה פנים.

ובקשת מעמידים פנים בטירוף. במבט ראשון לא רואים את זה, "חתונה במבט ראשון" נראית נועזת, כמעט חתרנית, כמי שמוותרת כליל על אופציית הנישואין של ההלכה היהודית. אבל חתרנות אין כאן, וכמו שציינו קודם גם לא אהבה. אז מה כן? רק אותו חלום מיושן נסיך שיבוא ויגאל אותך מייסורי הרווקות. זה, ועטיפת הסוואה מדויקת במיוחד, ולכן גם כל כך מרגיזה. בעוד מה שרואים על המסך הוא לא יותר מדי רחוק משידוכים בסגנון עדות בני ברק, שם באים ישר לעניין ושואלים איפה אבא עובד ומה הייחוס של החתן, על המסך בערוץ 12 עושים בדיוק את אותו הביזנס אבל מדברים על אהבה. נאצלת, נשגבת, כזו ש'תחבר מחדש את כל החלקים בחיים שלי' כמו שאומרת בעצמה המתמודדת רלי לוי לפני חתונתה.

 

הדימוי הכל כך עתיק, שמרני ומיושן שמוצג לנו מסווה בשלל נתונים ועובדות פסאודו-מדעיים, כאשר לצד רוזנבלום מלא הפאתוס ניצבים שלל אנשי מקצוע שבילו שנים באקדמיה רק כדי לפלוט אבחנות כמו  "תקשורת היא מאוד חשובה בזוגיות" או "זוגות לפני חתונה מאוד לחוצים". וואלה.

וחוץ מרוזנבלום ומהמומחים יש את המתמודדים. כמו כמעט בכל תוכנית ריאליטי גם כן הם החלק הטוב ביותר. בין אם מדובר בזוגות שיותר נוגעים ללב (רלי ואלעד) ובין אם סתם מעצבנים (עדי ותומר). כמכונה בזא'נר כל אחד מהם באם עם האמת שלו. חבל שהאמת הזו היא אותה תפיסה שמרנית שקיימת בישראל. כולם רוצים להתחתן, להתמסד, להביא 2.6 ילדים ואז לשבת על הספר ולהיזכר בגעגוע בימים בהם היו רווקים.

בסופו של דבר הכל מתרכז לטקס החתונה. לא מפתיע שנותני החסות שמארגנים את הטקס מקבלים זמן מסך לא קטן. "חתונה ממבט ראשון" היא בסך הכל תוכנית בידור על טקס בירוקרטי, שאיכשהו במרוצת השנים הפך לסמל של אהבה. אבל זה כל מה שיש כאן: הד חיוור, סימן, צל לדבר האמיתי.

עם התאמות ביולוגיות וחישובים גנטיים ברור ש"חתונה ממבט ראשון" לא רוצה שנחשוב שהיא מביאה אלינו סיפור אהבה קיטשי נוסח סרטי דיסני, אבל מרוב שהיא לא רוצה להיות סיפור אגדה היא הופכת לסיפור אימים על מקום בו המילים איבדו כל משמעות. ולמקום הזה קוראים ישראל. מדינה בה אם "אהבה" היא השיעממון של טל ואחווה ("לגור בחיפה או בתל אביב?") אולי כבר עדיף להישאר לבד. נראה שבמצב הדברים כרגע זה הצעד הכי חתרני.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 8af272d at 12:32:13