לראות כדי להאמין: התחנה המרכזית בתל אביב רלוונטית מתמיד

| מאת: אירית כהן

התחנה המרכזית החדשה בתל אביב מקושרת לרוב לאוכלוסיות חלשות, לאלימות ולפשע. בביקור חושפני הופתענו לגלות את הצד האמנותי, התרבותי והיפה של אחד הפרויקטים הכי מושמצים בעיר

  • https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/media/2016/07/sizes/Bus-Station-069_h_wo_680_382.jpg
הסטודיו של האמן גיל יפמן, המיוצג על ידי גלריה רונלד פלדמן בניו יורק | צילום: בועז לביא

 

התחנה המרכזית: רלוונטית מתמיד

בניית התחנה המרכזית החדשה החלה בשנת 1967 ביוזמתו של אריה פילץ, שרכש את כל המגרשים בשטח ומינה כמתכנן את אדריכל רם כרמי. בתחילת שנות ה-70 הוקפאה הבנייה עקב קשיים כלכליים, והיא חודשה שוב רק ב־1983. עשר שנים אחר כך (ו־26 שנים מתחילת הבנייה) נחנכה התחנה המרכזית, וכבר אז נחשב הבניין למיושן ולא רלוונטי עם שטחים ענקיים שלא נוצלו. חזונו של כרמי היה ליצור מבנה טוטאלי שירכז בתוכו את כל הפונקציות העירוניות האפשריות, מעין עיר בתוך עיר. בפועל הוא יצר מבנה בטון עצום, מנותק מסביבתו, עם שלל כשלים טכניים וכלכליים. בשנת 2013 אישרה עיריית תל אביב את תוכנית המתאר "תל אביב 5000" שעל פיה בעתיד תשנה התחנה המרכזית את ייעודה למבנה ציבור, עסקים ומגורים, ותפסיק לשמש כתחנת אוטובוסים.
לוינסקי 108 תל אביב

תערוכת גרפיטי ללא קהל באולם הנוסעים שבקומה השביעית | צילום: בועז לביא

תערוכת גרפיטי ללא קהל באולם הנוסעים שבקומה השביעית | צילום: בועז לביא

 

תערוכת גרפיטי: קירות מדברים

במקור נבנתה התחנה כשמפלסים 1־6 פתוחים לציבור והמפלס השביעי משמש כחניון לאוטובוסים. ב־2002, לאחר שקומות 1־2 נמצאו לא כשירות לשהייה, הפכה הקומה השביעית לאולם נוסעים. ביוני 2013 נפתחה במקום תערוכת קבע של אמני גרפיטי מהמובילים בארץ לצד אמנים אורחים מחו"ל. האמנים קיבלו כמשטח ליצירה את קירות הבטון של כל הקומה השביעית ששטחה הוא כ־1,000 מ"ר. מטרת הפרויקט הייתה להפוך את קומת הרציפים למרחב שיפגיש מדי יום את אלפי העוברים והשבים עם אמנות עכשווית שמדברת בשפתם. התערוכה הייתה ועודנה יפהפייה ומרשימה ומלווה את העוברים ושבים בכל נקודה שבה נמצאים, כולל מתחמים אינטימיים לכאורה כמו השירותים. חבל מאוד שתנועת הקהל הרבה, שהייתה חלק מחוויית התחנה, הידלדלה והותירה את ציורי הקיר המרהיבים ללא קהל צופים.
בכל שטחי הקומה השביעית, פתוח לקהל כל השבוע

קירות הבטון של כל הקומה השביעית מעוטרים בתערוכת קבע של אמני גרפיטי מהמובילים בארץ לצד אמנים אורחים מחו"ל | צילום: בועז לביא

קירות הבטון של כל הקומה השביעית מעוטרים בתערוכת קבע של אמני גרפיטי מהמובילים בארץ לצד אמנים אורחים מחו"ל | צילום: בועז לביא

קירות הבטון של כל הקומה השביעית מעוטרים בתערוכת קבע של אמני גרפיטי מהמובילים בארץ לצד אמנים אורחים מחו"ל | צילום: בועז לביא

קירות הבטון של כל הקומה השביעית מעוטרים בתערוכת קבע של אמני גרפיטי מהמובילים בארץ לצד אמנים אורחים מחו"ל | צילום: בועז לביא

קירות הבטון של כל הקומה השביעית מעוטרים בתערוכת קבע של אמני גרפיטי מהמובילים בארץ לצד אמנים אורחים מחו"ל | צילום: בועז לביא

קירות הבטון של כל הקומה השביעית מעוטרים בתערוכת קבע של אמני גרפיטי מהמובילים בארץ לצד אמנים אורחים מחו"ל | צילום: בועז לביא

קירות הבטון של כל הקומה השביעית מעוטרים בתערוכת קבע של אמני גרפיטי מהמובילים בארץ לצד אמנים אורחים מחו"ל | צילום: בועז לביא

קירות הבטון של כל הקומה השביעית מעוטרים בתערוכת קבע של אמני גרפיטי מהמובילים בארץ לצד אמנים אורחים מחו"ל | צילום: בועז לביא

 

גלריה מרכזית: מציגים אמנות

אחד מהניסיונות למשוך אוכלוסייה שונה לתחנה היה הקמה של מתחם אמנים בקומה החמישית שכלל גלריה לאמנות וחללי סטודיו קטנים שמושכרים לאמנים במחירים נמוכים לשוק באופן משמעותי. מלבד שלטים שמבשרים לנו על הגעתנו "למתחם האמנים"  אין באמת הרגשה של מתחם פעיל ובמבט ראשון נראית הקומה נטושה לחלוטין. אבל אחרי סיבוב קצר בקומה צצים ומתגלים מקומות קסומים. ראשונה מתגלה גלריה לאמנות שזכתה לשם "גלריה מרכזית". זוהי גלריה ציבורית ללא מטרות רווח שממוקמת בחלל של 400 מ"ר בעל רצפת בטון ומערכות חשופות – כמו שחלל אורבני בועט צריך להיראות. דורון פורמן, אמן יוצר שמחזיק בעצמו סטודיו באותה הקומה, משמש כמנהל הגלריה וכאוצר ראשי ולאחרונה הוא נותן במה לאוצרים אורחים.

כשביקרנו בגלריה הוצגה שם תערוכה שיתופית שעסקה באריזות תחת הכותרת "אריזות בע"מ". התערוכה, שאצרה איריס חבר, התייחסה לאריזות בשלל פרשנויות והציגה עבודות נפלאות מחומרי גלם, בהם שקיות ואקום, קרטונים, פחיות בירה, עטיפות של חטיפים וקופסאות נעליים.
מתחם האמנים, קומה חמישית (כניסה 44)
רביעי־חמישי 16:00־19:00, שישי 10:00־13:00

מתוך התערוכה השיתופית "אריזות בע"מ" בגלריה המרכזית | אוצרת: איריס חבר | צילום: בועז לביא

מתוך התערוכה השיתופית "אריזות בע"מ" בגלריה המרכזית | אוצרת: איריס חבר | צילום: בועז לביא

מתוך התערוכה השיתופית "אריזות בע"מ" בגלריה המרכזית | אוצרת: איריס חבר | צילום: בועז לביא

מתוך התערוכה השיתופית "אריזות בע"מ" בגלריה המרכזית | אוצרת: איריס חבר | צילום: בועז לביא

מתוך התערוכה השיתופית "אריזות בע"מ" בגלריה המרכזית | אוצרת: איריס חבר | צילום: בועז לביא

מתוך התערוכה השיתופית "אריזות בע"מ" בגלריה המרכזית | אוצרת: איריס חבר | צילום: בועז לביא

מתוך התערוכה השיתופית "אריזות בע"מ" בגלריה המרכזית | אוצרת: איריס חבר | צילום: בועז לביא

מתוך התערוכה השיתופית "אריזות בע"מ" בגלריה המרכזית | אוצרת: איריס חבר | צילום: בועז לביא

 

גיל יפמן: מכה ברוך

גם הסטודיו של האמן גיל יפמן, המיוצג על ידי גלריה רונלד פלדמן בניו יורק, ממוקם בתחנה המרכזית. המעבר מהמסדרונות השוממים לסטודיו החי והיוצר שלו, חד ומלא עוצמה. יפמן המציג באופן תדיר בגלריות בטוקיו, בניו יורק, בהונג קונג ובפריז מוצא דווקא את המקום הזה אקזוטי, אותנטי ומפרה. כלי היצירה שלו הוא המסרגה, הוא משתמש בה ככלי לפירוק ולהרכבה ונוגע בעזרתה בנושא טעון כמו השואה, בעיקר בנושאים של מגדר ונשיות בתקופה זו. התכנים עצמם לא פשוטים לעיכול אבל העובדה שיפמן סורג אותם בחומרים רכים ומלטפים מאפשרת לצופה לבלוע אותם ביתר קלות. מובייל לתינוק שגדל לממדי ענק ובתוכו סרוגה "פוגת המוות" של פאול צלאן ולול לתינוק שהוא מחנה ריכוז קטן, הם רק שניים מהדימויים המודחקים שתורגמו על ידי יפמן למוצרים סרוגים.
בתיאום מראש

המסרגה ככלי לפירוק ולהרכבה בעזרתה נוגע גיל יפמן בנושא טעון כמו השואה, בעיקר בנושאים של מגדר ונשיות | צילום: בועז לביא

המסרגה ככלי לפירוק ולהרכבה בעזרתה נוגע גיל יפמן בנושא טעון כמו השואה, בעיקר בנושאים של מגדר ונשיות | צילום: בועז לביא

מובייל לתינוק שגדל לממדי ענק ובתוכו סרוגה "פוגת המוות" של פאול צלאן | צילום: בועז לביא

מובייל לתינוק של גיל יפמן שגדל לממדי ענק ובתוכו סרוגה "פוגת המוות" של פאול צלאן | צילום: בועז לביא

המסרגה ככלי לפירוק ולהרכבה בעזרתה נוגע גיל יפמן בנושא טעון כמו השואה, בעיקר בנושאים של מגדר ונשיות | צילום: בועז לביא

המסרגה ככלי לפירוק ולהרכבה בעזרתה נוגע גיל יפמן בנושא טעון כמו השואה, בעיקר בנושאים של מגדר ונשיות | צילום: בועז לביא

לול לתינוק שהוא מחנה ריכוז קטן | אמן: גיל יפמן | צילום: בועז לביא

לול לתינוק שהוא מחנה ריכוז קטן | אמן: גיל יפמן | צילום: בועז לביא

 

נעמה הופמן: אובייקטים של אור

מעצבת גופי התאורה נעמה הופמן החליפה לפני חצי שנה את בן זוגה האמן גידי גיל עם (Signor Gi) בסטודיו הזה, וגם היא כמו שאר השוכרים בתחנה מבטיחה לנו שכל הסטיגמות על המקום מופרכות מהיסוד. הופמן, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, עוסקת בחמש השנים האחרונות בגופי תאורה באופן שונה מהרגיל, והיא עוסקת בעיקר בשאלות כמו היכן יוצב האובייקט וכמה אור הוא ייתן. כשהיא חושבת על גוף תאורה, היא לא רואה אהיל ומנורה אלא הזדמנות לאור לאתגר אותה. האובייקטים של הופמן מזכירים יותר יצירות אמנות מגופי תאורה והם משלבים לדים, כיפופי מתכת, טייבק, זכוכית ופרספקס.
מתחם האמנים, קומה חמישית, סטודיו מספר 5001, 8492224־052 בתיאום מראש

מתוך הסטודיו של מעצבת גופי התאורה נעמה הופמן | צילום: בועז לביא

מתוך הסטודיו של מעצבת גופי התאורה נעמה הופמן | צילום: בועז לביא

מתוך הסטודיו של מעצבת גופי התאורה נעמה הופמן | צילום: בועז לביא

מתוך הסטודיו של מעצבת גופי התאורה נעמה הופמן | צילום: בועז לביא

האובייקטים של נעמה הופמן מזכירים יותר יצירות אמנות מגופי תאורה | צילום: בועז לביא

האובייקטים של נעמה הופמן מזכירים יותר יצירות אמנות מגופי תאורה | צילום: בועז לביא

 

רמון מנדסונה: נוגע בחומר

רמון מנדסונה הוא אמן קרמיקה שימושית ברובה שיוצר פריטי יודאיקה לצד כלים, אגרטלים ופסלים דקורטיביים. מנדסונה, יליד ברית המועצות לשעבר, משלב בפריטים שלו את התחרה האירופית עם צבעוניות ים תיכונית עזה, כמו טורקיז וכחול, ויוצר בעבודת יד פריטים בעלי נוכחות ועדינות גם יחד. אם אתם רוצים לקנות את מוצריו ולא מזדמן לכם להגיע לתחנה המרכזית, תוכלו לפגוש אותו מדי שבוע ביריד האמנים בנחלת בנימין.
מתחם האמנים, קומה חמישית, סטודיו מספר 5004, 8993812־050 בתיאום מראש

ספלי קרמיקה של האמן רמון מנדסונה | צילום: בועז לביא

ספלי קרמיקה של האמן רמון מנדסונה | צילום: בועז לביא

כלי קרמיקה של האמן רמון מנדסונה | צילום: בועז לביא

כלי קרמיקה של האמן רמון מנדסונה | צילום: בועז לביא

כלי קרמיקה של האמן רמון מנדסונה | צילום: בועז לביא

כלי קרמיקה של האמן רמון מנדסונה | צילום: בועז לביא

 

יונג יידיש: שפה חיה

יונג יידיש היא עמותה שלא למטרות רווח שהוקמה בשנת 1993 על ידי מנדי כהנא, אמן במה יליד אנטוורפן בבלגיה. מטרות העמותה הן לשמר ולהעביר הלאה את תרבות היידיש ובעיקר לעודד יצירה מקורית ופעילות תרבותית עכשווית בשפה שהולכת ונעלמת. לעמותה, שלה סניף נוסף בירושלים, אוסף גדול של ספרים ישנים וחדשים ביידיש והיא מארגנת אירועים שקשורים לתרבות היידית, בהם הופעות מוזיקה, הרצאות ותערוכות.
מתחם האמנים, קומה חמישית, סטודיו 5008, 6874433־03

מתוך האוסף של "יונג יידיש" שהוקמה על ידי מנדי כהנא | צילום: בועז לביא

מתוך האוסף של "יונג יידיש" שהוקמה על ידי מנדי כהנא | צילום: בועז לביא

מתוך האוסף של "יונג יידיש" שהוקמה על ידי מנדי כהנא | צילום: בועז לביא

מתוך האוסף של "יונג יידיש" שהוקמה על ידי מנדי כהנא | צילום: בועז לביא

מתוך האוסף של "יונג יידיש" שהוקמה על ידי מנדי כהנא | צילום: בועז לביא

מתוך האוסף של "יונג יידיש" שהוקמה על ידי מנדי כהנא | צילום: בועז לביא

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 8af272d at 20:11:47