"זה בדיוק החומר שממנו עשויים התקפי חרדה"

"כבר ראיתן את הפרק החדש של מראה שחורה?", זו כנראה שאלת השבוע ובצדק. העתיד כבר כאן, כמו שמיהרה הסדרה להזהיר עוד מהפרק הראשון שיצא בדצמבר 2011. עכשיו, 7 שנים אחרי, הם משחררים סרט חדש ובאמת מביאים את העתיד (ולא נותנים לנו לשכוח שיוני בלוך כבר עשה את זה קודם).

אז על מה בדיוק כל המהומה? "מראה שחורה – בנדרסטראץ'" מאפשר לצופיו, כבר מהדקה הראשונה של הסרט, אפשרויות בחירה שמשפיעות על התרחשויות בעלילה, באופן שיכול להוביל ל-5 סופים שונים (על פי השמועות). כך שלאורך הצפייה בסרט וכנראה שגם במשך שבועות אחר כך יאלצו צופיו לתהות האם ההחלטה שלקחו הייתה ההחלטה הנכונה, זו שהובילה לסוף הטוב מכולם. מחשבה טורדנית שככל הנראה תסתלק רק אחרי צפייה חוזרת ונשנה בסרט. אלוהים אדירים. זה בדיוק החומר שממנו עשויים התקפי חרדה. אחרי שעצרנו שניה להלל את היוצרים הגאונים, וצריך גם להגיד מילה על הביצוע היפיפה, תרשו לי רגע לתהות – מי לעזאזל רוצה כל כך הרבה אפשרויות בחירה? מי רוצה לבחור בכלל?

מראה שחורה: בנדרסנאץ' | צילום: נטפליקס

>> ולינוי בר גפן תוהה איך היו נראים חיים נטולי החלטות שגויות

החומר ממנו עשויים חרדות – מראה שחורה: בנדרסנאץ' | צילום: נטפליקס

יוצרי הסדרה מצהירים שההחלטה מאחורי הפורמט החדשני היא לגרום לצופה להרגיש מעורב – גאה בעצמו כשהגיבור מצליח ומבואס כאשר הוא גרם לו להפסד. מה שאומר שכל מה שקורה לגיבור, על הגב ועל הלב שלנו! מההחלטה מה יאכל לארוחת בוקר, דרך האם ייקח את הכדורים שלו או לא ועד האם ייחייה או ימות.
מה שהיוצרים הגאונים כנראה לא הבינו או מנסים להכחיש זה שלעשות בחירה כלשהי, זה אחד האתגרים הכי מרגיזים שיש לנו בחיים. בכל יום אנחנו נאלצים לעשות עשרות בחירות קטנות בעלות אחריות כזו או אחרת על גורלינו. מה ללבוש בבוקר, איזה תה לשתות או בכלל קפה, באיזו דרך להגיע לעבודה, מה להגיד ולמי, למי לצלצל, מה לאכול, עם מי לקבוע בערב, לאן נלך, מה נזמין. וזה עוד לפני החלטות גורליות יותר כמו האם להתפטר, לאיזו מסגרת לשלוח את ילדינו, האם לקחת משכנתא ועוד ועוד ועוד. כמה פעמים יצא לכן להיות מוטרדות סביב מחשבה – האם עשיתן את הבחירה הנכונה? כמה פעמים הצטערתן לגלות שלקחתן בחירה שגויה? לילות ארוכים בחיי בוזבזו בחרדה מהותית סביב המחשבות מסוג זה, ייסורים, בטן מתהפכת, דמעות, פאניקה, לילות שלעיתים הסתיימו בבחירה לקחת כדור הרגעה ולתת למוח לנוח.

"טלוויזיה אמורה להיות אסקפיזם. היא אמורה לאפשר לנו רגע לנוח מטרדות היומיום ולשקוע בטרדות של אחרים, טרדות מתוסרטות היטב, שבוודאי נגמרות טוב יותר משלנו", הפרק החדש של "מראה שחורה" | צילום: נטפליקס

"גם לא לבחור זאת בחירה", אמרו לי פסיכולוגים שביקרתי לאורך השנים, אמרו ועצבנו עוד יותר. מחקרים פסיכולוגים והחיים עצמם מוכיחים שהאדם שונא לבחור, ושככל שלאדם יש יותר אפשרויות בחירה, כך פחות יהיה לו טוב. יוצרי מראה שחורה הפנימו את תוצאות המחקרים ומציגים לצופה רק שתי אפשרויות בכל פעם שנפתחת דילמה, תודה באמת. מרגע זה יש לו 10 שניות להחליט, מה שכבר מעלה את הסטרס, ולא רק אלא מאלץ את הצופים להישאר דרוכים במשך כל הסרט, הלו, ומה עם להירדם מול הטלוויזיה? זוהי אחת ההנאות המתוקות של החיים. טלוויזיה אמורה להיות אסקפיזם. היא אמורה לאפשר לנו לנוח רגע מטרדות היומיום ולשקוע בטרדות של אחרים, טרדות מתוסרטות היטב, שבוודאי נגמרות טוב יותר משלנו. אני לא רוצה לבחור עם מי תצא מרידית' גריי, אני מעדיפה שהיא תעשה בחירה גרועה לבדה, ואני אוכל להשחיר אותה. אני לא רוצה לבחור אם ג'ון סנואו ימות או לא, אני רוצה להיות במתח, למרר בבכי כשזה יקרה ולשמוח כשהוא ישוב מין המתים. זוהי טלוויזיה, רגעים אווילים יותר או פחות, שבהם אנחנו סופסוף יכולות לנוח מחיינו שלנו. נטפליקס בהחלט עשו היסטוריה כשהביאו את העתיד אל המסך הקטן שלנו, אבל מי אמר שהעתיד טוב יותר? בתרשים זרימה שמצאתי ברשת, נראה שיש לצופה ב"מראה שחורה: בנדרסנאץ'" לפחות 20 בחירות לעשות וכל זה בסרט אחד שיכול להמשך עד 90 דקות, תלוי בבחירות שלכן, שישפיעו על העלילה באופן דרמטי. האם הגיבור הצליח במסע שלו? האם יקרו לו דברים רעים או טובים? האם הוא יגיע אל האושר או ימות באופן טרגי. חובבי טכנולוגיה, מדע בדיוני ודיסטופיה עפים על מראה שחורה בנדרסטרץ' ובנטפליקס הודיעו שהם כבר עובדים על עוד סדרות מהסוג הזה, שיאלצו את הצופים לקחת אחריות על חיים של אחרים, ותגידו לי אתן, איף, למי יש כוח לזה?

"החומר ממנו עשויים התקפי חרדה", הפרק החדש של "מראה שחורה" | צילום: נטפליקס