יעל אבקסיס בעוצמות גבוהות

| מאת: מלי זיידמן |

צילום: דודי חסון | סטיילינג: ראובן כהן | ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט

עם מועמדות מפתיעה לאוסקר וסרט בכיכובה ששובר קופות בקולנוע יעל אבקסיס לא מפחדת להתבגר. אחרי שנה מלאה תהפוכות בחיים האישיים היא משקיעה את כל הכוח בחברת ההפקה שהקימה ומסתכלת לקמטים בעיניים

  • https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/media/2015/01/sizes/IMG_6432_2_h_wo_680_382.jpg
יעל אבקסיס. שמלה דודו בר אור לשואורום ווינגולד, סוודר אלמביקה | צילום: דודי חסון

יעל אבקסיס היא רוח סערה. במשרד הקטן שלה היא לא מפסיקה לזוז: עונה לטלפון, הולכת להביא סנדוויץ', מדליקה סיגריה, מקריאה לי SMS ודומעת, אוספת ומפזרת את השיער, עוברת מנושא לנושא במהירות אסוציאטיבית מבהילה. כל קשר בין תדמית האישה הרגועה בעלת החיוך המושלם ושמלות השאנטי באנטי לבין הסופה שהיא מחוללת בחדר מקרי בהחלט. "זה נכון", היא אומרת, "מעניין כמה הייתי שותפה לבניית התדמית הזו של האישה הרגועה. אולי חשבתי שאמצא בתדמית שלי שקט? אני הכי לא שאנטי באנטי. אני חיה תמיד בעוצמות גבוהות מאוד, רק שהיום אני כבר פחות מבוהלת מהן. פחות דואגת איך הסובבים אותי יגיבו להן".

אבקסיס, 47, בשיאה. אחרי 25 שנות קריירת משחק מרשימה ושני ילדים, היא הקימה לפני שלוש שנים את חברת ההפקה קסיס סרטים. "איה", הסרט הראשון בהפקתה, יתמודד בתחילת מרץ על פרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הקצר הטוב ביותר, הישג לא מבוטל למפיקה בתחילת דרכה. בשביל אבקסיס ההכרה הזו היא יותר ממחמאה מקצועית. היא אג'נדה. "אחת הסיבות שהובילו אותי להקים משרד הפקה היה הצורך לגרום לדברים לקרות. להביא לקדמת הבמה פרויקטים חברתיים שמתעסקים בנשים, מיעוטים, שולי החברה. היה חשוב לי לעבור לאקטיביזם. להיות מפיקה זה לעשות שחלומות יתגשמו, ומבחינתי זו עשייה אולטימטיבית. המועמדות לאוסקר היא סימן לא רע שאני בכיוון".

כמו רוח סערה. יעל אבקסיס | צילום: דודי חסון

כמו רוח סערה. יעל אבקסיס | צילום: דודי חסון

"איה" הוא סרטם של עודד בן נון ומיכל ברזיס, שנוצר כבר ב־2012 אך יצא לאקרנים רק לאחרונה. אורכו 40 דקות, והוא עוסק בסיפורים של שני זרים – שרה אדלר ואולריך תומסן – שנפגשים בנמל התעופה. "השותף שלי למד עם הבמאים בסם שפיגל והניח את התסריט על השולחן שלי. הוא אמר לי: 'תקראי ותחליטי אם מעניין אותך', וכבר בעמוד הראשון הבנתי שאני נוגעת ביצירת מופת".

לצד ההכנות לאוסקר, אבקסיס שקועה בעוד עשרה פרויקטים שהיא עובדת עליהם כמפיקה ועדיין מככבת באחד משוברי הקופות של השנה האחרונה: הסרט "ערבים רוקדים" של ערן ריקליס המבוסס על שני ספרים של סייד קשוע: "ערבים רוקדים" ו"גוף שני יחיד". אבקסיס משחקת את עדנה, אם ירושלמית המאמצת נער ערבי (תאופיק ברהום) שיסעד את בנה החולה בניוון שרירים (מיכאל מושונוב). עד היום צפו בסרט 60 אלף צופים ישראלים והוא זוכה להצלחה גדולה בעולם.

"הסרט מתקבל באהבה עצומה ונמכר באירופה ובארצות הברית. זה סרט חשוב כי הוא מערבל אמנות ומציאות ומפרק את השילוב הזה לגורמים קטנים. הוא פורט על הרגשות העדינים ביותר שלנו. בדיוק חזרתי ממסע יח"צ בצרפת, שם דיברתי על ערבים שבוכים ורוקדים ופוחדים, וגם עלינו, שמחפשים להבין מה נכון לנו ולעתיד ילדינו".

יעל אבקסיס | צילום: דודי חסון

גופייה, טוניקה וסוודר קשמיר אמריקן וינטג' | איפור ושיער נאור אפל | ע' סטיילינג לירון שטיינמץ | צילום דודי חסון

זה לא קצת נאיבי?

"אנחנו אחים, אבל המנהיגות והלך הרוח היום משקפים רק את הפחדים שלנו. נורא קל להיכנס לתוך המערבולת של 'הם דאע"ש' ו'הם רוצחים'. אנחנו לא יכולים להיות עם שמצד אחד שולח משלחות הצלה לכל העולם, ומצד שני מתנהג נורא לאזרחים ולשכנים שלו. אנחנו לא יכולים לעשות הפרדה כזו בין הפרטי ללאומי. אי אפשר ללכת לאכול חומוס בטירה ואז להגיד 'אבל אנחנו לא מאמינים להם'. צריך לראות את הסרט כי חשוב שנזכור שיש שם אנשים כמונו. אי אפשר להפוך מחבל אחד לכלל ערביי ישראל. הפיגועים הם שפה של טרור של מיעוט שהופעלו עליו כיבוש וגזענות ולוקחים ממנו זכויות בסיסיות של אדם. יש פה מדיניות של הפחדה והתקשורת משתפת עם זה פעולה".

יש בך אמונה שזה ישתנה?

"ברור. אם לא הייתה לי תקווה הייתי משקיעה את כולי באוסקר ועוברת עם הילדים לגור בלוס אנג'לס. זו לא אמונה פנטסטית. אלה שמשפצים לי את הבית עכשיו הם ערבים ואני לא פוחדת מהם, ואני לא חושבת שמישהו מפחד מהשיפוצניקים שלו, אז למה אנחנו לא צועקים את זה? כולנו אורחים במקום המזוין הזה, חלק 20 שנה וחלק 90 שנה. אני רוצה שהפוליטיקאים יעבדו קשה, שיפסיקו להפחיד ושיביאו פתרון. אני לא בן אדם פוליטי ולא עושה פוליטיקה. אני עושה אמנות. אני מאמינה שרגש והזדהות מייצרים שינוי, ואני מזדהה איתם. אני הילדה המרוקאית בכיתה האשכנזית שמתביישת שאימא שלה לא מקריאה לה אלתרמן. אני הייתי מיעוט, איך אני יכולה לא להזדהות איתם?".

בשמונה השנים האחרונות אבקסיס פעילה בפורום נשות העסקים של עמותת רוח נשית שמקדמת נשים נפגעות אלימות ומשמשת כמנטורית לארבע נשים. "פעם הייתה לי התנגדות לנשים מוכות, לא הבנתי איך אישה שמה את עצמה בכלל במקום קורבני כזה. אני בת לשושלת פמיניסטית בועטת, אבל הבנתי שלא כולן כמוני ונשים צריכות עזרה. אחת לשבוע אני נפגשת עם אישה ונותנת סוג של עזרה נפשית. זה גוזל כוחות, אבל אני גם נטענת מזה. אני לומדת להכיר בתעצומות הנפש שלי, ומקבלת פריזמה שיש חיים אחרים. חושבים שזה רק רוסיות ואתיופיות וערביות, ואת נדהמת לגלות שזה קורה בסביבה הבורגנית שאנחנו חיות בה".

בת לשושלת פמיניסטית בועטת. יעל אבקסיס | צילו: דודי חסון

בת לשושלת פמיניסטית בועטת. יעל אבקסיס | צילו: דודי חסון

חופש פנימי לאהוב

ילדותה של אבקסיס התהפכה על פיה בהיותה בת 10. כשאביה נהרג בתאונת דרכים היא הפכה בן רגע לאימא לאחיה התינוק, וחלקה את חדרה עם סבתא רבתא שלה, בעוד אמה, השחקנית ריימונד אבקסיס, בילתה את רוב זמנה בהופעות מחוץ לבית כדי לפרנס בקושי את המשפחה. היא למדה היסטוריה באוניברסיטה, דגמנה ושיחקה פה ושם, אבל הפריצה שלה שייכת למעיל ההוא של קסטרו בתחילת ימיו של ערוץ 2, כשהיא כבר בת 27. המדינה כולה נדבקה לרומן שלה ושל כוכב המשנה של הפרסומת ליאור מילר. היא הפכה באחת לכוכבת ענקית, פרצופה של המדינה, המודל ליופי ישראלי עב תלתלים וחום עיניים. היא ומילר התגרשו לפני 13 שנה, וממנו יש לה את מורי, היום בן 17 וחצי. כשנתיים אחרי הגירושים היא פגשה את רוני דואק, איש עסקים ומייסד שיתופים וציונות 2000 – שני פרויקטים פילנתרופיים גדולים, גרוש עם שלושה ילדים. לפני שנה, אחרי עשר שנות זוגיות, ילד משותף בשם אריאל (9 וחצי) והמון עיסוק תקשורתי ברכוש המשותף של הזוג, הם הפרידו כוחות.

"הדיבור הפנימי שלי מדבר אחרת על גירושים, כי רוני ואני זה לעד. אהבה זה לא משהו שנגמר, אלא משהו שמשנה את פניו, ולרוני ולי יש את הפריבילגיה לבחור לשנות את הסטטוס שבחוץ ולחיות את האהבה שלנו כפי שאנחנו מרגישים אותה עכשיו. אנחנו דומים מאוד בזה, בחופש הפנימי לעשות כזה דבר. אנחנו הורים לאריאל ושותפים לדרך לעד, ולשנינו ההורות היא הדבר הכי ממשי בחיינו. למרות מה שכתוב, לא נישאנו מעולם ולכן גם לא התגרשנו, נמנענו מהביורוקרטיה המכוערת הזו. לא היינו צריכים חותם בנישואים וגם עכשיו אנחנו לא צריכים את הכותרת של 'פרידה'. אבל אנשים רוצים לדעת ולשמוע, אני יודעת. אנחנו חיות בעולם שוביניסטי ופטריארכלי – את הגברים פחות מעניין לשמוע על 'הפרידה' ועל המשמעויות הכלכליות שלה. אצל נשים פרודה שווה מסכנה. אני לא פמיניסטית במובן הרדיקלי, אבל אנחנו צריכות לבדוק את עצמנו".

מאבק הרלוונטיות

בזמן ששחקניות ותיקות כמוה מתחזקות את מעמדן בסטטוסים ברשתות חברתיות, שיתופי פעולה עם חברות מסחריות והצגת אאוטפיטים מעוררי השראה בשלל אירועי יח"צ – אבקסיס לא משתתפת במשחק. אין לה אינסטגרם ופייסבוק, לא תראו את קצה אפה באירוע אלא אם כן מדובר בהקרנה של סרט שהשתתפה בו, ואין לה עניין לייצר כובעי גרב. ובכל זאת, היא נשארת רלוונטית. איך היא עושה את זה?

יעל אבקסיס | צילום: דודי חסון

"אהבה זה לא משהו שנגמר, אלא משהו שמשנה את פניו" אבקסיס | צילום: דודי חסון

"כל תשובה שאתן תהיה מגלומנית. אני רלוונטית? לא יודעת. אני חושבת שאני לא במאבק להישאר כזו. אולי כי חוויתי כזו סטירה מהחיים בגיל צעיר ועד גיל 20 גדלתי בחדר עם אישה זקנה ואימא שכמעט לא הייתה בבית, אולי בגלל זה אין לי את החשש הזה. כשאתה חשוף לעין הציבורית אתה יכול להתבלבל וללכת לאיבוד, וזה יכול לגמור אותך, גם אם אתה מצליח מאוד. נשיות זה כזה קומפלקסיבי והפחד מלצאת מהמשחק ולהזדקן – דווקא הוא יכול להפוך אותך ללא רלוונטית".

אז בגיל 47 את יכולה להגיד עם יד על הלב שאת לא מפחדת מההזדקנות?

"לא עשיתי בוטוקסים. אני יודעת מה אני צריכה לעשות כדי להילחם בהזדקנות, ולא שאני עושה את זה: לאכול פחות שניצלים עם הבנים שלי, לשתות הרבה מים, פחות סיגריות וקפה ולדבוק באופטימיות. יופי הוא לעד משהו פנימי ואישה היא יפה על סך חלקיה, עם השומנים שלה ושיער השיבה והקמטים. תראי את הנשים הגדולות בעולם, הילרי קלינטון, מריל סטריפ, מישל אובמה. אין בארץ מספיק נשים מובילות דעת קהל שישנו את התפיסה הזו שרק צעירה זה יפה. זו שטיפת מוח וזה מפני שהמקום שוביניסטי מאוד, והגנרלים שולטים לנו בחיים".

יפות נוהגות לומר שהן שונאות מחמאות. זה משתנה כשמתבגרים?

"לגמרי. פעם הרגשתי שזה מגביל אותי. היום אני לא צעירה והציצים שלי לא עומדים ואני פחות עונה על 'הקריטריונים הצרכניים'. כשבוחרים להגיד לי שאני יפה בגיל 47, זה מתיישב על משהו אחר. אני לא בתקופת הזוהר שלי – חיצונית. ברור לי שפרח פורח הוא יפה יותר מפרח נובל, אבל פרחים יבשים זה רומנטי. זה כן משמח אותי שאומרים לי שאני יפה, אבל אני גם אוהבת להסתכל לתהליך הזה בעיניים. יום אחד קמתי וגיליתי שהצוואר שלי נורא מקומט. לקחתי את האייפד, עשיתי צילום תקריב והסתכלתי לסיוט בעיניים. ככה אנצח אותו. יש אסונות טבע, אבל הבחירה היא לאן אתה פונה ועד כמה אתה אמיץ ומכניע את הפחד".

פותחת את הבוקר עם ארבע טיפות לימון- סודות הטיפוח של יעל אבקסיס

מודל ליופי ישראלי. יעל אבקסיס | צילום: דודי חסון

מודל ליופי ישראלי. יעל אבקסיס | צילום: דודי חסון

שיער

"אני אוהבת את השיער שלי, על השערות הלבנות שמבצבצות בו. אני לא עושה איתו כלום, חופפת פעמיים בשבוע עם שמפו הכי פשוט, כי אני מאמינה שמסכות רק מרככות והורסות אותו, ומסרקת רק על רטוב. אחרי המקלחת אני קולעת שלוש צמות כדי שלא יתנפח וזהו. אימא שלי עדיין לא מרשה לי להסתפר".

איפור

"אני כמעט לא מתאפרת. הדבר היחיד שאני דבקה בו הוא קונסילר כדי להבהיר את השחורים הרציניים שיש לי מתחת לעיניים. אני משתמשת בקליניק ובקלרינס, אבל יש לי כל קונסילר שיש בעולם. אני לא שמה אודם, אבל משתמשת באודם ללחיים. אני שמה קצת על האצבעות, מרככת אותו בכריות האצבעות ומורחת על הלחיים, וקצת על האף. אני שמה כל בוקר קרם הגנה 40 של אולטרסול ומוסיפה לו קצת מייק אפ".

ספורט

"אני פספוס ספורטיבי. אני מקנאה בהתמדה הספורטיבית של אחרות, זה על אנושי בעיניי".

תזונה

"אני פריקית של שרה חמו ומגיל 25 אני מיישמת את השיטה שלה. אני משתדלת לאכול הרבה ירקות, ולא אוכלת הרבה לפני השינה, כדי לתת לגוף 12 שעות לנוח ולהפעיל את מערכת החיסון במקום את מערכת העיכול. אני פותחת את היום עם ארבע לגימות של לימון סחוט בתוך מים חמימים, תמרים אורגניים ואחר כך ירקות".

ניקיון

"אני פריקית של ניקוי עור הפנים. אני מנקה פנים פעמיים ביום, במקלחת בוקר ובמקלחת ערב. יש לי סבון גרגירים פאפאיה של קיל'ס שהוא סבון רצחני שמוריד שכבות של עור, סבון רימונים שהוא סבון לגיל ההתבגרות, ועוד המון. אני משתמשת בקרם עיניים של לה מר, ולא משתמשת בקרם פנים כי זה שומני לי מדי".

גוף

"אני אוהבת שמני גוף ובעיקר את אלו של דר האושקה, וגם את השמן ארגן המרוקאי של קיל'ס. יש לי רפלקסולוגית מדהימה שקוראים לה דינה ופעם בשבוע, כבר 15 שנה, אני באה אליה והיא מחזקת לי את כל המערכות".

שופינג

"אני מאוד בייסיק. ג'ינסים, טי שירטס ומעיל יפה. אני מאוד אוהבת את אלמביקה, רוני בר, ויוי בלאיש ואת ליאורה טרגן שעשתה לי שמלה מדהימה לפסטיבל קאן. לאירועים אני שואלת סטלה מקארטני מאגת. עקבים אני כמעט לא נועלת. מעדיפה מגף יפה מזמש, שאפשר ללכת איתו גם עם שמלה וגם עם ג'ינס. אם אני מוצאת ג'ינס טוב, אני קונה אותו בשלוש מידות: 27, 28 ו־29, כי זה משתנה אצלי מחודש לחודש".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 8af272d at 02:58:12