שבוע האופנה: סיכום היום השני. חלק ג׳
גדי אלימלך הציג אינטרפרטציה עכשווית לסבנטיז, משכית הובילו אותנו בין שבילי ישראל וגדעון וקארון אוברזון לקחו אותנו לקרוז הכי מוצלח שראינו עד כה במסלולי התצוגה. סיכום יום שני. חלק ג'
מה חשבנו על התצוגה של דני וינסטרה, אווה אל קנרש ואלן לוקש?
מה חשבנו על התצוגה של יוסף וחנה מרילוס?
מה לבשו הסלבס ליום השני של שבוע האופנה?
גדי אלימלך
"לאור כל מה שקורה היום, שכל אחת חושבת שהיא אייקון אופנה, היה לי חשוב להביא את האייקוניות האמיתיות מהסיקסטיז והסבנטיז לפרונט – את ג'יין בירקין, שהיא הכי מדהימה בכל הזמנים ואת שר, שהאאוטפיטים שלה הם בסיס למה שליידי גאגא וביונסה עושות היום. הקולקציה נועדה להזכיר אותן, כי נדמה ששכחנו", סיפר לנו גדי אלימלך בראיון שנערך לאחר התצוגה בזמן שהוא הודף את קרוביו הנרגשים שהגיעו לחבק ולברך.
אסופת הפריטים שנראו על המסלול היטיבו לבטא את מקור ההשראה וכללו ציטוטים מהגלאם של הסבנטיז שזכו לאינטרפרטציה עכשווית. שרוולים מתרחבים, בדי לורקס מנצנצים, פרנזים רכים ומחשופים נדיבים יצרו אווירה של מסיבה פרועה אך עם זאת אלגנטית, שלדברי המעצב הורגשה גם מאחורי הקלעים כשהדוגמניות רקדו בשגעון. בלטו במיוחד שמלה בגוון פודרה בעלת סיומת פרנזים ואפליקציית תחרה ושמלת מיני ששילבה בין בד רשת, פאייטים מוגדלים והמוטיב השולט בשבוע האופנה הנוכחי – וולאנים. גם שמלה זהובה שעוצבה בהשראת נותני החסות פררו רושה, משכה תשומת לב כי הזכירה פעם נוספת את המציאות ההזויה שמעצבים מקומיים נאלצים להתמודד איתה – חבירה למותגים שאין להם קשר לאופנה שמאפשרת להם להעמיד תצוגה.
כמו תמיד אצל אלימלך, כללו הפריטים קולאז'ים מחיתוכי לייזר, גרפיקות מקוריות וחיתוכים גיאומטריים, אך משמח היה לראות כי השמירה על מוטיבים אופייניים לא מצביעה על התבססות באיזור הנוחות, אלא להפך: אלימלך הוא מעצב שמשתנה, מתפתח ומתחדש מדי עונה.
גדעון וקארן אוברזון
אנחת רווחה נשמעה בתצוגה של גדעון וקארן אוברזון, שקטעה רצף מייגע של תצוגות שמלות ערב וכלה, נטולות עונה מוגדרת ועמוסות בלינג מסנוור.
הקולקציה שהוצגה על המסלול היתה קולקציית קרוז, והיא היטיבה לבטא את האישה שראו המעצבים בעיני רוחם כשיצרו אותה: איטלקיה בטוחה, חזקה ומשוחררת הנופשת בסן רמו. הקו הקז'ואלי שפתח את התצוגה כלל מערכות לבוש אווריריות וסמי שמרניות, ביניהן מכנסי ברמודה משובצים שנלבשו עם בלייזר, אוברול מתרחב ונוזלי עם בולרו מבד תואם או מכנסי פסים בצללית רחבה. כל אלה צוותו, איך לא – למוקסינים ונעלי בלרינה איכותיות שדיברו איטלקית שוטפת. את הקו שמעצב גדעון אוברזון, המוגדר כבגדי ערב, אפיינה תעוזה לא מבוטלת. הקווים היו ארכיטקטונים ונקיים, הצבעוניות שכללה גווני ירוק ופוקסיה היתה משובבת נפש, ובתפקיד מזריקי הסקס אפיל כיכבו שמלות שחוברו משני צדי הגוף באמצעות אלמנטים מתכתיים חלולים וחשפו לא מעט עור ואפס תחתונים.
"לדעתי בארץ יש קרוז עשרה חודשים בשנה, האישה הישראלית כל הזמן בחופש", אמר גדעון אוברזון בראיון קצר שערכנו איתו לפני התצוגה. על הטענה שכולנו נופשות רוב השנה אפשר לערער, ונדמה שהחיים עצמם מספקים רגעים הרבה פחות מענגים מאלה שמספקים בתי הקפה או מועדוני הלילה של סן רמו. אבל כמושא השראה, אותה איטלקיה הוכיחה עצמה כמצטיינת, בעיקר באקלים תל אביבי בו כולנו לובשים בגדי ריזורט על בסיס יומי.
משכית
תצוגת משכית שסגרה את יומו השני של שבוע האופנה היתה פינאלה ראוי. על המסלול פסעו דוגמניות יחפות, החלטה שמטבעה הכתיבה תנועות גוף נינוחות, בניגוד לנוקשות שמביאים איתם עקבי סטילטו אימתניים. זה לא מקרי: קולקציית ריזורט 2017 שהוצגה היא הראשונה מתוך טרילוגיית קולקציות בהשראת המדבר הישראלי, והיא עוסקת במסע אליו וההליכה בשביליו.
כך למשל, "שמלת שבילים" נרקמה מפסי משי בהשראת בד ישן שקיבלה המעצבת שרון טל ממייסדת המותג רות דיין, ומתמצתת בתוכה את סוד חנו של משכית: יכולתה של טל לשמור על המורשת מתוך אהבה כנה וכבוד, ומנגד – להשמיע את קולה הייחודי. באופן דומה, שמלת הפסנתר המפורסמת, שלבשה הפרזנטורית החדשה שביט ויזל, זכתה לאינטרפרטציה עכשווית ונסרגה ידנית במשך חודשים רבים; ומעיל המדבר האייקוני זכה לצללית חדשה וגימורים מופתיים.
את התצוגה חתם אוסף שמלות לבנות, בהובלת הפרזנטורית של קו הכלות מאיה ורטהיימר, שבקרוב תלבש שמלה של משכית בליל כלולותיה. כמו הקו הרגיל, גם כאן מדובר במשפחת פריטים שלא מאפשרת כניסה לשום טרנד או גחמה רגעית: היא עשויה בדים משובחים ורקמות אופייניות, שחוברים אל גזרות קלאסיות ואווריריות. ומה צריך יותר מזה, בחתונה ובחיים בכלל?
