הצייתנות שולטת
בעונה הסוערת והמפולגת ביותר שידע בית האח הגדול הדיירת הוותיקה אורטל בן דיין נחרדת ממה שאיחד את הדיירים, ומגלה עד כמה מעורב העורך יורם זק בנעשה בתוך הבית
למרות שאת העונה הנוכחית של האח הגדול נוטים לסווג כעונה שבה הטוב המוסרי נלחם ברוע המוחלט או כעונה שבה מתנגשים תוקפן אכזר מול קורבן (כמובן שאין קונצנזוס לגבי התשובה לשאלה מיהו מי), דווקא בעיניי, העונה הזו מתאפיינת בעיקר בתכונה העגומה והמסוכנת שמאפיינת את כל דיירי הבית: צייתנות עיוורת לכללים שרירותיים.
צייתנות היא אמנם המפתח להתנהגות של משתתפים בתוכניות ריאליטי, אבל העונה היא הפכה להיות מוטיב מרכזי ואכזרי במערכות היחסים בתוך הבית ומחוצה לו, שגם כך נראו כאילו יצאו לגמרי משליטה.
קחו למשל את הדוגמה הבאה: בהעמדה הפומבית הראשונה להדחה בחר הדייר שי חי בעומר קינן, אישה צעירה שהצופים טרם הספיקו להכיר ועשה בה סיכול ממוקד. הוא ביזה והשפיל אותה והכריז שהיא שטחית ומתעסקת רק במראה החיצוני, בבגדים ובמותגים. הכי קל הרי לתקוף אישה יפה וצעירה ולהשתמש בקלישאה השוביניסטית עתיקת היומין: אם את יפה אז את בוודאי טיפשה. שי חי אמנם קרא להדחה הפומבית שלו "כל האמת בפנים", אך בדבריו לא היה שמץ של אמת, בטח שלא ביקורת עניינית. הוא השפיל וביזה אותה רק על מנת לעלוב ולפגוע. לצערנו, מעטים האנשים שמקבלים כוח בידיים ולא משתמשים בו לרעה. אבל נבלים תמיד קיימים והשאלה היא מי מאפשר את קיומם.
הדיירים התכווצו במקומם כששמעו את דברי הבלע שהטיח שי חי בקינן, הם זיהו את העוול שנעשה לה אבל כולם בחרו לשתוק. זה היה רגע משמעותי שבו כל אחד מהם היה צריך לעשות בחירה ערכית – למחות ולהיקנס על פי חוקי התוכנית או לשתוק ולא לסבול מסנקציה. האם עוד חבילת אורז ובקבוק קולה בתקציב עדיפים על עמידה לצד הקורבן? הכניעה שלהם לאלימות לא נבעה מאי הבנה של הסיטואציה. שורשה של השתיקה היה הצייתנות האוטומטית לכללים וחוסר הנכונות לשלם מחיר למען האחר.
חשבו, למשל, מה מבדיל בין הסיטואציה הזו לבין סיטואציה שבה אדם צריך לבחור בין יציאה נגד המעסיק שלו שמטריד מינית קולגה, לבין שמירה על מקום עבודתו ומקור פרנסתו. ההבדל הוא שלדיירים באח הגדול יש הרבה פחות מה להפסיד. המחיר האישי שישלמו למען האחר הוא זעום, ועדיין הכריעה הצייתנות. זה, לצערי, המסר שמתנסח היטב בעונה הנוכחית – אם באמצעות צייתנות עיוורת לאח הגדול עצמו והשלמה עם נבזות מילולית, ואם בצייתנות לחרם והשלמה עם מה שנחשב בעיני הרוב "טוב מוסרי". הדיירים לא צייתו רק לכללי הפורמט אלא גם לכללים חברתיים לא כתובים שנוסחו על ידי יחסי הכוחות בבית.
הנטייה הרווחת בקרב ציבור הצופים היא להתייחס למה שקורה בתוך הבית כתוצר ישיר ובלתי נמנע של מניפולציות ההפקה ואל הדיירים כאל מריונטות ללא מרחב בחירה. אולם ההבחנה בין התנאים החברתיים שמתקיימים בבית האח לאלה המתקיימים בחוץ – היא הבחנה שגויה ביסודה. הדיירים נתונים בתוך מערכת של חוקים, כללים, אילוצים ומניפולציות שמתקיימים בכל זירה חברתית שבה אנו פועלים בחיי היום יום – במקום העבודה, במקומות הבילוי. כאזרחים אנו תמיד נתונים למניפולציות חברתיות שמניעים בעלי אינטרסים כלכליים או אחרים, רק שבשונה מהבית האח מערכת המניפולציות שפועלת עלינו היא שקופה ואנו מתייחסים אליה כמובנת מאליה.
האח הגדול הוא גרסת האקסטרים הצינית והמודעת לעצמה של המציאות שלנו וההבדל היחיד בין הזירות היא האינטנסיביות של המניפולציה, הצפיפות והתיעוד ההרמטי. הדבר המעניין בשלל הסוגיות החריפות שנמצאות כרגע בוויכוח הציבורי בנוגע לאח הגדול, הוא שהמעריצים והצופים מתייחסים לסיטואציות החברתיות בבית כאל משחק, בעוד העורך הראשי יורם זק, מחולל המניפולציה, מתייחס למה שקורה בבית כאל חברה לכל דבר ועניין. תבינו, זק לא תופס את עצמו כעורך התוכנית, הוא באמת חושב שהוא האח הגדול, הוא מעורב רגשית וחברתית במתרחש לא פחות מכל דייר אחר בבית.
