בחזרה לעתיד

מסתובב ולא פוגע

"סובב" / אלי לולאי, הד ארצי

הוא לא נראה כמו כוכב, יש לו שם בלתי אפשרי להגייה, וכריזמה זה לא משהו שנשפך לו מהאוזניים. למרות זאת, רובנו מכירים היטב את האיכויות שלו. אלי לולאי, שסלל דרך חשובה ברוק הישראלי כסולן להקת "רוקפור" מתחילת שנות ה-90 ועד לפני 3 שנים, מוציא אלבום סולו ראשון, והציפייה היא, כמו בכל יציאת סולו אחרי פירוק, לראות מיהו ה"אני" החדש ומה נשאר מפעם.

ב"סובב" עשה לולאי את מה שהוא מרגיש, ללא כל שיקולי פלייליסט ובגלל זה מדובר באלבום שצריך לשקוע בו, להקשיב היטב לכוונות ולא להכריע ברגע. אמנם, להיטים מהסוג של "הכעס" ו"קטיפה שחורה" אין כאן, אבל שיר רגיש כמו "מאד" יכול להתיישב יפה בנשמה. גם "את" האינטימי הוא שיר יפהפה. כשהוא מנסה להרעיש קצת, זה יוצא פחות טוב.

נראה שהזמן שעבר הוריד מלולאי את מינון הקצב והצעקות, והיום הוא שר לאיטו, מושך את המילים, מעט חסר אנרגיה. גם הטקסטים, שאותם כתבה אורנה כץ כאילו מתוך מוחו, מנסים לגעת. מחפשים את הדרך. אולי באלבום הבא הוא ימצא.

בשורה התחתונה: לא אופנתי, אך מעניין ודורש הקשבה.



"סובב" של אלי לולאי – מעניין ודורש הקשבה

הלהקה של האיש עם הפנים הכי מיוסרות בתעשייה עדיין כאן

REM "Live" 2 דיסקים אודיו, אחד DVD, וורנר, 2007 התו השמיני

מי הם?
על REM אומרים שהיא הפכה מהרכב קולג'ים מצוין שהגדיר את מהות האלטרנטיבה למפלצת רוק עולמית שאיבדה את דרכה. אבל גם אם החבר'ה של מייקל סטייפ כבר לא ממש פוגעים, "Live" הוא אלבום המוכיח שכוחה של REM עוד במותניה.

זה טוב?
עיקר האלבום כולל קטעים חדשים יחסית, מהאלבומים "Reveal" ו-"Around The Sun", עם כמה להיטים ישנים יותר. אלבום האודיו מתחלק לשני חלקים לא שווים, בלי סיבה של ממש. בדיסק הראשון יש 17 קטעים, בשני – רק חמישה. הופעה מלאה בראשון, הדרנים בשני. אולי עדיף פשוט לראות את הדי.וי.די המושקע.

חייבים לשמוע:
יש חיוניות רבה בשירים "Boy in the Well" או "Electron Blue" . כדאי גם לשמוע את "Imitation of Life", החדש יחסית, "Walk Unafraid" ו- "Bad Day" האנרגטי, קראוד פליזר אמיתי. ועדיין, הטרקים הכי טובים כאן הם מהתקופה בה ניגן בלהקה המתופף ביל ברי – "Orange Crush" עם המגאפון, "Everybody Hurts", או "The One I Love".

למה לקנות?
כי אתם מעריצים שרופים של סטייפ בעל הפנים הצבועות והמבט המיוסר. כי אתם אוהבים הופעות חיות המצולמות מצוין. ובעיקר כי ל- REM יש עדיין שירים מצוינים ופיטר באק ממשיך לעשות פלאים עם הריקנבקר שלו.  

נירוואנה בלי טיפת נירוואנה

Nirvana: Unplugged in New York, Geffen/universal

הליקון, 102 דקות



האנפלאגד של נירוונה – מופע מחוספס, מלהיב שלפעמים נראה כמעט מאולתר

מי הם?
נירוואנה היתה מובילת ז'אנר הגראנג' שפרח בסיאטל בשנות ה-90 ושממשיך להשפיע על הרוק עד היום. קשה להאמין שעברו כבר 14 שנים מאז הקליטה הלהקה את הופעת האנפלאגד האקוסטית שלה עבור אם.טי.וי, כמה חודשים לפני התאבדותו או הירצחו (מחק את המיותר) של מנהיגה האגדי קורט קוביין. כעת יוצאת ההופעה סוף סוף בפורמט די.וי.די, עם סאונד משופר.

זה טוב?
כמי שלא משתגע על מופעים אקוסטיים, אני חייב לומר שזה פשוט ענק. נירוואנה, בראשות קוביין הדכאוני, נותנת מופע מחוספס, מלהיב, שלפעמים נראה כמעט מאולתר, בתוספת גיטריסט, נגנית צ'לו והופעת אורח של קורט וכריס קירקווד מה"מיט פאפטס". התפאורה מזכירה "משום מה" לוויה, אולי בגלל הנרות והפרחים הלבנים. הם מבצעים הרבה קאברים ומעט להיטים, אך חלק מהביצועים הפכו ללהיטים לאחר שידור ההופעה והוצאת הדיסק ב-94'.

חייבים לשמוע:
כל הביצועים מרשימים, אבל בעיקר אהבתי את "About A Girl" שהפך ללהיט בעקבות ההופעה, את "Polly" וכמובן את הביצוע האדיר לשירו של דיוויד בואי The Man Who Sold The World"".

למה לקנות?
כי הדי.וי.די כולל את ההופעה ללא עריכה וגם תוספות שהופכות אותו למסע מאלף במשעולי הנוסטלגיה. הבונוסים, כמו סרט דוקומנטרי עם ראיונות, ספיישל ישן של אם.טי.וי וקטעים מחזרות הלהקה, פשוט קורעים. מה חסר? ראיונות עכשוויים עם חברי הלהקה, שיטילו עוד אור על התקופה ההיא.

מתוך מגזין MAXIM