רומן פושר: איך הקולקציה של דורית בר אור לגולף?

גלביות רקומות שלא מהוות חידוש עבור בר אור, או בכלל. דודו בר אור לגולף | צילום: יריב פיין וגיא כושי
גלביות רקומות שלא מהוות חידוש עבור בר אור, או בכלל. דודו בר אור לגולף | צילום: יריב פיין וגיא כושי

קולקציית הקפסולה החדשה של דורית בר אור ורשת גולף מתחילה בגלביות ומסתיימת במצעים רקומים, ויש בה המון להיטים, ובכל זאת - בגדים ועיצובים הם לא מרכז העניין הפעם

88 שיתופים | 132 צפיות

איך אפשר להסביר את מהות הרומן החדש בין דורית בר אור לרשת גולף, שחברו לטובת קולקציית קפסולה משותפת? ככל הנראה על ידי כך שכל אחד מהם רוצה הכרה חדשה. האינטרסים במערכת היחסים הזו ברורים, וספק אם מישהו מנסה להסתיר אותם.

הזדמנות עבור בר אור להיפטר מהתדמית הסנובית. דודו בר אור לגולף | צילום: יריב פיין וגיא כושי
הזדמנות עבור בר אור להיפטר מהתדמית הסנובית. דודו בר אור לגולף | צילום: יריב פיין וגיא כושי

עבור גולף, שנוקטים במאמצים מרשימים למיתוג מחדש בחודשים האחרונים (רכישת אתר הקניות המקוון המצליח עדיקה ואחזקה בחצי מרשת טופשופ), שיתוף פעולה עם בר אור הידוענית מספק הזדמנות להוכיח כי הם כבר לא מותג של מוצר בסיסי, אלא אופנה של ממש. אחרי הכל, השחקנית, שנעשתה למעצבת אופנה, הפכה בשלוש שנים שם קוד ללבוש מגונדר-מהודר, שהצליח להשיג אפילו נקודות מכירה מעבר לים (ותמיכה חסרת תקדים מצד פאשניסטות מקומיות, מבר רפאלי ועד יעל פוליאקוב). מנגד, עבור בר אור, גולף הם הזדמנות כפולה – מצד אחד, הרשת העממית בסך הכל מאפשרת לה להיפטר מהתדמית הסנובית והמתלהמת שאפפה אותה בתחילת דרכה (לפני שהוחלף שם המותג שלה היה "לא בשבילך" והגישה הייתה גישה של אופנה השייכת למועדון סגור ובלתי נגיש); מצד שני, זו גם טבילת אצבעות הרגליים בבריכה החמימה של האופנה המסחרית, שאפשר לנחש שתתורגם בעתיד לכדי בנייה של מותג משלה בעל כוונות דומות.

לזכות קולקציית הקפסולה הזו, ייאמר כי היא מרשימה כמכלול וניכר שכל פרט בה מחושב, החל מהקביעה מה נכנס אליה ועד לאריזות השחורות הנאות. היא מתחילה מגלביות באורך הרצפה, ממשיכה אל בגדי ים ומכנסי ג'ינס שטופים, ומגיעה עד לכיסוי אייפון, לקים, מגבות ומצעים שחורים הרקומים בזהב. זהו מעין ניסיון לבנות עולם שלם סביב האסתטיקה האוריינטלית של בר אור, וככזה הוא מגובש והמסר שלו ברור ואחיד. זהו אכן מוצר נגיש של בר אור, ומנגד – מוצר משודרג למדי של גולף.

קריצות לסגנון הבוהמי של שנות ה-70. דודו בר אור לגולף | צילום: יריב פיין וגיא כושי
קריצות לסגנון הבוהמי של שנות ה-70. דודו בר אור לגולף | צילום: יריב פיין וגיא כושי

אבל גם אם שיתוף הפעולה הזה, שעתיד למצוא את עצמו ברוב סניפי גולף, גורם לכל אחד מהצדדים לעשות משהו חדש, כאמירה של אופנה, ההישג פחות מלהיב. בחלק הארי של המקרים התוצאה פושרת ולא רעננה, ומתבססת על מראות שחוקים שכבר נעשה בהם שימוש באינספור הזדמנויות אחרות. וכך, הגלביות הרקומות ופריטי הניטים הזהובים מהדהדים את הקולקציות הראשונות של בר אור במקרה הטוב, ואין ספור קולקציות אחרות בעונות האחרונות במקרה הרע (כולל אלו של גולף עצמה). בנוסף, הטון הכללי, שקורץ אל הסגנון הבוהמי של שנות ה-70 (בין אם במכנסיים מתרחבים או טוניקות במחשוף הנקשר בשרוכים מוצלבים), הוא טרנדי מדי עבור קולקציית קפסולה שנועדה להיות בהגדרתה יוצאת דופן וייחודית. וגם אם יש בה שורה של להיטים, הטעם הוא טעם שדולל מקולקציות יוקרה אחרות העונה, לרבות זו של סן לורן. במילים אחרות, הוא לא מדגיש את בר אור כמעצבת (שבעצמה כבר מתעסקת בחומרים אסתטיים אחרים).

הפער בין רוחב הקולקציה הנועז לאפקט הנועז פחות שהיא יוצרת, מוכיח דבר חשוב. מה שקריטי הפעם הוא לא גלבייה כזו או אחרת (שבוודאי ותיחטף מהמדפים). המטרה אינה קשורה לבגדים – שלמרבה הצער חלקם נתפר מפוליאסטר שאינו נעים במיוחד – היא קשורה למסר. בסופו של יום, זוהי קולקציה שכולה מאמץ מיתוגי אחד גדול של שני צדדים שבסך הכול רוצים שיאהבו אותם. ביחד ובנפרד.

טווח מחירים: 59 – 759 שקלים

מאמץ מיתוגי עבור שני הצדדים. דודו בר אור לגולף | צילום: יריב פיין וגיא כושי
מאמץ מיתוגי עבור שני הצדדים. דודו בר אור לגולף | צילום: יריב פיין וגיא כושי