בחזרה לעתיד

הופעתם הקרבה של אייר סופליי בישראל בסוף השבוע שלחה אותנו היישר לחיק הנוסטלגיה והזכרונות החמימים. אח, האייטיז. כשספריי לשיער נחשב לפריט טיפוח לגיטימי, כשצלליות כחולות היו הבון-טון האופנתי והיית מוכנה למכור את אחיך הקטן תמורת ריבוק לבנות וחותלות סרוגות (מבוסס על סיפור אמיתי). נכון, היו כמה דברים פחות מגניבים בשנות השמונים (אינפלציה, שידור אינסופי של מרקו בקיץ) אבל הנה כמה שאנחנו עדיין מתגעגעים אליהם ואפילו זכינו לקבל מחוות – מוצלחות ופחות – שלהם בשנה האחרונה:

אייר סופליי. צילום: gettyimages

1. צבי הנינג'ה

אז את מי אתם הכי אוהבים? לאונרדו, רפאל, מיכאלאנג'לו או דונטלו? עבור ילדי האייטיז הבחירה וההזדהות עם צב נינג'ה ספציפי הייתה יותר עוצמתית מכל מבחן אישיות שבאזפיד יכלו לנפק. הערצנו את ספלינטר, רעדנו מפחד כל פעם ששרדר המרושע הופיע על המסך וחלמנו, בלב ובשקט להיות כמו אפריל העיתונאית חסרת הפחד. באחד מחגי הפורים אף ציווינו על אחראית התחפושות המשפחתית ללכת לאתר לנו חליפת טרנינג ניילון צהובה על מנת שנוכל להתחפש לגיבורה הנשית היחידה שהסכמנו להזדהות איתה.

ובינתיים ב-2014: מייקל ביי, משמיד אגדות ילדות מאז 1999, יצר השנה גרסא מתוחכמת, צבעונית וכאילו-שנונה לאגדת הילדים שלנו ועוד הניח את מייגן פוקס השרלילה על תקן העיתונאית הלוחמת. הסרט עצמו מבדר למדי, אבל עלול לפגוע בכל זיכרון מתוק שעוד נותר לכם. מומלץ לוותר.

2. חבורת הזבל

אספנו אותם בטירוף, הגעלנו איתם ילדות תמימות ורגישות מדי (כלומר, אני) ובאופן כללי נהנו להביט בהם בתערובת של גועל, הערכה והנאה אסורה. חבורת הזבל היו המרצ'נדייז הכי לוהט של אותה תקופה. הם הופיעו על חולצות טישרט שעלו יותר מדי במדרחוב, על תיקי אוכל מגניבים ואפילו על מחברות, נעלי ספורט ומדבקות. כל הדברים הללו, אגב, עולים היום הון באיביי.

ובינתיים ב-2014: לאחרונה נתקלנו אצל הדור הצעיר בסוג של מחווה פוליטקלי-קורקט של הקלפים הנודעים. היצורים עדיין מגעילים, אבל משהו בהם התעדן ונרגע כדי להגן על נפשם הרכה של ילדים שמכורים לקנדי קראש וערוץ לוגי.

3. נעלי ריבוק לבנות

ה-סמן האופנתי של הניינטיז, שהפריד בין האנשים האופנתיים באמת לבין אלו שרק רצו להיות וקיוו שאף אחד לא שם לב שעל הנעליים שלהם כתוב "רבוק". נעלי ריבוק לבנות כיכבו אז בכל וידאו –קליפ אפשרי, במגזיני האופנה ואצל כוכבי הפופ. הם עלו הון, הגיעו בדרך כלל עם מכנסי טייץ בצבעים מטאלים (כלומר, בתוכנית 'שעת כושר'), חותלות ותחושה כללית של קוסמופוליטיות, רק שעוד לא ידענו לקרוא לזה ככה.

ובינתיים ב-2014: ריבוק לא ממש הצליחה לחזור לעצמה מאז ימי האירובי הגדולים ולמרות שיתופי פעולה חביבים עם כוכבי פופ (למשל השת"פ האחרון עם אלישיה קיז) רוב הפאשניסטיות אפילו לא חוזרות אליה בקטע אירוני. מקסימום סטן סמית לבנות, אם כבר לחזור לאחור.

אלישיה קיז לריבוק | צילום: יח"צ חו"ל

4. ג'ון יוז

הבמאי והתסריטאי שנפטר ב-2009 הגדיר את נעוריהם של מיליוני מתבגרים תמימים בסדרת סרטים חד פעמית ואפילו יצר קריירה למולי רינגוולד (שלא השכילה לנתב אותה מעבר לאייטיז, אבל זו כבר כתבה אחרת). מועדון ארוחות הבוקר, בת 16 הייתי , שמתי ברז למורה ועוד גרמו לנוער הישראלי בעיקר לפנטז על תיכונים אמריקאים, כוכבי פוטבול ומלכות הכיתה. שני עשורים אחר כך התקוות שנטע בנו יוז יתפרצו בנשפים מופרכים ויקרים מדי, שינסו לחכות מציאות שאולי בעצם בכלל לא הייתה קיימת

ובינתיים ב-2014: סרטים לבני הנעורים כוללים בעיקר ערפדים, את ג'ניפר לורנס ויצורים על-אנושים. התמות המרכזיות שמציקות לבני נוער (אהבה נכזבת, איבוד הבתולים, לורד וולדרמוט) עדיין מטרידות, אבל הן עטופות בכל כך הרבה פירוטכניקה ואינטרסים מסחריים, עד שנותר לנו רק להתגעגע.

Trailer: THE BREAKFAST CLUB (BRUNCH) from Nitehawk Cinema on Vimeo.

5. הפינגווין

מלבד הבלחות משעשעות במתחם דיזינגוף סנטר, התרבות הגותית (שיותר מאוחר הפכה לתרבות האימו) מעולם לא הצליחה להשתקע בארץ בצורה נינוחה. כלומר, מלבד תחילת שנות השמונים, פוסט מלחמת לבנון כשצעירים לבושים שחור עם אייליינר מרוח עלו למועדונים כמו הפינגווין, קולנוע דן וליקוויד ורפרפו לחבריהם בבירות העולם שהתלבשו, התאפרו ושמעו את אותה מוזיקה. העידן הקצר הזה זכה לאחרונה בתערוכת צילומים מבריקה של הצלמת מירי דוידוביץ במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. דוידוביץ תיעדה את האווירה התרבותית-מוסיקלית של אותה תקופה וסימנה, אולי מבלי לשים, את מי שיובילו את סצנת המוסיקה והמועדונים של אותה תקופה, שנייה לפני שהפכו לכאלו. (התערוכה מוצגת עד סוף פברואר 2015, אל תפספסו)

צילום: מירי דוידוביץ'

ובינתיים ב-2014: היציאה למועדונים הפכה לתרבות נורמטיבית ולא לנחלתם הבלעדית של קליקת הגותיים. במועדונים הנחשבים ביותר היום תמצאו אנשים מכל הגילאים ומכל שכבות האוכלוסיה שמאפסנים את הזאטוטים אצל הסבתא בחמישי בלילה ויוצאים לשמוע את הדיג'יי הלוהטים ביותר בעולם.