פרמננטי: המתולתלות מסרבות ליישר קו

מתוך עבודתה של האמנית יעל פנחס לופיאן "שערות"
מתוך עבודתה של האמנית יעל פנחס לופיאן "שערות"

הן מככבות בתערוכות, "ווג" מהללים אותן, והאינסטגרם לא מפסיק להתפעל מהן. המתולתלות מסרבות להרכין ראש והופכות את הרעמה לדבר הטרנדי בעולם האופנה כרגע. האם התגברנו על הרצון להתיישר לפי הכללים?

88 שיתופים | 132 צפיות

 

בתצוגה של ויוויאן וסטווד בשבוע אופנת הגברים שנערך בחודש שעבר במילאנו, בלטו שני פרצופים מוכרים במיוחד לקהל הישראלי: הראשון היה סתיו סטרשקו, הדוגמן בעל המראה האנדרוגיני מ"האח הגדול", והשני היה שייך לארבל קינן – הבחורה עם הקארה המתולתל, גם היא מ"האח הגדול", שהפכה לדוגמנית בינלאומית.

דווקא שני דוגמנים מישראל הצליחו לבטא במדויק את החוק החדש שלפיו פועלת תעשיית האופנה העולמית כרגע והוא שאין חוקים (או שאולי היו פעם אבל מי בכלל שם לב אליהם היום). אם סטרשקו הוא הנציג המוצלח של טשטוש הגבולות המגדרי, קינן היא הכוכבת הבולטת של הטרנד הכי רותח של הקיץ: תלתלים.

ארבל קינן שוברת את החוקים בתצוגת הגברים של ויוויאן וסטווד | צילום: GettyImages
ארבל קינן שוברת את החוקים בתצוגת הגברים של ויוויאן וסטווד | צילום: GettyImages

 

קראו לכן בכיתה ג' כבשה? בתיכון כינו אתכן "אפרו"? מזל טוב, קיץ 2016 שייך כולו לכן. התספורת השיקית של קינן היא רק דוגמה אחת לעניין. האינסטגרם מתפוצץ מכוכבות שיער לרוב (המלצה שלנו: חפשו את המתולתלת מאוד מאוד sophia_roe) וב"ווג" התחילו להתלהב בקביעות מהדוגמנית המתולתלת החדשה, כאילו הפן מעולם לא הומצא.

מה קרה שדווקא עכשיו, ועוד בשיא החום והלחות (גם בניו יורק ובמילאנו לח ממש כמו כאן), שכידוע אינם מידידיה הטובים של המתולתלת, מתבסס הטרנד הפרוע? האם אפשר להכריז שניסיונות העבר של עולם האופנה ומעבר לו להחליק, ליישר ולאלף את הרעמה היו כישלון? ומה קורה לטרנד כשהוא מנסה להתאקלם בישראל?

"תלתלים זה לא טרנד", מוחה אוריין פז, שהקימה לפני שנה וחצי את קבוצת "מתולתלות" בפייסבוק שהיום מונה כבר יותר מ־27 אלף חברות. "נולדנו עם זה, זה כמו לומר שעיניים חומות זה טרנד". ובכל זאת היא מסכימה עם הטענה שיש שינוי בתחום, אבל עדיין לא מספיק. היא מתארת את התחושה שרווחת אצל כל מתולתלת כמעט, ולפיה בישראל לא רואים נשים כמוה כמעט בשום מקום ובטח לא על מסך הטלוויזיה. את הסיפורים על שלי יחימוביץ' ורינה מצליח נדמה שכולם כבר מכירים: קשה לומר שמדובר בשתי נשים שנכנעות בקלות ובכל זאת שתיהן זנחו את התלתלים לטובת עולם שכולו החלקות. גם שרית חדד, דורין אטיאס ומירי בוהדנה העדיפו להיפרד מהם לשלום. כך נוצר מצב שבו כמעט כל אישה מתולתלת שמופיעה על המסך הופכת באופן אוטומטי לנושאת דגל, כמו אורלי וילנאי או יוליה פלוטקין למשל.

צילום של סנדי אהרון, יוזמת פרויקט "בלתי ניתנות ליישור", שיכלול סדרת פורטרטים של נשים מתולתלות מכל הסוגים ומכל הגוונים
צילום של סנדי אהרון, יוזמת פרויקט "בלתי ניתנות ליישור", שיכלול סדרת פורטרטים של נשים מתולתלות מכל הסוגים ומכל הגוונים
צילום של סנדי אהרון
צילום של סנדי אהרון

 

נראה שהאקסיומה שלפיה תלתלים לא עוברים מסך מושרשת כל כך עמוק, שגם מחוצה לו הם הפכו ללא לגיטימיים. אחרת קשה להסביר, בייחוד בארץ כל כך מגוונת מבחינה אתנית, איך גם ברחוב נדיר עדיין להיתקל במתולתלות.

כשפז נזכרת בתקופת הילדות שלה היא מתארת תחושת בדידות של ילדה מתולתלת בעולם חלק. זה מתחיל, לדבריה, בנסיכות של דיסני שמתהדרות כולן בשיער ארוך וחלק והיחידה שמסתובבת עם רעמת תלתלים היא הגיבורה הכי פרועה וטום בוי, כמו מרידה בסרט "אמיצה". "אחר כך את רואה גם בטלוויזיה מגישות ופוליטיקאיות שמחליקות את השיער שלהן. מדובר בנשים מכובדות ואם הן מחליקות את השיער שלהן – זה אומר גם לך משהו. זה לא דיכוי, אבל את מרגישה לחץ סביבתי להיראות כמו כולן".

אצל האמנית יעל פנחס לופיאן התלתלים גרמו לחריגות ולנידוי חברתי של ממש, כפי שהיא מתארת ברגישות ובעדינות בווידיאו ארט שיצרה בנושא שיוצג בתערוכה בשם "שערות" שתיפתח ב־9 ביולי בתל אביב. פנחס לופיאן מספרת שבתור ילדה גם היא הרגישה שתלתלים הם משהו חריג ונדיר. בשביל להשתלב, כמו רבות וטובות לפניה, היא עשתה פתיחת תלתלים, הליך פופולרי פרה־ימי המחליק, אבל ויתרה על העניין אחרי שהרגישה שזה לא היא.

גם אצל פז נקודת המפנה הגיעה בדיוק אחרי שלב הפֶן וההחלקות: "כשהייתי עם החלקה קלטתי שזו לא אני וברגע שאת לא נראית כמו עצמך – זה משפיע ומקרין החוצה". זה היה השלב שבו הבינה שהיא המתולתלת היחידה במערכה.

מתוך פרויקט הגמר "חוויה מתלתלת" לסמינר הקיבוצים, של המעצבת והמאיירת לי מולכו
מתוך פרויקט הגמר "חוויה מתלתלת" לסמינר הקיבוצים, של המעצבת והמאיירת לי מולכו
עבודתה של לי מולכו
עבודתה של לי מולכו

 

היום פז היא המנהיגה הבלתי מעורערת של המפלגה למען התלתל כשמאחוריה קהילה שוקקת ותומכת שלדעתה אחראית לשינוי גדול מאוד בתפיסה. "ברגע שנשים רואות הרבה מתולתלות במקום אחד הן מרגישות חלק ממשהו. הן זונחות את המחליק, הולכות עם שיער מתולתל וגם כותבות על זה. הרבה נשים כתבו שחבל שלא הייתה את הקבוצה כשהן היו בנות 14 וקראו להן כבשה בבית הספר, אבל אני מאמצת את הכבשה והופכת אותה למחמאה. אני כבשה גאה!".

לעיסוק המקומי בתלתלים מצטרפת גם הצלמת סנדי אהרון שיזמה את פרויקט "בלתי ניתנות ליישור", שיכלול סדרת פורטרטים של נשים מתולתלות מכל הסוגים ומכל הגוונים. אחרי שפירסמה פוסט בפייסבוק וביקשה מנשים מתולתלות להצטלם היא קיבלה יותר מ־1,000 מיילים. "לא ציפיתי לכל כך הרבה תגובות", היא מספרת. "הרבה אימהות שלחו תמונות של הילדות שלהן וביקשו להשתתף בפרויקט, פשוט כי הילדה מרגישה שעם התלתלים היא מכוערת. נשים כתבו לי שהן מרגישות שהן עושות צעד אמיץ כשהן הולכות להצטלם עם תלתלים".

התקווה של אהרון היא שאולי דרך התמונות "אנשים יבינו כמה זה יפה במקום להחליק את השיער ולהרוס אותו".

כמו פז ופנחס לופיאן גם אהרון היא מתולתלת מגיל אפס וגם לה יחסי אהבה־שנאה עם השיער שלה. "תלתלים נחשבים למשהו פרוע, לא יציב. אני חושבת שזו הסיבה שחברות כנסות וקריינות טלוויזיה מחליקות את השיער – הן מחפשות משהו רשמי. ואז לאט לאט גם אנחנו מרגישות שאנחנו חייבות להחליק".

הוכחה אמנותית נוספת לטרנד אפשר למצוא בפרויקט הגמר "חוויה מתלתלת" של לי מולכו שמוצג במסגרת תערוכת הבוגרים של סמינר הקיבוצים. בעבודות שלה היא מנסה לתאר את הפרדוקס שהיא חווה ביום יום: אישה רצינית שנתפסת כקלילה, זורמת ואפילו שובבה.

מתוך האינסטגרם של סנסציית התלתלים סופיה רואו
מתוך האינסטגרם של סנסציית התלתלים סופיה רואו

אמא׳לה תלתלים

 

התלתלים שנתפסים כמשהו פרוע ולא יציב בעצם מאיימים לנו על הסדר. בסרט התיעודי שלו "שיער טוב" (2009) צלל הקומיקאי כריס רוק לעומקה של תעשיית החלקות השיער אצל נשים שחורות בארצות הברית. באחד מרגעי השיא של הסרט רואים את הבת הקטנה של רוק נכנסת הביתה ושואלת את אבא שלה למה אין לה שיער טוב. ומהו אותו שיער טוב? חלק, רגוע, כזה שלא עושה צרות. ממש כפי שעד לא כל כך מזמן נשים התבקשו להיות.

את הבדידות של המתולתלת שמתארות פז ופנחס לופיאן אפשר בהחלט להשוות לזו של האישה השמנה. התלתלים, כמו השומן, מפחידים אותנו כי הם מסמלים את חוסר השליטה בגוף, זה שעושה מה שהוא רוצה, גם בלי תמיד להתחשב בסגנון או בקודים החברתיים. התלתלים הם כמו שרשרשת סטייטמנט שאי אפשר להוריד לעולם, מכריזים "היי, תראו אותי, אני כאן", לא מתביישים לתפוס נפח ומקום בחלל. בעולם שבו נשים מתבקשות כל הזמן להצטמצם, להכניס את הבטן ולהידחק לסקיני ג'ינס – זה לא מובן מאליו.

הרשתות החברתיות, על הרע והמכוער שבהן, נתנו גם הרבה תמיכה לנשים להיראות כמו שהן – שמנות, מתולתלות, נמוכות, מנומשות או כל דבר אחר שהוא. כשבתקנון של קבוצת "מתולתלות" נכתב שהמטרה היא "להעצים את השיער המתולתל", מדובר בעצם בהעצמה לנשים (ולגברים) בכלל, וכך גם בעבודות של אהרון ופנחס לופאין שפשוט מבקשות מאיתנו לעשות את הדבר הכל כך מתבקש אך כנראה המסובך בעולם: לאהוב את עצמנו.

כששאלנו את פז, פנחס לופיאן ואהרון אם הן היו מעדיפות להיוולד בלי תלתלים – ענו שלושתן בנחרצות שלא. "היום אני ממש אוהבת את השיער שלי. אני הולכת איתו בגאווה", עונה פז. בעבור פנחס לופיאן התלתלים הם כבר חלק מהזהות שלה ואהרון השיבה שהיא לא יודעת מה הייתה עונה אם הייתה נשאלת את השאלה הזו בתור ילדה – אבל היום היא לגמרי מאמצת את מה שיש לה.

נכון, אפשר לטעון שאחרי שנים של החלקות, טרנד אימוץ התלתלים בעולם האופנה הוא ציני ותועלתני, בדיוק כמו שאפשר לומר על טרנד הפלאס סייז, למשל. אבל גם אם כל זה באמת נכון – אם עוד דוגמנית עם שיער גלי על המסלול תגרום לילדה אחת להרגיש פחות מכוערת ולזקוף בגאווה את הראש שלה, מתולתל או לא – אנחנו לגמרי בעד.

יוליה פלוטקין לא מחליקה | מתוך האינסטגרם yuliaplotkin@
יוליה פלוטקין לא מחליקה | מתוך האינסטגרם yuliaplotkin@