על הסכין
ניתוחים פלסטיים הפכו פתאום לאופציה ממש הגיונית. מה נהיה?
את קמה בבוקר, ומרגישה את הרוח הנעימה מלטפת את עורך, הציפורים מצייצות והבוקר פסטורלי מאי פעם. ואז את מסתכלת במראה, ורואה אותו שם. גוש צלוליט מרשים במיוחד נדבק לך לחלק האחורי של הירך. את כמובן מזדעזעת עד עמקי נשמתך ואצה רצה לך לספינינג. בדרך את נתקלת במאיה, שבדיוק עשתה ניתוח אף ושמחה לציין שהרופא המהמם שעשה לה את השיפוץ, הוא גם "מעולה בצלוליטיס".
את ניגשת רק בשביל לבדוק, ומגלה שהיום יש מבצע 1+1: כל מי שעושה צלוליטיס מקבלת הזרקת בוטוקס למצח בחצי המחיר, הסרת שיער לצמיתות בשלושים אחוז הנחה ואיפור קבוע חינם. את חושבת לעצמך "למה לא?" ומתעניינת על הדרך בניתוח להגדלת חזה. "גם זה 1+1?", את מתעניינת. "לא. זה גם ככה בא שניים". את ממשיכה לקופה ושואלת בתמימות אם אפשר להחליף תוך 14 יום. "את האף – לא, את החזה אפשר להקטין עד שלושים אחוז והצלוליטיס בין כה וכה יחזור – אז אין טעם".
בדרך הביתה, מתוחה, חלקה, עם ציצים חדישים ובלי צלוליט, את מגלה שלושה דברים עיקריים: תכף יתקשרו מהבנק, ספינינג כבר לא תעשי היום, וגם שכחת לקנות חלב (1 אחוז שומן) במהלך השופינג של הבוקר.
נדמה שבשנים האחרונות, הדחף למהר ולעשות שינוי קוסמטי כלשהו, הפך להיות כל כך מתבקש שהוא השתחל באלגנטיות לרשימת הקניות היומית שלנו. תכניות ריאליטי כמו הדוגמניות והברבור, מחזקות את התפיסה שאם את לא חטובה ומהממת – את לא שווה מספיק. "הפרסום הרב הוא שהכניס את עניין הכירורגיה האסתטית למודעות". מסביר ד"ר אברהם וינברג, מומחה לכירורגיה פלסטית. "התחרות הגדולה בין הגופים השונים הורידה את המחירים, סניפים רבים נפתחו בכל רחבי הארץ, הטכנולוגיה התקדמה והפכה זמינה וזולה יותר וגם הקוסמטיקאיות נכנסו לתחום – כך שבשורה התחתונה, כל הטיפולים הפכו להיות נגישים וזולים יותר", הוא אומר.
דיאטה נצחית
נדמה שכל שינוי שתרצי לבצע הוא בגדר האפשרי. את יכולה "לגמור עם זה" תוך שעתיים-שלוש (אם נוסיף לזה את תקופת ההחלמה – קחי לך שבוע, עלינו), ולהפוך לסינדרלה אמיתית בשיטת המנה החמה. יש, כמובן, אחוז לא מבוטל של נשים שלא ממהרות לעלות על שולחן הניתוחים, אבל הן לא מפספסות יום בלי לספור קלוריות, לעשות ג'וגינג, פילאטיס, עיצוב וחיטוב ומה לא, או בלי להוציא הון על איפור ובגדים. הדבר החמור באמת הוא שלמרות כל העבודה שהן משקיעות במראה שלהן, הן עדיין עומדות מול המראה בסופו של יום, ומלקות את עצמן. מה הקטע עם הדימוי העצמי הנשי? נדמה שנגזר עליו להישאר בקנטים.
"יום אחד הסתובבתי עם החבר שלי בקניון, וקלטתי אותו בוהה במוכרת שהיתה כוסית אמיתית", מספרת מיה, 29. כששאלתי מה הסיפור, הוא צחק ואמר 'איך שגלגל מסתובב'. אחרי ש'חלבתי' את זה ממנו, הוא נכנע ואמר לי שמצחיק אותו לחשוב איך פעם הוא היה יוצא רק עם כוסיות, ומיד הוסיף, לריכוך המכה, 'אבל את הכי יפה מכולן'. בינתיים, הוא ממשיך להסתכל על כוסיות ואני מתמידה בדיאטה, כמו תמיד".
"נשים ונערות מנסות לשפר את ההופעה שלהן באמצעות פעולות מכאיבות ומסוכנות, בעיקר בגיל ההתבגרות", אומרת מאשה מטיס-שריד, מנהלת פורום להפרעות אכילה באתר האינטרנט נענע. "כל נערה רוצה להיות מקובלת ומוערכת, והיא יודעת שהיום המראה הרזה שולט. אם בעבר שומן היה אופנתי כי הוא היה סימן לרווחה כלכלית, הרי שהיום זה ההפך המוחלט הוא הנכון. הפרעות אכילה מקורן ברצון לרזות או בחשש להשמין". ומתברר שפעמים רבות את לא חייבת להיות שמנה "אובייקטיבית", כדי להרגיש כזו.
כמו במקרה של רותם, 27. "אני מגדירה את עצמי כבחורה מלאה עד שמנה, למרות שלא כולם חושבים כך". היא מתוודה. "אני במלחמה מתמדת מול הקלוריות, שבאה לידי ביטוי בעיקר בדיאטות ובניסיון לקיים אורח חיים בריא שלא קל לי אתו". רותם מגלה גם כי השאלה אם לבצע ניתוח להצרת ההיקפים עולה אצלה כל יום, אבל הפחד שלה חזק מהרצון. "אני לא בחורה מוזנחת, נהפוך הוא, אני מטפחת עצמי מאוד ואני גם מנסה לשנן את המנטרה ש'דברים טובים באים באריזות גדולות' ובאמת להאמין בזה", היא אומרת.
"חלק מן ההשפעות הוא חברתי, כמובן", מסבירה ד"ר מירה חניק, יועצת ארגונית ומאמנת אישית, מרצה ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת לסלי, את התופעה. "ילדים וילדות לומדים מאמצעי התקשורת, המגדירים את מושג היופי באופן מוגזם ומעוות. ילדות 'מופגזות' בכל שעה בדימויי נשים אנורקסיות, שבטיפוחן ובהכנתן לצילומים הושקעו אלפי דולרים, לא כולל תוספת של שיפוצי מחשב למיניהם, המרכיבים דמות שנראית כמעט מושלמת מדי מבחינת מראה הפנים והגוף. יוצא מכך שהדמויות שהילדות והנערות רואות בפרסומות ודמויות גיבורי התרבות, כגון פריס הילטון ודומותיה – מעוותות ונוטפות סקס אפיל של אישה-ילדה. חלקן הגדול עבר ניתוחים אסתטיים או טיפולי יופי בלתי סבירים לאישה הנורמלית. הנערות מאמצות את הדימויים המעוותים והבלתי טבעיים האלה כמודלים לחיקוי, מבלי שתהיה להן יכולת שיקול הגיוני וטבעי משום שאין להן דרך לדעת איפה ובמה משקרים להן".
גם עינת, 25, היא מהנאבקות התמידיות. "כבחורה בעלת תורשה נכבדת ביותר של צלוליט, תמיד הרגשתי צורך להעלים אותו", היא אומרת. "עד כמה שאני שונאת ספורט, אני יודעת שהימנעות ממנו רק תורמת למצב הדלדלה המתקדם שלי, ואני עושה ספורט קבוע כי בסופו של דבר זה עושה לי טוב. גם ליד הגבר שלי, בקטעים אינטימיים, אני לא רוצה למצוא את עצמי עם בטן משתפלת ולהרגיש רע עם עצמי. חשוב לי לשמור על גזרה חטובה בעיקר מטעמי בריאות, אבל אין ספק שהדגש ששמים על רזון ושומן משפיע עלי המון". לעומת עינת שחר, 26, טוענת שהיא מסרבת להיכנע לדרישות החברה. "אומרים שנשים יפות לא צריכות להתאפר. אז למה כולן מתאפרות ב'איפור טבעי'? אני ואיפור זה שני עולמות נפרדים."
אומת הניתוחים
כ- 150 אלף ניתוחים פלסטיים מתבצעים מדי שנה בישראל. רוב הלקוחות, כתשעים אחוז, הן נשים.
- 18% מהנשאלים בגילאי 18-34 מתכוונים לעבור טיפול אסתטי כלשהו
- 23% מהגברים היו רוצים לשנות משהו במראה החיצוני שלהם, לעומת 37% מבין הנשים
- 61% מהנשאלים מעונינים בניתוח קוסמטי, 34% בהסרת שיער בלייזר, 8% בהסרת משקפיים בלייזר ו- 6% בזריקות בוטוקס
באדיבות: סקר של חברת TNS/טלסקר
אידיאל יופי הוא דבר משתנה, אופנתי ממש כמו הגזרה הנמוכה והחוטיני הבולט. לדברי עופר רובין, מנהל משרד פרסום הנדס-אפ, הכל מתחיל בעובדה שאנחנו כפר גלובלי. "היום, בכל מקום בו יש תקשורת, האנשים צורכים את אותם דברים. בסופו של דבר כולנו רואים את קוקה קולה ומקדולנד'ס בכל מקום, וכולנו יודעים מיהן נעמי קמפבל, ג'יזל או דוגמניות על אחרות, שמשקפות את אידיאל היופי המערבי".
לפי דר' וינברג, "אידיאל היופי נקבע לרוב על ידי דוגמנים ושחקנים, והתקשורת מחזקת את זה. כששחקנית מצליחה, היא מיד הופכת להיות מודל לחיקוי, כולם רוצים להידמות לה – וזה כולל חיצונית". המודלים האלה נתונים לשינויים, אבל בדרך כלל הרזון הוא עדיין תכונה מחייבת. הבשורה המרגיעה היחידה בשנים האחרונות היא ג'יי לו, שהחזירה לתחת את הכבוד המגיע לו. "עכשיו מתחילים לבקש ניתוח להגדלת הישבן", מעיד ד"ר וינברג.
ליאת, 29, מסתפקת במוזיקה של ג'ניפר לופז, וגם זה, היא אומרת, לא בהיסטריה. "אני אמנם חולת שופינג", היא צוחקת, "אך מעולם לא רכשתי לעצמי שינוי קוסמטי. תמיד רציתי אף קטן יותר, שלא לדבר על ירכיים רזות ואם אפשר גם קרסוליים קצת יותר צרים. כילדה היו לי רגשי נחיתות איומים, ולמרות זאת לא עשיתי כלום – נראה לי משונה לשנות את עצמי. מה שכן, אני שוקלת בחיוב לעשות הסרת שיער בלייזר, מה שיכול לחסוך לי הרבה כאב ראש, הרי בכל מקרה אני נאלצת להתמודד ולהתעסק עם זה מדי חודש".
כרמית, 30, המומה מאחייניתה בת השבע. "אחותי היא אישה שמאוד מודעת לעצמה ונראית מצוין", היא מספרת. "באחת הארוחות, בתה, הגמדה הקטנה הזאת, החליטה שהיא לא אוכלת קציצות של סבתא כי הן משמינות והצהירה שהיא בדיאטה. זה שעשע אותנו במיוחד משום שמדובר בילדה פעילה ורזה, אבל אז גילינו שזה דבר שמעסיק אותה המון. היא מבקרת שחקניות טלוויזיה כ'שמנות מדי', היא לא מקנאה בחברה שקיבלה ציון גבוה כי היא 'דבה' ובזמן שהיא מודדת בגדים, היא אומרת דברים כמו: 'אין סיכוי ללבוש את זה, אני נראית כמו פרה'. היא פחות ופחות אנרגטית, מתעקשת לאכול לבד ומתחמקת מארוחות. כבר ראיתי אותה מתמרמרת שאף בגד לא עולה עליה, ואני מפחדת שהיא באמת תפסיק לאכול".
מתוך: מגזין COSMOPOLITAN