המנוע של עולם הג'ינסים: ראיון עם מייסד דיזל

אם תשאלו את רנצו רוסו, מייסד ובעלי המותג דיזל, ישראל היא מקום נהדר: יש לנו צי של מעצבי אופנה מוכשרים, ראש טוב, יכולת להתגבר על כל מכשול ברוב יצירתיות וזה בלי לדבר על האהדה המקומית למותג שבבעלותו. כשבע עשרה שנים עברו מאז ביקר כאן רוסו לאחרונה ועכשיו – לרגל חגיגות עשרים שנה למותג בארץ, הוא חוזר, הפעם מלווה בניקולה פורמיקטי, שאוחז בשנתיים האחרונות בשרביט המנהל הקריאייטיבי של המותג.

"בכל אחד מכם אני יכול למצוא השראה", אמר רוסו לעשרות סטודנטים רעבים להצלחה מהמחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, במסגרת פאנל שהתקיים ביום חמישי האחרון בבית הספר. שלושה מהם, שאת עבודתם במסגרת קורס דנים אהבו רוסו ופורמיקטי במיוחד, זכו במעמד זה בפרסים. "אתם הצעירים יכולים להציע איך יראה העולם. אתם האנשים החדשים שיש להם חזון לגבי מה צריך לקרות", הוא מוסיף. יום לאחר מכן, במסגרת סבב ראיונות שמתקיים בחנות הדגל החדשה של המותג במרכז שרונה, אני מבקשת ממנו להסביר את המאמץ שלו להגיע לכאן, בטענה שישראל היא מדינה קטנה ואינה מרכזית במונחים של אופנה. "זה מקום קטן אבל יש לכם בית ספר פנטסטי (שנקר – נ"ב), הרבה אנשים מוכשרים יוצאים ממנו. שלושה מעצבים שצמחו בו הגיעו בהמשך לעבוד איתנו בדיזל", הוא מסביר, בהתייחסו לעינב צוקר, קארין זלאיט ונירן אבישר. אבישר וצוקר הגיעו לחברה לאחר שזכו בתחרות "ITS" הבינלאומית, המתקיימת מדי שנה בחסות דיזל. בעוד שהזוכים בתחרות מיועדים להגיע לסטאז' בחברה שמשכו חודשים ספורים, שלושתם נקראו למשרדו של הבוס והתבקשו להשאר באופן קבוע. אבישר עובד כמעצב בחברה עד היום וזוכה במהלך הראיון ללא מעט שבחים מפיו של אותו בוס.

רנצו רוסו המייסד של דיזל וניקולא פורמקיטי המנהל הקריאייטיבי של המותג | צילום: יח"צ

רוסו, בקרוב בן 60, נחשב לגאון וחלוץ בתחומו. הוא נולד למשפחת חוואים באיטליה וכמו הרבה הברקות אחרות שזכו לתהילה, גם הג'ינס שתפר בגיל 15 במכונת התפירה של אמו מבד דנים שהתגלגל לידיו, נוצר די במקרה. בסוף שנות השבעים הוא חבר לקבוצת ג'נסיס שדיזל היתה חלק ממנה וב-1985, אז רכש את החברה מהקבוצה, החל המותג לצבור תאוצה. אך לצד שליטתו בדיזל המצליחה, רוסו אוחז בלא מעט טייטלים נוספים: הוא נשיא תאגיד OTB (המחזיק במותגי אופנה רבים, ביניהם מארני, מרג'יאלה, ויויאן ווסטווד ו- just cavali), בבעלותו חממת היי טק באיטליה, מלון במיאמי, קבוצת הכדורגל האיטלקית Bassano (עיר הולדתו) וזה לא סוף הרשימה. לפני כשנתיים, הוא הרגיש כי ריבוי העיסוקים גורם לכך שהוא נמצא בדיזל פחות ופחות וחיפש מישהו שיקח את המושכות. בנקודה זו הוא גייס את ניקולה פורמיקטי, 38, מעצב וסטייליסט איטלקי-יפני שעבד באותה תקופה בבית האופנה טיירי מוגלר ושבעבר ניצח על מלתחתה האקסטרווגנטית של ליידי גאגא.

למה דווקא ניקולה?

"דיזל היתה צריכה רוח צעירה, מישהו שיתעסק רק בה. אני רואה בניקולה את האיש המשוגע שאני הייתי פעם. הוא מאוד מודרני, הוא חי את הרשת ויש לו כישרון עיצובי גדול. הצלחנו לזקק ביחד את ה-DNA של המותג ואנחנו עובדים ביחד כדי להמשיך לשמר משהו שהוא סופר-קול. ניקולה עובד עכשיו גם על התחום של עיצוב פנים ועל הקמפיינים שלנו בתקשורת".

אם מדברים על קמפיינים, בעבר הקמפיינים של דיזל היו מאוד חתרנים ופרובוקטיביים ועושה רושם שזה נרגע. הילד הרע התבגר?

"הסיבה שנרגענו מבחינת קמפיינים היא שאי אפשר היום לעשות רעש כמו בעבר, אי אפשר להשתמש באותו טון".

תסביר?

"המדיה החברתית שינתה את האופן שבו אנחנו מתנהלים בעולם. בעידן הנוכחי אתה לא באמת חופשי להביע את דעתך כי מי שחושב אחרת ממך מיד יצלוב אותך. אנחנו לא יכולים לעורר פרובוקציות כמו בעבר כי לא נצא מזה. לכן צריך להתרכך, להוריד פרופיל, להעביר מסרים פשוטים יותר".

מה ממשיך להניע אותך לאורך השנים קדימה? מאיפה ההשראה לעשיה שלך?

"אני אף פעם לא מרוצה ותמיד מחפש שלמות, תמיד בודק מה טוב יותר. זה מה שמניע אותי. לא עבדתי יום בחיי בשביל כסף וכל בוקר אני שמח ללכת לעבודה. אני תמיד ממליץ לאנשים שלי לא לעבוד רק בשביל הרווח החומרי אלא להיות מעורבים בחברה, להשקיע את כל כולם בה. ככה מרוויחים הרבה יותר. לא סתם יש לנו בדיזל מגרש כדורגל, טניס, סקווש, מכון כושר, מכון יופי, בר, מסעדה, גן ילדים, שטיפת מכוניות.."

אז אפשר פחות או יותר לגור שם ולא להשתעמם לעולם

"אנשים שמרגישים חופשיים יותר עובדים טוב יותר. השעות אצלנו גמישות, אנחנו רואים את הבן אדם, זאת חברה אחרת".

כבר לא עושים פרובוקציות כמו פעם. דיזל | צילום: קמילה סימון

אמרת לא פעם ש"רק הטיפשים יכולים להיות מבריקים" וזה גם שמו של אחד הספרים שלך – ."Be Stupid: For Successful Living" אתה יכול להרחיב על זה קצת?

"האנשים ה"נורמליים" רואים את הדברים השליליים, בעוד שה"טיפשים" רואים איך הם יכלו להיות. אני אוהב לעבוד עם הז'אנר הטיפש כי הם חיוביים, יודעים לדמיין ולא מתרכזים במה שלא בסדר. זה ההבדל בין לעבוד בדיזל לבין לעבוד במקום אחר. אצלנו כולם מעורבים, כולם שותפים וכולם מנסים לראות את הדברים בדרך טובה יותר. ישראל, אגב, היא דוגמא טובה מאוד לכך. לישראלים אין בעיות, הם בגישה של "הכל בסדר"".

דווקא יש לנו לא מעט בעיות

"לכולם יש בעיות אבל אני מתכוון להגיד שאתם עסוקים בלפתור אותן. כשמתייחסים לבעיה מזוויות שונות ומשתמשים בגישות שונות כדי לפתור אותה – הבעיה הופכת לדבר חיובי. זה מה שקורה כשניגשים אליה בדרך של ה"טיפשים", אתה רואה איך דברים יכולים להיות וכך יכול לתקן אותם".

אז כשאתה אומר "טיפשים", אתה מתכוון לחיוביים?

"אני מתכוון לחדשניים. הדרך של הטיפשים היא הרבה יותר חדשנית וחיובית. כך אני עובד עם הצוות שלי וזה מאוד דומה מבחינתי לדרך שבה הישראלים פועלים".