שבוע האופנה גינדי תל אביב 2015: לירון יצחקוב, מילי דהן ונילי בן סימון
העלאת תצוגת אופנה על המסלול היא עסק יקר. שלוש מעצבות צעירות איחדו כוחות והציגו כל אחת קולקציה נפרדת, אבל בתצוגה אחת: נילי בן סימון, מילי דהן ולירון יצחקוב
בג'ונגל האופנה הישראלי ובכלל, העלאת תצוגת אופנה על המסלול היא עסק יקר ומורכב, המצריך היערכות מאמץ בתחום העיצוב, ההוצאה לפועל וכמה עשרות אלפי שקלים כדי להרים מסלול. שלוש מעצבות צעירות איחדו כוחות והציגו כל אחת קולקציה נפרדת, אבל בתצוגה אחת: נילי בן סימון, מילי דהן ולירון יצחקוב.
התצוגה נפתחה עם הקולקציה של לירון יצחקוב, בוגרת בית הספר לאופנה מרנגוני שבלונדון, שהציגה ממתקי אופנה צבעוניים, מנצנצים ומעט ילדותיים-נאיביים במובן הטוב של המילה. הצבעים השולטים היה גוונים עזים של צהוב, ורוד וסגול, שהודגמו על אוברולי סטרפלס קצר שהדהד לעולמות הבייבי-דול, גופיות בטן שמסתיימות בפפלום ומכנסי קשירה מעוטרי אבנים.
הקו העיצובי של יצחקוב מאוד ברור וניכר שהיא יודעת בדיוק מה היא רוצה לבטא בקולקציה: בגדים צעירים, רעננים שמשדרים הרבה פאן. הביצוע, לעומת זאת, טעון שיפור. הבגדים לא מותאמים בצורה מושלמת לגוף (אחת הדוגמניות אחזה בשמלת הסטרפלס שלה כדי שזו לא תצנח למטה), אבל מה שבטוח הוא, שהמעצבת המבטיחה יצרה צייפיה וסקרנות לגבי ההמשך עם מחשבה מקורית.
אחרי יצחקוב צעדו על המסלול דוגמניות בפריטים פרי יצירתה של מילי דהן, בוגרת FIT בניו יורק. הקולקציה הורכבה משילוב בין אלמנטים פולקלוריסטיים כרקמות רוסיות שהוארו באור חדש כששלבו עם פריטים עדכניים מעור. את התצוגה סגרה לאה שנירר בשמלת עור מרשימה, אותה לבשה גם בערב הפתיחה של שבוע האופנה. שילובי הבדים והסגנונות המעניינים יצרו גם כאן הבטחה נהדרת של מעצבת בתחילת דרכה, אבל גם כאן נצפו ליקויים בביצוע והתאמת הגזרות לגוף, מצב שישתפר בוודאי ככל שיחלוף הזמן.
אחרונה, הציגה המעצבת נילי בן סימון למותג Nihilo. בן סימון, מעצבת ואמנית המתגוררת בטאיוואן. "במדינה דמוקרטית עם חופש פנימי רחב אך בלי עצמאות, מעניין אותי לחקור על הרצון לחופש", סיפרה בן סימון בראיון שערכנו איתה לפני התצוגה. לדבריה, הקולקציה שהוצגה, שנקראת "צבעים אסורים", היא קולקציה אמנותית המשלבת פיסול, רקמה וציור הקוראת לשיח על חופש, עצמאות וכוח, על להציל את המחר. ההשראה לקולקציה היא מתרבות האבוריג'ינים בטאיוואן והיא מתכתבת עם אמנים מקומיים. אכן, הקולקציה נראתה מאוד מגובשת מבחינה קונספטואלית. הרעיון היה מוצלח והשפעת היותה אמנית ניכרת בהחלט, אך למרבה הצער, לא קרם עוד וגידים לכדי משהו לביש. הבגדים שהוצגו על המסלול היו בעלי אופי קונספטואלי מדי והקולקציה כולה נדמתה כפרויקט גמר מגובש של סטודנטית בבית ספר לאופנה ופחות כמוצר אופנה לביש.
