שבוע האופנה גינדי תל אביב 2015: מעוז דהאן
מעוז דהאן מציג קולקציית גברים למותג שלו נובוריש דוג ומזכיר לצופים שכדי ליצור חליפות אלגנטיות דרושה מיומנות גבוהה באמנות החייטות, לא פחות מאשר כישרון
הכוונות היו לבטח טובות, אבל מה שהיה חסר יותר מכל בתצוגת בגדי הגברים מעוז דהאן (36) למותג נובוריש דוג הייתה ענווה ומודעות עצמית. ספק אם דהאן הבין שהבגדים שיצר, חלקם הגדול מחוייט, לא יכולים 'להחזיק מסלול'. הרי חליפה גברית מחויטת מצריכה ידענות טכנית גדולה ונחשבת לאחד הבגדים המסובכים ביותר לתפירה. במילים אחרות, אם אין לך את הכלים לעשות זאת כהלכה, הזרקורים לא יהיו סלחניים.
והם אכן לא היו.
לצד הפריטים המחויטים, שהיו גזורים רע ותפורים רע ולא הלמו אף אחד מהדוגמנים, דגמי הקז'ואל בקולקציה כללו בין היתר טוניקות סרוגות המקושטות בחוטים מבצבצים ועליוניות בסגנון זרוק. אבל אפילו ביחס לחליפות בקולקציה, שניסו להתחכם עם גזרות אלטרנטיביות, בגדי היומיום היו מרעננים עוד פחות, ושידרו הלך רוח היפסטרי מיושן. בזמנים בהם דור ההיפסטרים התקדם הלאה, דהאן לצערנו נותר מאחור.
האכזבה גדולה מאוד נוכח הציפייה הגדולה שייצר דהאן. המעצב, הידוע בקרב אנשי התעשייה כמעצב מבטיח, היה היחיד אחרי כמעט יומיים של תצוגות שמילא עד אפס מקום את חלל התצוגות על אלף המושבים שבו. האכזבה מתעצמת אף יותר כאשר לוקחים בחשבון עוסק בניהול תצוגות אופנה, פעל בצורה מבורכת לעידוד יצור מקומי והקמת מתפרות בארץ, וכיהן כסטייליסט והוא מכיר מקרוב את תחום האופנה ומצוי בו.
זה המקום לציין שבין לקוחותיו אפשר למצוא את יהודה לוי ואיתי תורג'מן, כלומר דהאן הוא שגריר חשוב של אופנת הגברים בישראל. דווקא משום כך האחריות המונחת על כתפיו להפצת אופנה מקומית גדולה ואין פה מקום לפאשלות או לקיצורי דרך.
דהאן עלה על המסלול בסוף התצוגה והודה לנוכחים בניפנופים נמרצים. הקהל החזיר לו אהבה והריע בקול גדול לקולקציה בינונית ומטה. אנשי תעשיית האופנה נותרו עם התחושה שהמחזה סימבולי למצב האופנה בישראל: בשונה מהאירופאים, לישראלים (ובטח לגבר הישראלי), אין מושג מהי אופנה ראויה.
ללא ספק בכל קולקציה מושקעת מחשבה רבה ומאמצים. היא מדירה שינה מעיני המעצב שמתכנן אותה, כשהיא בלתי מוצלחת כשם שהיא טובה. חשוב להדגיש כי תחושת ההחמצה הצורמת נבנית על כישרון רב הנמצא בידיו של דהאן, שעוד יגרום להבטחה שבו להתממש.
