שבוע האופנה תל אביב גינדי 2015: ירון ואורי מינקובסקי
המעצב הוותיק ירון מינקובסקי אירח על המסלול את העיצובים הצעירים של בתו אור בת ה-14. באופן מפתיע מצאנו שיש לו מה ללמוד ממנה
ירון מינקובסקי פתח את תצוגת האופנה שלו כשהוא מארח את קולקציית הביכורים שעיצבה אורי מינקובסקי, בתו בת ה-14, תחת המותג החדש שלה OM. הקולקציה כללה טייצים צבעוניים ורעשניים בפרינטים של לבבות; טישרטים מעוטרות במגדלי אייפל, כיתובים ופאייטים, ושמלות קצרצרות בגווני הקשת שמתאימות בחלקן לבילוי לילי. הפריטים, שכיאה לבתו של מעצב ותיק ומיומן, היו עשויים היטב, באו להגשים את חזונה של מינקובסקי לפלוש לכל ארון של כל טינאייג'ריית בישראל. הנערה החמודה שנופפה לקהל בסוף התצוגה כבשה את הלב, עם חלומה לייצר אופנה ראויה ומקורית ולהוות אלטרנטיבה לרשתות המהירות הלוכדות את בני הנוער – יוזמה מבורכת. אך טינאייג'רית המצויה ברזי האופנה של טווח הגילאים הזה שצפתה בתצוגה, מסבירה כי מינקובסקי מתכננת למעשה לכבוש משבצת שכלל לא קיימת. פאשיוניסטות צעירות שעברו את גיל הילדות, אך עדיין לא נכנסו לעולם המבוגרים, מעשירות את המלתחה שלהן בעיקר בבגדים בסגנון בוגר יחסית. בעיני אלה הבגדים הצבעוניים שמציעה מינקובסקי ילדותיים והם עשויים להתאים לקולקציית קפסולה בשיתוף רשת כמו קסטרו או טוונטיפורסבן. ובכל זאת מינקובסקי הפגינה בתצוגה עולם פנימי עשיר, חיבור עמוק לאופנה, אסתטיקה גבוהה ונחישות להשיג את מטרתה ויהיה מאוד מעניין לעקוב אחר התפתחותה המקצועית המבטיחה.
מיד עם סיום התצוגה הצעירה, עלו אל המסלול דגמיו של מינקובסקי האב. בעוד שמספר מעצבים הוכיחו ביומיים האחרונים כי הם ניחנו ביצירתיות ובמעוף אך אין להם כלים טכניים שיסייעו להם להפוך את החזון למוצר איכותי, במקרה של ירון מינקובסקי התמונה הפוכה. התצוגה הוכיחה כי מינקובסקי מציע בעיקר ניסיון רב שנים ויד מיומנת, אך החדשנות נעדרה מרוב הדגמים שהוצגו.
נראה כי מינקובסקי מעדיף להישאר באזור הנוחות העיצובי שלו, מבלי להציג רעיונות חדשניים או טכניקות עבודה מעניינות, והרי בתחום האופנה אין דבר גרוע מדריכה במקום. הבגדים, כאמור, תפורים לעילא וניכר שהעבודה עליהם הצריכה שעות רבות, אך בחינה לעומק חושפת כי מינקובסקי רוכב על גל ישן ומוותר לעצמו. במקום לנסות לחדש הוא מעדיף להיצמד לקו מיושן ושמרני. העיצובים שנראו על המסלול – שמלות ערב גרנדיוזיות שמתאימות בעיקר לאם הכלה או לשטיח אדום, לא נראו שונים מאלה שהוצגו על ידו בעבר. הם כללו את אותם משחקים מוכרים של שקוף ואטום; את אותו ז'אנר של פיתוחים ואפליקציות ואת אותה צללית ארוכה וצרה. בשלב מתקדם של התצוגה, כנראה מתוך ניסיון להתכתב בכל זאת עם מגמות עכשוויות, נראו שמלות בניחוח ריזורט שהיו מעין פרפרזה לגלביה מבד שהזכיר כאפיה; אחריהן, נראו שמלות בשילוב מינון גבוה מדי של פרנזים צבעוניים, שהעלו מחשבה כי מאחוריהם עומד ניסיון לסמן וי על חיבור לרוח התקופה. כל זה היה בעיניי אנשי התעשייה מעט מדי ומאוחר מדי, אך ענה על ציפיות הקהל הרב שגדש את האולם והריע למינקובסקי. אלה קיבלו בחיבוק גדול את מה שהורגלו לראות.
