אלוהים יודעת: האלבום החדש של קורין אלאל

מבין כל המקומות שבהם קורין אלאל הייתה יכולה לגלות את אלוהים, זה קרה מול עיניהם של אלפי צופים, בבית האח הגדול. זה היה ב־2009, בעונה השנייה של סדרת הריאליטי: אלאל הצטרפה לעונת ה־VIP ביחד עם מתמודדים אחרים כמו אמיר פיי גוטמן, דניאלה ושרונה פיק, מאיה בוסקילה, עדי נוימן, פנינה טורנה, מנחם בן ודודי מליץ, שזכה לבסוף. "היה לנו הרבה זמן פנוי, לא היה לי מה לעשות, וזה פשוט הספר היחידי שהיה שם", היא מספרת בחיוך. "זה הצחוק, שאם לא הייתי מגיעה ל'אח הגדול', לא היה לי זמן לקרוא תהילים, ולא הייתי ממשיכה לספר קהלת".

בשנה שעברה היה אפשר לצפות בתוצאות המפגש של אלאל עם התנ"ך בערב הפתיחה של פסטיבל העוד הבינלאומי בירושלים שבו העלתה את המופע "קהלת", לאחר שבמשך חודשים ארוכים היא הלחינה את המגילה, מתחילתה ועד סופה, ומאז המשיכה לעבוד על עיבוד המופע לאלבום.

"מכיוון שעליתי לארץ בגיל 8, ולא ידעתי עברית, תמיד הייתה לי בעיה, היה לי בור. והנה אני קוראת את ספר תהילים, וכל ההיסטוריה חוזרת אליי, וגיליתי שיש אלוהים; וגיליתי שיש אנשים רעים; בחיים שלי לא חשבתי שיש אנשים רעים, ובגלל זה די אכלתי אותה בחיים. תמיד האשמתי את עצמי, לא חשבתי שבן אדם יכול להיות רע. מהכתובים למדתי. כשקראתי תהילים היה לי מעניין לראות איך דוד המלך מרגיש, ואיך הוא כותב, ואיך הוא סובל, ואיך הוא מדבר אל אלוהים, והתיאורים שלו מדהימים. התאהבתי בזה, והתחלתי להבין שיש אלוהים. עד אז סמכתי על עצמי, הייתי בן אדם בלי ביטחון, ופתאום כשהבנתי שיש אלוהים, שמישהו שומר עליי, ורואה אותי, נהיה לי קל יותר".

אלוהים יודעת | צילום: שי פרנקו | איפור: נועה אודי לנטאשה דנונה

לך אין ביטחון? את כבר 30 שנה עולה על במה ומופיעה מול קהל.

"המוזיקה הייתה הדבר היחיד שאני יודעת. גם ביומיום מנהלי חברות התקליטים חינכו אותנו שאף פעם היומן לא אצלנו. הם היו אומרים מתי יש הופעות, ולפי זה הייתי מסתדרת. כשאת חיה ככה, את לא לוקחת אחריות על החיים שלך. גם אסור לי לשיר מתי שאני רוצה כי הקול שלי שייך להם, אז מראש לא הייתי יוזמת שיתופי פעולה, לא הייתי קובעת עם אנשים כדי לא להתאכזב אחר כך. הפסקתי ליזום כי אתה בא עם רעיון ואומרים לך 'לא, זה לא טוב'. לא פגשתי אנשים כדי שלא ייצא מזה שום דבר, לא היה לי ביטחון יותר. עד שלפני שנתיים החלטתי לצאת לדרך חדשה ומפחידה, ומאז החיים שלי השתנו: אני קובעת, אני מחליטה הכל".

תחת השמים

יש משהו מוזר ויוצא דופן בלהאזין ל"קהלת": בעת ההאזנה ליצירה בת כ־60 הדקות, צצים מדי פעם משפטים שהאוזן מזהה, כאלו שלמרות גילם משתמשים בהם גם היום, כמו 'אין חדש תחת השמש', 'כל הנחלים הולכים אל הים', 'טובים השניים מן האחד', 'הבל הבלים הכל הבל', 'טוב שם טוב משמן טוב' ועוד. כך, אלאל מבקשת לגשר בין העולם הדתי לחילוני ולהביא את הטקסטים העתיקים אל ימינו. הדבר מתבטא גם בהפקה המוזיקלית שמחברת בין נגינת העוד של יואל בן שמחון לנגיעות האלקטרוניות של אליוט.

"בגלל שלא הכרתי את קהלת בכלל, לפני שהתחלתי לקרוא את הטקסט קראתי ספרים של פילוסופים, בדקתי מה אומרים עליו", מספרת אלאל. "ואז התחלתי לקרוא, ובמקביל להעתיק את הטקסט בכתב יד. ואני אומרת ׳וואו, איזה יופי. יואו. מדהים. ופתאום היה לי מלא אור. וכשהעתקתי את הטקסט, בכל פעם שהיה כתוב 'תחת השמים' סימנתי בצהוב, וכל פעם שקהלת השתמש במילה 'לב' ציירתי סימן של לב. ואז, אחרי שסיימתי ועברתי על כל הטקסט וראיתי את כל הלבבות, הבנתי שהוא מדבר אל עצמו, אל לבו. אין לו חבר שהוא מדבר איתו, וכל מה שהוא אומר זה לעצמו".

מתי הבנת שאת רוצה להלחין את כל הטקסט ולא חלקים ממנו?

"כשהתחלתי לקרוא אותו, ידעתי מיד שאני הולכת להלחין את כולו, זה היה לי ברור. כל משפט היה עוד הבנה על החיים. ותוך כדי העבודה על האלבום הבנתי שהטקסט הוא תמונה של החברה הישראלית לפני 2,000 שנה, ושהוא רלוונטי גם היום: אותם רגשות, אותם אנשים טובים, רעים, אותה קנאה. הבנתי שזה מסמך חשוב, ישראלי, יהודי, שלא כל כך מכירים אותו.

"מעבר לכך היה לי אליו גם חיבור אישי. כשקראתי את הספר בפעם ראשונה היו שני פסוקים שהעיפו אותי. הראשון היה 'אל תקלל מלך, כי עוף השמים יוליך את הכל, ובעל כנפיים יגיד דבר'. במילים אחרות: אל תחשוב מחשבות רעות כי ציפור יכולה לשמוע אותן, להסיע אותן למקום אחר ולהגיד אותן. כלומר, קהלת היה חכם: הוא הבין בסאונד, הוא הבין שקול זה דבר נוסע. אני לא חושבת שמישהו בתנ"ך התעניין בסאונד, העניין הכי גדול בחיים שלי".