הרשת נגד איציק שמולי: "אתה משתמש בעובר מת"
ח"כ איציק שמולי חשף את חווית הפונדקאות הקשה וברשת זעמו בטענה שזו דרך מלוכלכת להצליח בפריימריז. אבל למה בעצם?
"המלחמה לאבהות של איציק שמולי" הייתה כותרת כתבת השער של מוסף "7 ימים" מבית ידיעות אחרונות בסוף השבוע האחרון. שמולי לא הסתפק רק בעיתונות הכתובה, אלא התראיין גם לכתבת מגזין במהדורת חדשות השבת של קשת 12. רגע לפני הפריימריז בעבודה שייערכו בשבוע הבא, מוכן שמולי לתת את חלקו ביחסי "תן וקח" של העיתונות. על פי ההסכם הלא כתוב, מרואיין יחשוף פרט אישי מאוד מחייו (משבר, התמכרות, גרושים, כדורים פסיכיאטריים) ובתמורה יקבל כתבת שער.
בריאיון לעיתונאית דנה ספקטור הוא סיפר על דרך החתחתים שלו ושל בן זוגו ערן בדרך לאבהות. בין היתר סיפר על העובר שלא שרד ברחמה של הפונדקאית האמריקנית, על ההריון בסיכון גבוה שהיא חווה כעת ועל החששות הכבדים שבדרך.
העיתונאי וכתב הארץ ניר גונטז', שאני לרוב מעריכה, בחר להגיב על הכתבה בפוסט הבא:
גונטז' שגרף עשרות תגובות קשות בעקבות הפוסט שהעלה, התייחס לעובדה ששמולי משתמש בסיפור האישי שלו לקידום פוליטי. כזה שעשוי לסייע לו להשיג מקום גבוה יותר בבחירות הפנימיות של מפלגת העבודה. שמולי, שמתרוצץ כעת בכל רחבי הארץ תיאר באופן רגשי את הכמיהה שלו לאבהות. התהליך שעבור זוגות הטרוסקסואלים רבים הוא כל כך טריוויאלי, לדבריו, הינו מסע ארוך, מפרך ויקר מאוד עבור זוגות חד-מיניים. כששמעתי את תיאוריו של שמולי על התחושה הקשה בעקבות הידיעה שהוא ובן זוגו קיבלו, על כך כי איבדו את אחד העוברים, האמנתי לו כי חוו כאב עמוק ושאי הוודאות – האם יצליחו אי פעם להפוך להורים – מלווה אותם כעת ביתר שאת.
שמולי, שללא ספק רוצה לקדם את עצמו בפריימריז של מפלגת העבודה, מתאר חוויות קשות. ובלי להיכנס להליך הפונדקאות השנוי במחלוקת, בסוף מדובר בבחור צעיר שחולם להיות אבא. אז למה זה לא לגיטימי ששמולי יתראיין וישפוך את ליבו על נושא כאוב, גם אם הוא שואף לקדם את עצמו? האם פוליטיקאים וסלבריטאים לא עושים שימוש חדשות לבקרים בסיפורים האישיים שלהם כדי לעורר אמפתיה, לקבל חשיפה, או לקדם מוצר או אירוע כזה או אחר?
האם הסיבה לביקורת היא העובדה ששמולי הוא גבר? אם היתה זו אישה שמתארת תהליך לא פשוט של אובדן הריון ואת הכמיהה שלה לאימהות – זה היה עובר ללא ביקורת?
האם ראש מפלגתו, אבי גבאי, לא תיאר את ילדותו הקשה במעברה כילד מזרחי? האם חברת הכנסת נורית קורן מהליכוד לא צורפה לליכוד גם בשל אסונה הפרטי כשתיארה איך לא זכתה להכיר את שני אחיה הגדולים, שייתכן והיו בין ילדי תימן החטופים? או ראש מפלגת "יש עתיד" יאיר לפיד שכתב טקסט משתפך לבתו האוטיסטית – זה לגיטימי?
לפני כשנתיים התראיין השחקן עמוס תמם ותיאר את הלידה השקטה שחוו הוא ובת זוגו. הוא תיאר רגעים קשים מלהכיל – הלידה עצמה, הקבורה וההתפרקות שהגיעה אחרי. בריאיון, שהיה חלק ממסע יחסי ציבור לסדרה חדשה ולהצגה בכיכובו, לקח תמם נושא מושתק, האיר אותו ונתן לגיטימציה לאבל של מאות זוגות שחווים את אותה חוויה, אבל החברה נוטה להשתיק אותם, להגיד להם שימשיכו הלאה.
אפשר לחלוק על פעילותו הפוליטית של שמולי (על אף שמדובר באחד הפוליטיקאים שמקדמים נושאים חברתיים בכנסת), לבחור לא לאהוב את הדרך שעשה מאז תפקידו כיו"ר אגודת הסטודנטים ואחד ממובילי המחאה החברתית לכנסת, לתהות האם הוא באמת עושה שירות לקהילה הלהט"בית כאיש ציבור – או דווקא אחד שבחר לא לשאת הדגל הזה במשך שנים ארוכות. זהו הסיפור שלו, חלק מההתמודדות שלו בשנים האחרונות. בואו לא נהיה ילדים, מאחורי כל כותרת בעיתון עומד אינטרס – של מו"ל, של המרואיין או היחצ"ן שבישל את הכתבה. אבל לצד האינטרס, יש גם אדם. לפעמים הוא פוליטיקאי שמעוניין לקדם את עצמו, אבל בסופו של דבר הוא פשוט אדם.