את באג'נדה: האם הדרת גברים היא דבר לגיטימי?

כולה. ספא לנשים בלבד בנמל תל אביב | צילום: יעל אנגלהרט
כולה. ספא לנשים בלבד בנמל תל אביב | צילום: יעל אנגלהרט

מירוץ מיוחד לנשים, גלריה רק לאמניות, מוניות עם נהגות בלבד, ספא לבנות וחללים שמשכירים משרדים רק לעובדות. הלהיט האחרון בגזרת המגדר הוא הדרת גברים. האם זה מחזק אותנו או שהפמיניזם הלך צעד אחד רחוק מדי?

88 שיתופים | 132 צפיות

 

בטקס האוסקר האחרון המנחה כריס רוק זרק פצצה. הוא טען שקטגוריות נפרדות לשחקניות ושחקנים הן מיותרות ושהגיע הזמן ששני המינים יתחרו באותה קטגוריה משותפת. "רוברט דה נירו אף פעם לא אמר לעצמו שהוא יאט את קצב המשחק כדי שמריל סטריפ תוכל להגיע לרמתו", גיחך רוק, והצליח לאתגר תפיסה מקובלת, אוטומטית, שכמעט אף פעם אין עליה עוררין. קשה לדמיין את האוסקרים בלי קטגוריות לנשים – אבל אולי רוק צדק? אולי חלוקת הפרסים כך היא סתם עוד דרך להכניס נשים לגטו נטול הצדקה? מנגד, נשמעו קולות שהזכירו לרוק ולכולם כי אם ייקחו לנשים את הקטגוריות המיוחדות במשחק, הדבר רק יבליט עד כמה חסרים להן תפקידים טובים – ויגזול מהן את כבשת הרש.

האם נשים זקוקות ל"חדר משלהן"? קטגוריות מיוחדות, שירותים מיוחדים, מרחבים שהם רק שלנו, ללא נוכחות גברית? לאחרונה יותר ויותר ארגונים עונים על השאלה הזאת בחיוב. בחודש אפריל נערך בתל אביב מירוץ נשים בחסות חברת סופר פארם, כחלק מטרנד ששוטף את העולם. בשכונת פלורנטין בתל אביב נפתחה ארטמיסיה, גלרית חדשה לאמנות המוקדשת לאמנות נשים בלבד. רשת מוניות של נהגות בלבד בשם מוניתה הולכת וגדלה, ובקרוב תשיק אפליקציה. ולא שכחנו את הספא כולה מבית חברת הבגדים קום איל פו, שבו הכניסה היא לנשים בלבד. הכל מתכתב עם תופעה רחבה יותר בחו"ל – חדרי כושר לנשים, חנויות ספרים עם סופרות נשים בלבד, ואפילו חללי עבודה נשיים. כל השירותים הללו, חייבים לציין, לא קשורים לדת. הם קיימים בעולם החילוני, שבו נשים נלחמו על זכותן להתערבב במרחב הציבורי, לא להיות מודרות, להיות שוות לצד הגבר.

קבוצת כדורגל בטורניר לנשים בלבד. 1939 | צילום: GettyImages
קבוצת כדורגל בטורניר לנשים בלבד. 1939 | צילום: GettyImages

 

זהר שמואלביץ', תל אביבית נמרצת בת 32, רצה במירוץ הנשים של סופר פארם בהשראת חברה שרשמה אותה. היא לא חיפשה מירוץ נשי באופן ישיר, אבל לדבריה, הייתה עושה זאת שוב בשמחה. "רצתי ארבעה קילומטרים, קיצרתי בשתי דקות את זמן המטרה שלי והגעתי מקום 398 מתוך 1,570 בנות שזה נחמד", היא מספרת. "האווירה הייתה נהדרת ומחשמלת. כל הבנות היו מאוד שמחות ונתנו הרבה מוטיבציה לרוץ יותר בכיף ולהחזיק מעמד. יכול להיות שהיה שם משהו שלא היינו מוצאות במירוץ עם גברים, שהוא יותר תחרותי ומקצועי ופחות כיף. בעיקר אני שמחה מהתוצאה שהשגתי, שהיא לא רעה בכלל".

כיף לשמוע על החוויה של שמואלביץ', אבל קשה לשכוח שהמירוץ סיפק הרמה להנחתה עבור כל מיני מתחכמי מקלדת, שניצלו את מירוץ הנשים כדי לכתוב בפייסבוק הלצות על בנות וחוש כיוון. העובדה שאלפי הנשים רצו בחולצות בגוון ורוד מזעזע גם היא יכולה לעורר הסתייגויות מסוימות. ומה עם נשים נהגות? האם ההתאחדות שלהן היא סמל לחולשה או לחוזק? אורה לוי, מייסדת מוניתה, עובדת עם 60 נהגות ברחבי הארץ. הרציונל, לדבריה, הוא כפול – לספק חוויה טובה יותר לנוסעים, בעיקר נוסעות; ולעזור לנשים במקצוע שבו קשה להן להתקדם. "נשים שרוצות להתפרנס מנהיגה במונית נתקלות בבעיות שגברים לא נתקלים בהם", היא אומרת. "לפעמים בעלי התחנות מטרידים ולפעמים פשוט לא מעבירים נסיעות, או שהן צריכות לחכות בתור ארוך כדי לקבל נסיעה. ואלה נשים שהן גם אימהות, יש להן הרבה משימות, מערכת הקריאה צריכה להיות מותאמת לצרכים שלהן". אופי הנסיעה עצמו, לדבריה, הוא שונה ברגע שמדובר בנהגת. "לקוחות נשים יודעות שהן לא יהיו מוטרדות, אבל יש לנו גם לקוחות שהם גברים פמיניסטים ורוצים לתמוך בנו. אנחנו גם מאוד חזקות בקהילת הלהט"ב, טרנסג'נדריות משתמשות בשירותים שלנו כי הן יודעות שלא נלעג להן אף פעם בעלייה למונית, משהו שהן מתמודדות איתו על בסיס יומיומי".

מרתון סופר פארם לנשים בלבד, אםפריל 2016 | צילום: יוסי זליגר
מרתון סופר פארם לנשים בלבד, אםפריל 2016 | צילום: יוסי זליגר

 

אם יש רציונל משותף לכל המרחבים לנשים בלבד, הוא מהדהד את ה"פמיניזם התרבותי", מונח שטבעה הפסכולוגית קרול גיליגן, ובאנגלית – difference feminism, "פמיניזם של הבדלים". גיליגן טענה כי יש הבדל בין נשים וגברים, והוכיחה זאת בשורת מחקרים, שהתמקדו בעיקר בתחום המוסר, ועל פיהם אצל נשים וילדות בולטת "אוריינטצית הדאגה לאחר" (ערכים שמתקשרים לחמלה, דאגה והקרבה עצמית), יותר מאשר אצל בנים וגברים. בתאוריות של גיליגן נעשים לא מעט שימושים בתרבות הניהול והעולם המקצועי, בטענה כי על נשים להשתמש בנקודות החוזקה האלה כדי להתקדם מקצועית, להדגיש את השונות של נשים מגברים, ולא רק את הדומות. אבל לא כולן אוהבות את מה שגיליגן אומרת. אפשר לטעון כי עולם התוכן שלה מקבע נשים בסטריאוטיפים, לא מאפשר להן להוכיח את עצמן כאינדיבידואליות. יתרה מכך – הוא עשוי למנוע מגברים להתפתח. אם אנחנו אומרות לגבר שהוא לא ראוי להכנס למרחבים שלנו – איך נרתום אותו למשימות הדחופות באמת, כמו מלחמה בהטרדה ותקיפה מינית? אם גבר יחשוש להכנס לגלריה ל"נשים בלבד", האם לא הפרענו לו להיחשף לאמנות נשית מצוינת, שתפתח לו את הראש? אם הוא יודר מפרטנריות מקצועיות שמעדיפות "חלל עבודה נשי", איך יוכל לקבל השראה והשפעה? אם כל נהגות המונית מקובצות בתחנה אחת, איך ידע שהמקצוע הזה הוא לא לגברים בלבד? ואולי זו בכלל לא בעיה שנשים צריכות לפתור – גברים יצרו את העולם הזה, אנחנו רק מנסות לשרוד בתוכו.

"חברת נשים בלבד נעימה לי", מכריזה הכותבת והשחקנית מיכל ליבדינסקי, שמופיעה עם בן זוגה שי אביבי. "החברה הזו נקייה מאנרגיה מינית ולחצים, לא משנה אם זה חלל עבודה או מירוץ – זה חיובי בעיניי. יש משהו כשנשים נפגשות שהוא בתדר וברחם, הרחמים שלנו מדברים אלו עם אלו, ודי מהר נוצר מפגש עמוק בלי שדיברנו עליו. יש חיבור מיידי שקורה, זה מחזק ומרפא. פעם מרחבים כאלה היו קיימים כשנשים היו מכבסות ומבשלות יחד, היום זה קיים פחות והרבה נשים חוות בדידות, כל אחת זרוקה בבית שלה ונהיה בור בלב".

צוות ארטימיסיה – גלריה לאמנות נשית בלבד | צילום: אורית פניני
צוות ארטימיסיה – גלריה לאמנות נשית בלבד | צילום: אורית פניני

ואולי הכל בעצם כלכלה? גימיקים שנועדו למכור, ולא יותר מזה? מור בירן, קופירייטרית בחברת המיתוג והפרסום open, רואה את טרנד המותגים הממוגדרים כחלק מרציונל פרסומי ידוע. "בפרסום, קהל היעד שלך הוא נשים, כי הן מחליטות מה נכנס לבית. הן צריכות להתחבר למותג. יש כאן דילמה – מצד אחד, טרנד הפמיניזם מביא קולות אוהדים, אבל מצד שני יש בזה גם משהו פופוליסטי. בכל מקרה, נשים הן שונות, וכל אחת מקבלת דברים אחרת. אחת תשמח שעשו בשבילה משהו ופינקו אותה והשנייה תשאל 'על מי אתם עובדים?'".

באופן אישי, בירן עדיפה להביט על הנושא בעיניים ביקורתיות. "בכל פעם שאני רואה פעילות שהיא כללית אבל ספציפית מותאמת לנשים בלבד, אני מרגישה שזה יכול להוריד קצת מרמתנו כנשים. שמעתי שהייתה אולימפיאדת מתמטיקה לנערות בלבד, וזה ישר יצר אצלי התנגדות. למה אנחנו צריכות הנחות? כי לא ננצח בנים? יחד עם זאת, מוניות לנשים בלבד זאת חוויית שימוש מתאימה לקהל היעד – כי יש נשים שיותר נוח להן ורגוע עם אישה, כי הן לא חשות את אלמנט ה'סכנה' הגברית, והיי, זה גם מגניב לראות נהגת מונית".