בן אל תבורי לא יותר דושבאג מהבעל שלך
הסטורי שבו ראינו את בן אל תבורי מלקק דוגמנית בת 25 במועדון גרם לביקורת גדולה ברשת כלפי האב הטרי שנטש את תינוקו ויצא לבלות, אבל הסיטואציה הזאת לא מאוד רחוקה ממה שקורה בכל בית בישראל
רק ביום שישי האחרון עמד בן אל תבורי מול המצלמות של "ערב טוב עם גיא פינס" בשדה התעופה (גילוי נאות – אני זו שאחזה במיקרופון) רגע לפני שהוא וסטטיק, התעופפו לסיבוב בארצות הברית. מולי הוא עמד והכחיש את הפרידה המתוקשרת מזוגתו אורטל עמר "אל תאמינו לכל מה שאתם רואים באינסטגרם" הוא אמר, להזכירכן כשצצו השמועות על הפרידה הוא כתב "חופשי ומאושר". כן נפרדים, לא נפרדים, בין המחלוקת הזאת, שכבר דובר עליה לא מעט בכלי התקשורת, ישנו תינוק, רק בן חודשיים.
והנה, עברו שלוש יממות תמימות וכבר הפרוד (או שלא), מככב בליבה של סערה חדשה: תבורי נצפה (וצולם ביודעין לאינסטגרם) מבלה קרוב מאוד לדוגמנית בת 25 במועדון לילה בניו יורק. כמה קרוב? מספיק כדי לדעת איזה טעם יש לעור הפנים שלה. סביר להניח שבאותם רגעים ממש, בכי של תינוק נשמע במגדל היוקרה בתל אביב. תו שוב התעורר, מגזים, מרעב או השד יודע מה. ואורטל, שהחים שלה ב"הולד" כרגע, שוב ניגשה לטפל בו. אין לה שום סיכוי להתחרות באותה בחורה כייפית ושיכורה במועדון. היא כאובה, תפורה, טחורה, עייפה וכל שלל המתנות שהנסיך הקטן מביא איתו בדרכו אל העולם הזה.
>> בן אל תבורי, זה מה שאתה צריך ללמוד מיעל בר זוהר וגיא זוארץ
חלילה, אין כאן כל כוונה לטעון שעמר היא קורבן. היא אימא, וסביר מאוד להניח, שתזרים המזומנים של תבורי מאפשר לה להיות מוקפת בעזרה. בין אם הפרידה הזאת הייתה על הקיר, ובין אם הסיבה לקרע היא, כפי שטענו רכילאים, הווטו שהטיל בן אל על כניסתה של עמר לבית האח הגדול. כך או כך, בשורה התחתונה עמר בבית, ותבורי מבלה בניו יורק, עם או בלי בחורה.
"אל תאמינו לכל מה שאתם רואים באינסטגרם" אמר תבורי באותו ריאיון משדה התעופה. אתמול, הוא כנראה הבין שהוא יצא חתיכת דושבאג, כי הוא פרסם באינסטגרם שלו חשבון של אדם אחר בטענה שהוא הורס המשפחות, זמן קצר אחר כך הוא מחק את הפוסט, כנראה הבין שאת ההרס הזה הוא דווקא עשה לגמרי לבדו.
ובכל זאת, כדאי לומר שהסיטואציה הזאת אמנם מוקצנת, אבל לא לגמרי שונה מהמציאות שמכה בכל בית בישראל שמצטרף אליו תינוק או תינוקת חדשה. אוקי נכון, אבות טריים בדרך כלל לא מלקקים בחורות אחרות במועדונים מעבר לים, הם אולי באותה מיטה עם אם ילדיהם, אבל רוב הסיכויים שהם פשוט ישנים שם, שנת ישרים ארוכה ומתוקה. ובבוקר, הם יקומו וכבר ימהרו ליום העבודה שלהם, ממנו יחזרו רק בערב. האבות הטריים ממשיכים כרגיל בחיים שלהם שלא ממש סטו ממסלולם.
מנגד, אישה שפתאום היא אימא, עם גוף שבור ומפורק ממאמץ ההיריון והלידה. ובמקום הכי חלש שלה צריכה לתת את כל כולה כדי לדאוג ליצור קטן אחר, בן אדם קטן שכל המערכות שלו עדיין בהרצה. זה השלב שבו, אנחנו, האימהות הטריות, לא מפסיקות לבכות, להתכסח, לכעוס, והכל מחמיר כמובן, כשאת בחוסר מטורף של שעות שינה. "זה ההורמונים", יגידו לך ולבן הזוג שלך שלא מבין מה קרה לאשתו, מילא הוא סבל אותך בהריון, אבל היה בטוח שהנה את חוזרת להיות שלו רגע אחרי הלידה. ההורמונים שם, הו כן, אבל הם לא המקור וגם לא הסיבה לבכי הזה, לכאב שיכול די מהר להתדרדר לדיכאון אחרי לידה. ההורמונים רק מקצינים את המציאות של אימא טרייה, שהיא, אין דרך יפה לומר את זה, כואבת ומרגיזה. בטח כשמולך בן הזוג שלך, האבא הטרי, שגופו שמור כשהיה, פטמותיו אינן פצועות, איבר מינו שלם, מערכת העיכול שלו תקינה, הנה הוא קם בבוקר והולך לעבודה. הוא לא צריך לבקש רשות מאף אחד, הוא פשוט חוזר לשגרה שלו, שלא ממש השתנתה. ובבית, אימא בהרצה, שרק כדי לקום ולהתקלח צריכה לבקש ממישהו שישמור רגע על תינוקה. אם היא רוצה ממש לצאת מהבית, לרופא שיבדוק את התפרים, או לעשות ספורט כדי לחזור לגזרה כמצופה ממנה, היא צריכה לדאוג להחלפה. להזמין בעל, סבתא, בייביסיטר, מישהו שימלא את מקומה. תחשבו שעל כל דבר שאתם צריכים או רוצים לעשות, אתם צריכים לדאוג להחלפה. לצערי הרב יחסי הכוחות אינם משתנים ככל שהתינוק גדל, ברוב הגדול של המשפחות האימא תנהל את מערך הלוגיסטיקה המשפחתית, תוך כדי מאמצים נואשים להחזיק בקריירה שלה, והגבר יעצור לשתות קפה ולעשן עוד סיגריה לפני שהוא יוצא לעבודה. הפער הזה באחריות על היצור שעשיתם שניכם יחד, הוא מקומם. זה לא מה שחתמת עליו. גם אם בחרת לעצמך בן זוג שיוויני ויודע לבשל ואחראי מרצונו על הכביסה. רק ברגע הזה שאת הופכת לאימא את מבינה שהורות זה הדבר הכי לא שוויוני בעולם. וזו תגלית כואבת, ומרחיקה.
אולי זו העובדה שחופשת הלידה היא תענוג מפוקפק ששמור רק לנשים, אולי זה היחס בטיפות החלב, אבל משהו בחברה שלנו מקבע את האחריות לתינוק אצל האימא, מסחיבת ההיריון ועד החיים עצמם. גם אצלי בבית, עם ילדה בת שנתיים, כשבן זוגי יוצא מוקדם מהעבודה כדי שאני אוכל לצאת לעבוד, הוא בטוח שהוא עושה לי טובה. הפער הזה מפלח, הוא משסע גם את הזוגיות הכי אוהבת ויציבה. הוא מקבע את האימהות כקורבנות ואת האבות כדושבאגים. קשה מאוד לשרוד את זה, בטח אם את אישה שיש לה מספיק חלומות ושאיפות משל עצמה.
מחקר בריטי בדק ומצא שכשאימא שומעת בכי של תינוק, הגוף שלה מגיב בסערה רבה, ואילו הגברים מגיבים באותה צורה רק למשמע צליל האזעקה של הרכב שלהם, למעשה זמזום זבובים מטריד אותם יותר מאשר בכי של תינוק. אז נכון, אפשר להשמיץ ובצדק את תבורי שמבלה לו בניו יורק, עם או בלי בחורה, בזמן שאם בנו הבכור נותנת את כל כולה לתינוק המשותף שלהם. אבל כדאי ורצוי לקחת את אותה האנרגיה ולהלחם על חופשת לידה גם לגברים. כדאי לחזק נשים שבוחרות לחזור לעבוד מיד אחרי לידה ולא לטנף עליהן וצריך גם לחבק את אלו שלא. הפער הזה, בין גברים לנשים סביב הלידה, הוא אבולוציוני ברובו, זה התפקיד שלנו להילחם בו, כנשים וכחברה.