“אנחנו לא ניצולות שואה, אנחנו שורדות שואה"

שרה פרי בת ה-79 היא אחת משבעת הילדים שניצלו ממחנה ההשמדה מיידנק. היא ודאי לא תיארה לעצמה ש-74 שנה אחרי היא תעמוד על הבמה ותענוד סרט שמצהיר שהיא גיבורה אבל זה מה שקרה ביום שני האחרון. רגע לפני יום הזיכרון לשואה ולגבורה 70 שורדות שואה, כמספר שנותיה של המדינה, זכו במהפך אופנתי במסגרת אירועי "גיבורות היופי", ששיאם היה בטקס המרגש שכלל עמדות ביוטי, שיער, איפור ושלל מתנות לשורדות וכמובן הענקת אות גבורה אמיתית של יופי על הבמה לכל אחת מהן.

על החיבור בין זיכרון השואה לעולם היופי אפשר להסתכל בעין ביקורתית, אבל קשה להישאר סקפטיים לנוכח ההתרגשות האמיתית של הנשים עצמן. "הרגשתי שמחה אמיתית, שפתאום זוכרים אותנו" מספרת פרי, ניצולת מיידנק שלקחה חלק באירוע. "ביום יום אני לא מרגישה גיבורה, זו תווית שהדביקו לנו. אני פשוט מאמינה שזה הגורל שלי לשרוד. המלחמה התחילה כשהייתי בת שנתיים. אבא רצה לסדר לנו סרטיפיקט לארץ ישראל אבל לא הצליח. הוא חזר לוורשה ב-1939 ואז העניין כבר היה גמור". פרי ואימה סירבו להיפרד זו מזו על אף אימות המלחמה, הן התחבאו ביערות ולתקופה מסוימת אף הסתתרו בבית של אישה פולנית, אך בסופו של דבר נאלצו להיפרד. "את אמא פגשתי רק בסוף המלחמה, טנק רוסי לקח אותי ועוד כמה ילדים ממיידנק לבית יתומים של הצלב האדום שם גרתי שנה. הייתי בתת תזונה, עם קרחת, ילדה שבקושי מדברת כי אמא אמרה שאסור לדבר ואסור לבכות. אחר כך גיליתי שאמא קראה בעיתון שיש ילדים בבתי יתומים. היא הייתה אז אישה שבורה וחולה אבל היא לא שכחה שיש לה בת. באותה תקופה בתת ההכרה שלי כבר האמנתי שאני יתומה, כשאמא מצאה אותי היא קראה לי בפולנית 'סבינה', זה היה שמי אז, אבל אני שהייתי ילדה מפוחדת ומורעבת רק הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה 'את לא אמא שלי, אמא שלי מתה', זו הייתה קבלת הפנים שלי בשבילה לראשונה אחרי המלחמה".

ניצולת השואה שרה פרי יחד עם הסטייליסט סיזאר סחניני והמעצבת יעל שערבי | צלמת: חלי גד

החלק המרגש בסיפור לא נגמר כאן, פרי זכתה לעבוד עם הסטייליסט סיזאר סחניני, ערבי מנצרת עילית ועם הסטייליסטית והמעצבת יעל שרעבי שמשתייכת למגזר החרדי. "ברור ששיתוף פעולה בין ערבי נוצרי לאישה חרדית יחד עם ניצולות שואה זה סיפור מדליק אבל זה לא רק זה", מספר סחניני שהתנדב במיוחד לאירוע. "לפעמים חושבים שלערבים קשה להתחבר לסיפור של השואה, זה לא נכון. יש לי תעודת זהות כחולה ואני ישראלי לכל דבר. דיברנו עם שרה כמעט שעתיים רק על הסיפור שלה. יעל ואני נפגשנו גם עם עוד שתי ניצולות אחרות והיא הציעה שנשים להן כתר על הראש ונהפוך אותן למה שבן באמת, למלכות. הן מאוד התרגשו ואחת מהן אפילו בכתה. לראות את החיוך שלהן ברגע הזה היה שווה הכל".

מאחורי האירוע יוצא הדופן עומדות לימור כץ וסיגל דראל. "יש לנו תוכנית אינטרנטית לנשים בשם Sheek & More. באחת התוכניות אירחנו את האל"מ במיל' רונית לב והיא סיפרה לנו על הרעיון הזה ומשם הכל התגלגל" מספרת לנו כץ שיזמה את החיבור בין אנשי המקצוע לשורדות. הסטייליסטים שמעו מכל ניצולה את הסיפור שלה, צילמו אותו ולאחר מכן העניקו לה שירותי סטיילינג. "את הסיפורים העצובים כולנו מכירים ושומעים בכל שנה, הפעם חיפשנו לעשות משהו אחר עבור הנשים האלה. להראות דווקא כמה הן חזקות".

ובכל זאת, יש אנשים שיטענו שלהעלות ניצלות שואה על הבמה עם סרט, יש בזה טעם לפגם.
"הנשים האלו איבדן את משפחתן, את ההורים, חלקן גם ילדים אבל הן הסתכלו קדימה והמשיכו הלאה. וכן, זה הופך אותן לגיבורות ויפות, זה לא יופי רק של חיצוניות. ממש לא. היופי הוא גם יופי פנימי של חוזק ועוצמה נשית. זה לא טקס מלכת היופי שמכל ה-70 מישהי אחת עולה על הבמה וזוכה. בשבילנו כולן גיבורות וכולן מנצחות, כי הן באמת כולן זכו".

ניצולות שואה יחד עם לוחמי צה"ל באירוע "גיבורות היופי", מאחורה יוזמות האירוע לימור כץ וסיגל דראל | צילום: סטודיו חגית פרנקל

ניצולת שואה אצל מעצב השיער שי ג'אן באירוע "גיבורות היופי" | צילום: אביב אברג'ל

ניצולת שואה מאופרת על ידי הצוות של עדה לזורגן באירוע "גיבורות היופי" | צילום: אביב אברג'ל

כץ מספרת שההיענות של סטייליסטים להתנדב לאירוע הייתה אדירה והגיעה מכל המגזרים ומכל המקומות בארץ. "כשהסטייליסטים הגיעו אל הניצולות הנחנו אותם קודם כל לדבר איתן על הסיפור שלהן אבל ניסינו לכוון גם לשאלות אחרות, למשל לשאול 'מתי לאחרונה הרגשת יפה?' והתשובות הפתיעו אותנו. אחת אמרה שהיא תמיד מרגישה יפה וכך היה גם בשואה, אחרת סיפרה לנו איך היה צבטה את הלחיים ונשכה את השפתיים בזמן המלחמה, איך בתוך כל התופת הזו היא עדיין השתמשה במה שהיה כדי לשמור טיפת נשיות".

שורדת אחרת שלקחה חלק באירוע היא אסתר גרייצר בת ה-84, שאביה וסבה נרצחו באושוויץ. "נולדתי בליון, שהייתה בירת המחתרת. מישהו הלשין על המשפחה שלי, אבא שלי, סבא והדוד. שלושתם היו חייטים וכל יום אחרי בית הספר הייתי עוצרת אצלם בחנות. יום אחד הגעתי ואני רואה שהחנות סגורה, הם ישבו בפנים ולידם היה אדם שאני לא מכירה עם אקדח. לא הבנתי מה קורה אבל האיש הזה סימן לי עם האצבע להסתלק. זה בעצם היה המזל שלי, אם הוא היה פותח את הדלת זה היה הסוף שלי. הגעתי מהר הביתה ואמא כבר הבינה מה קרה. הייתי בת 10 והיא לקחה אותי ואת אחי שהיה בן חודש להסתתר אצל משפחה אחרת".

את מספר הרכבת בה נשלחו האבא, הסבא והדוד מליון לאושוויץ גרייצר זוכרת עד היום. "הדוד שלי שרד עד השחרור אבל אבא וסבא לא. כואב לי הלב על כל מה שהיה. אני שומרת על עצמי אבל עד היום לא שוכחת שום דבר ומוצאת את עצמי בוכה לעיתים קרובות. מצד שני, אני גם אישה מאוד פעילה, אני משתדלת ליהנות מכל רגע בחיים".

ניצולת השואה אסתר גרייצר יחד עם הסטייליסטית רעיה הרבסטמן | צילום: יח"צ

ואיך הרגשת כשהכריזו שאת גיבורת היופי?
"קודם כל התרגשתי ואני באמת מודה לכל מי שנתן חלק. אני אישה מאוד אירופאית, מגיל קטן אני יודעת להתלבש. אני תמיד מטופחת וזה משהו שמחזיק אותי. אני גם רוקדת, בגילי אני משתדלת להיות מאוד עסוקה. היום אני יודעת שהחיים עוברים ואת מזדקנת. כשאת צעירה את לא רואה את זה, הזמן עובר ולא חושבים. אני אחת מהמבוגרות במועדון הגמלאים שלנו ובכל זאת במצב טוב. חלק מהחברות שלי כבר הלכו, זה גורם לנו, אלה שנשארים, להבין שלאט לאט מגיע גם הסוף שלנו. ולהבין את זה, זה קשה".

"כבר בפעם הראשונה שדיברתי עם אסתר הבנתי עם מי יש לי עסק" מספרת רעיה הרבסטמן, הסטייליסטית שעבדה איתה. "הכרתי אישה מדהימה, פאשניסטה בעצמה שפחדה שאביא לה "בגדים של זקנות". לפני שצללנו לארון שלה היא סיפרה לי את הסיפור שלה והלוואי שכל הנשים בגילה ואחרי מה שהיא עברה יהיו במקום שלה. אני מבחינתי בסך הכל נתתי לה את האישור שמה שהיא לובשת מתאים לה ואת תשומת הלב הזו. היא לא הייתה צריכה שאגיד לה שהיא יפה, היא יודעת את זה. בחוויה שלי אני זו ששאבה ממנה כוחות".

ומה את אומרת לאלו שמרימים גבה על החיבור בין סטייל לניצולות שואה?
"מי שחושב שזה שטחי פשוט לא מכיר את התחום. סטיילינג לדעתי זה משהו שנותן גם מרפא לנפש. אני קוראת לזה העצמה מבפנים כלפי חוץ, כי ברגע שהן נראות טוב הן גם מרגישות את זה ומשדרות את זה. בשביל אסתר העניין באמת היה תשומת הלב שהענקנו לה. לה ולכל הנשים שחוו את התופת הזו שנקראת שואה שהן גיבורות היופי ומגיע להן כל הטוב שבעולם".

"אירוע כמו 'גיבורות היופי' מרומם את הרוח, נותן לך גאווה. כמו גאוות יחידה, שעם ישראל אחד" מסכמת פרי. "בתור ילדה ראיתי מראות שילדים לא אמורים לראות, אנשים מובלים למשרפות ותאי גזים. אבל אני מצליחה להיות אישה אופטימית, מטופחת, פטריוטית. מבחינתי כל יהודי שחי הוא ניצול שואה כי השואה הייתה יכולה לחסל את כל היהודים בעולם, לכן אנחנו לא ניצולות שואה אלא שורדות שואה ובאירוע הזה הרגשתי שמעריכים את זה. ראיתי איך כיבדו אותנו, הרגשת את האהבה ופתאום הרגשת שאת בן אדם ששווה שיזכרו אותו".

ניצולות השואה על הבמה באירוע "גיבורות היופי" | צילום: אביב אברג'ל