גילה גמליאל מפחדת מהיום בו "סיפורה של שפחה" תהיה המציאות בישראל

הרבה השתנה אצל גילה גמליאל ב־14 השנים שעברו מאז שנבחרה לראשונה לכנסת. בשנות פעילותה הראשונות התפרסמה כלוחמנית ופרובוקטורית. לעומת זאת, לתפקידה הנוכחי כשרה לשיוויון חברתי ולראיון הזה, היא מתייצבת בגישה הרבה יותר מפויסת. "הקדנציה הראשונה שלי הייתה קטסטרופלית בעיניי", היא מודה, "היא הייתה מתלהמת, פופוליסטית. אני שמחה שיצאתי קצת מהכנסת כדי להיכנס לפרספקטיבה. אחרי שיצאתי הבנתי שככה לא. התאמנתי עם מאמן אישי וכשחזרתי לכנסת החלטתי להתמקד יותר בעשייה ובשליחות". שליחות מבחינתה של גמליאל היא למשל הקריאה שלה, יחד עם אוה מדז'יבוז'‏, מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, לפטר את אלכס גלעדי מהזכיינית קשת, לאחר שבימים האחרונים שמו נקשר בחשד להטרדות ותקיפות מיניות. היום (רביעי) תחת הלחץ הציבורי וקריאות מהסוג הזה גלעדי השעה את עצמו עד להודעה חדשה.

"יש אנשים שכל העניין שלהם הוא הכותרת. גם אני הייתי שם, זה קל מאוד, יש לך מיקרופון, את יוצאת באמירה בומבסטית ומקבלת את כל הכותרות. אז היום אני לא פותחת את מהדורות החדשות אבל העשייה שלי משמעותית, בשבילה אני קמה בבוקר".

אורן חזן ודוד ביטן למשל, טועים בהתנהלות שלהם?

"למדתי שניתן להגיע להישגים יותר גדולים בדרכי נועם".

ניכר שהיא מקפידה על שפה דיפלומטית, אבל יש עדיין תחומים שבהם גמליאל מגייסת רוח קרב. אחד הנושאים שבוערים בה הוא זכויות נשים, נושא שנידון לא מעט סביב הקמפיין #גםאני.

"גם לי זה קרה, כשהייתי חיילת", היא מספרת, "נרדמתי באוטובוס בדרך הביתה, וכשהתעוררתי הרגשתי שהגבר שיושב לידי הכניס את היד שלו מתחת לישבן שלי. ברגע הראשון זה לא נתפס, התגובה הייתה קיפאון, הלם. לבסוף כשהתאוששתי והלכתי לנהג, האיש כבר הספיק לרדת. מוזר, למרות שעברו מאז 25 שנה אני זוכרת בדיוק את הפרצוף שלו. כשאני עוצמת את העיניים אני יכולה לראות בפורטרוט את הבן אדם".

מה את חושבת על הקמפיין #גםאני?

"אני חושבת שמדובר בקמפיין חשוב מאוד. זה קריטי לצרוב בתודעה הציבורית שאסור לנשים לשתוק יותר, שחובה לדווח על הטרדות מיניות, שהן יכולות לקרות לכל אחת ושאנחנו צריכות לתמוך אחת בשנייה. מאז לא נתקלתי בהטרדות מיניות כלפיי, אבל אני מודעת לכמות ההטרדות שנשים, בכל תפקיד ובכל מקום סופגות. אני פועלת רבות לקידום הנושא הזה, לאחרונה פניתי למשרד החינוך בבקשה לשים דגש על ההבנה של הילדים על הזכות על גופם ואני פועלת לנפץ את שתיקת הקורבנות, בעיקר בקרב מגזרים שבהם השתיקה יותר גדולה, כמו האוכלוסיה החרדית והערבית. המסר שצריך להטמיע הוא שמי שצריך להתבייש הם התוקפים, חלילה לא הקורבנות".

"אנחנו צריכות לתמוך אחת בשנייה" | ג'ינס זארה, חולצה אסנטיאל בנומרו 13, נעליים פוליני במרי נעליים | צילום: איליה מלניקוב

גמלאים 2.0

לשכתה של השרה לשוויון חברתי ברמת גן, שבו שוכן גם פרויקט "ישראל דיגיטלית" הכפוף למשרד, מעוצבת באווירה סופר הייטקיסטית: קירות בטון, צנרת חשופה ומחיצות זכוכית שעליהן משורבטות באזוורדס דיגיטליות כמו "למידה מרחוק", ו"מצויינות". הזוי קצת בהתחשב בעובדה ששמו הקודם של המשרד, לפני שגמליאל שינתה אותו, היה המשרד לענייני גמלאים.

איך הווייב ההייטקי הזה קשור לאזרחים ותיקים? הוא לא קצת פוגע בהתמקדות בצורכיהם?

"להפך. פרויקט 'ישראל דיגיטלית' נותן לאזרחים הוותיקים המון אפשרויות שלא היו פתוחות בפניהם בעבר, אוריינות דיגיטלית למשל, מחשבון למיצוי זכויות או מיזמים של שילוב בין דורי. הדיגיטציה יוצרת שוויון כיוון שהמרחק הגיאוגרפי הוא כבר לא עילה לפערים חברתיים. אני חושבת שאזרחים ותיקים מאוד מרוצים מפעילות המשרד".

הטייטל החדש יחסית, "המשרד לשוויון חברתי", קצת אמורפי, מה הוא בעצם אומר?

"שוויון חברתי אומר שוויון הזדמנויות לכולם. אנשים לא שווים, אבל הזכויות שלהם צריכות להיות זהות. לא משנה מאיזה רקע או מגדר הם באו. בעבר זה היה המשרד לאזרחים וותיקים והוא טיפל בעיקר בעניין הפנאי ובסוגיית הבדידות. ככזה, היה לו תקציב קטן של 49 מיליון ש"ח. על בסיס המשרד הזה הקמתי את המשרד לשוויון חברתי, שמטפל בכל הסוגיות הקשורות לאזרחים ותיקים לצד טיפול באוכלוסיות של צעירים, נשים ומיעוטים".

אחד הפרויקטים המשמעותיים שיזמה גמליאל הוא הפניית 15 מיליארד ש"ח לפיתוח פרויקטים באוכלוסיית המיעוטים בישראל: דרוזים, צ'רקסים, מוסלמים, נוצרים ובדואים. "אנחנו מדינה דמוקרטית ולטעמי צריך לממש את זה עבור כולם. המצב של הערבים בישראל הוא דרמטי בחוסר מימוש הפוטנציאל. הצלחתי לקדם תוכנית לקידום הבדואים בצפון ובמסגרתה נקים את המכינה הקדם צבאית הראשונה לקהילה הבדואית".

היא מתגאה בהישגיה אבל דווקא פחות מרוצה מאופן סיקורם: "הפעילות שלי לא מקבלת ביטוי תקשורתי כי היא פחות צהובה ומעניינת, אבל איזו אמירה אומללה או שמלה בולטת כן מקבלות כותרות. יש משהו רדוד בשיח".

את מדברת על מירי רגב?

"לא רוצה להיכנס לעניין פרסונלית, ברשותך. הרבה אנשים מדברים ומדברים והתקשורת נותנת להם את הבמה כל הזמן. השיח מתלהם. הוא מתלהם בכנסת, הוא מתלהם בתקשורת. הכול מריבות. מתרכזים ברעש במקום לבחון עשייה. איש תקשורת אמר לי פעם שבשביל כותרות אני צריכה לריב עם מישהו, להתווכח. לא רוצה, באתי לעשות, אין לי זמן לכל השטויות האלה".

"אמירה אומללה או שמלה בולטת מקבלות כותרות. יש משהו רדוד בשיח. הוא מאוד מתלהם. בכנסת, בתקשורת. הכול מריבות. מתרכזים ברעש במקום בעשייה" | חולצה אודרה בלרוס לנומרו 13, חצאית זארה, נעליים אלדו | צילום: איליה מלניקוב

בימים רגישים אלה, גמליאל נזהרת מללכלך על הקולגה כפי שעשתה לא פעם בעבר. כמי שהייתה האישה הראשונה שכיהנה כיושבת ראש התאחדות הסטודנטים, היא מבינה היטב את החשיבות של תמיכה הדדית בנשים. "יש מעט מאוד נשים במערכת הציבורית והמוניציפלית וחשוב מאוד שנשים תיקחנה חלק. לא מספיק נשים מנסות והרבה מאלה שמנסות פורשות אחרי קדנציה אחת. צריך להתמיד וצריך לפרגן, לתמוך בנשים, לעזור כמה שיותר, יש מצוקה אמיתית בהדבקת הקצב".

איך הגבת להודעת הפרישה של זהבה גלאון מהכנסת?

"בעיניי זו אבידה גדולה. למרות חילוקי הדעות, מדובר בפרלמנטרית מצוינת וחבל לי לראות אותה פורשת".

הורות לכולם

השאיפה לשוויון ולקידום החלשים בחברה הוא נושא שקרוב לליבה של גמליאל כבר מגיל צעיר. היא גדלה בצריף קטן בשכונת העיוורים בגדרה, הצעירה מבין שישה אחים. הוריה, יוסף ועליזה, עלו מלוב ומתימן. היא הציבה לעצמה יעד להגיע רחוק, השלימה תואר ראשון ושני במשפטים, תואר ראשון ושני בפילוסופיה, וכיהנה כיושב ראש התאחדות הסטודנטים עד שהחליטה לרוץ לכנסת ברשימת הליכוד.

היום, גמליאל (43) גרה בשכונת המשתלה בפאתי תל אביב ("לא יכולה לגור במרכז העיר, אני קצת קלסטרופובית") עם משפחתה – בן זוגה חובב דִּמְרִי, עורך דין עצמאי הצעיר ממנה בעשור, ושתי בנותיהם תהל (8) ויעל (6).

נשמע שגם את וגם בעלך עסוקים מאוד, איך החלוקה ביניכם בבית?

"אני וחובב בהורות שוויונית לחלוטין, אנחנו מתחלקים – יומיים אני, יומיים הוא ויומיים עזרה של סבתא. זאת בעיניי שיטה שמסייעת לכולם להתפתח. אנחנו נהנים מהבנות וגם הן נהנות לקבל גישות שונות לחיים. למרות שאנחנו שונים אני לא מנסה לשנות את החינוך שלו והוא לא את שלי".

במה ההורות שלכם שונה?

"למשל בכל מה שקשור לסדר וללוחות זמנים – אצל חובב הכול מאורגן, יש שעות קבועות והפעילויות מוסדרות. אצלי זה לא ככה, הלו"ז משתנה ודינמי. לחובב יש יותר מוטיבציה ממני לעשות דברים בחוץ, ללכת לבריכה למשל, אני יותר מקפידה בנושא החינוך. חובב פחות מתעניין בשיעורי בית, מבחינתו, זה משהו שעושים בבית הספר. אני מקפידה, אבל אני לא באה אליו בתלונות – בימים שלי הבנות עושות איתי שיעורים ובימים שלו אני אבדוק בבוקר מה הסיפור", היא צוחקת, "לכל אחד יש את המעלות שלו. הטריק בעיניי הוא לא לכפות דרך חיים, לא על בן הזוג ובכלל".

"בעיניי האידיאל הוא הורות שוויונית" | שמלת פסים מיסוני לפקטורי 54, ז'קט שחור סוניה ריקל לטקטיק | צילום: איליה מלניקוב

גמליאל עם בנותיה

ח״כ מרב מיכאלי הגיעה לאחרונה לכותרות בזכות אמירה שנויה במחלוקת כנגד התא המשפחתי.

"אני לחלוטין לא מסכימה איתה. התא המשפחתי צריך לקבל מינימום התערבות ומקסימום אפשרויות. בעיניי האידיאל הוא הורות שוויונית. כששני ההורים מעורבים הם מעצימים את הילדים. צריך לשאוף למסגרת שוויונית שבה שני ההורים יכולים לצאת לעבוד וגם להיות שותפים בבית באותה מידה. אבל בטח ובטח אסור לקבוע לאחרים איך נכון להיות הורים".

אמרת בעבר שתיק החינוך קרוב לליבך, את רואה בכך צעד לעבר שיוויון חברתי?

"חד משמעית. אני בשליחות, ומאמינה שהדרך להשגת שוויון היא רק דרך חינוך. הכול מתחיל ונגמר בתפיסה של השונה. הילדה שלי ראתה תוכנית בערוץ הילדים, 'הבנים והבנות', והייתה שם טרנסג'נדרית, היא באה לשאול אותי עליה וזה נפלא. בגיל צעיר יותר קל ונכון לעודד שיח פתוח וכן, זה מה שאני רוצה לעשות במשרד החינוך".

מה מבחינתך צריך לקרות בשביל שתקבלי את תיק החינוך?

"אני מאוד רוצה אותו ואעשה הכול כדי להגיע לשם. זה אומר שצריך להבטיח שהתיק יהיה בליכוד ובמקביל להיות במיקום גבוה במפלגה כדי לקבל אותו. אז אני עמלה על שני התחומים האלה – גם בכל מה שקשור למשא ומתן קואליציוני וגם במה שקשור לעבודה קשה בפריימריז".

איך לדעתך היית מתמודדת עם ההדתה בבתי הספר?

"יש רתיעה מכפייה דתית, אבל לדעתי צריך לתת לילדים את הזכות לשיקול דעת. באופן אישי למדתי בבית ספר חילוני ושם לא קיבלתי הזדמנות להיחשף ליהדות ופספסתי את היופי שבשבעים פנים לתורה. היום המערכת כל כך רחוקה ממה שהיא צריכה להיות. יבוא בנט וישים תמונה של מישהו מתפלל, יבוא שריד וישים את דרוויש. זה לא עובד. צריך לראות את הפסיפס האנושי ולתת לילדים לבחור את דרכם בתוך המערכת".

מציאות דיסטופית

יש תחושה של חוסר יציבות במערכת שבה פועלת גמליאל. אחד הגורמים לטלטלה, כך סבורה השרה, היא אדישותם של אנשים כלפי המערכת, ומה שמבטא את הסכנה הזאת באופן מדוייק בעיניה הוא לא אחר מסדרת הטלוויזיה זוכת פרס האמי "סיפורה של שפחה". "אני חושבת שזאת סדרה מאוד חזקה שמעבירה מסר עצום", היא מסבירה, "המסר הוא שאסור להפקיר את הזירה הפוליטית. אם מתנהלים באדישות מול המערכת, יכולים להתעורר יום אחד ולגלות מציאות קשה".

את מרגישה שהתעוררת וגילית מציאות דיסטופית?

"אני מסתכלת על המצב היום, ואנשים אדישים. למשל, הסיפור עם 'הממונים למרותם', שרבים בכלל לא מכירים: כחלון, לפיד וליברמן, לכולם יש יכולות מינוי במפלגות שלהם. כלומר, ללפיד יש יכולת ישירה לשים אנשים בתפקידי מפתח, חברי כנסת שכפופים למרותו של היו"ר, במקום להיות כפופים לציבור שבחר בהם. זה דבר שאותי באופן אישי מאוד מדאיג. אם לפיד יקבל יותר מנדטים, יכול להיות מצב ששניים־שלושה אנשים ינהלו את המדינה. זה לא מצב כזה היפותטי והוא צריך להדאיג את כולם. חייבים להיות עם עיניים פקוחות כל הזמן, שלא נתעורר למציאות כמו ב'סיפורה של שפחה'".

בנאום פתיחת מושב החורף בכנסת נשמע הנשיא ריבלין פסימי מתמיד, "אחרינו המבול", אמר. מבחינתו, אנחנו כבר במציאות הדיסטופית.

"לנשיא המדינה יש זכות לומר את כל אשר בדעתו. ללא ספק אחת מאבני הדמוקרטיה היא עקרון הפרדת הרשויות, חשוב לזכור שלא הכול שפיט ולא הכול פוליטי".

בכל זאת, חוסר היציבות מגיע מהמפלגה שלך ומהחקירות נגד נתניהו.

"נתניהו לא הולך לשום מקום. אז אין על מה לדבר בכלל".

ומה עם שרה נתניהו?

"אני פחות אוהבת להתעסק בבני הזוג, אבל אני כן חושבת שצריך ליצוק תוכן לפעילות שלה, לתת משמעות לתפקיד. זה דבר שקיים עבור אשת הנשיא, ובכל העולם לתפקיד יש תוכן ומשמעות, אבל משום מה לא לאשת ראש הממשלה בארץ".

בחירת אבי גבאי ליו"ר מפלגת העבודה מהווה מבחינתך איום על הממשלה?

"לא, זה בעייתי ועצוב בעיניי שאין אופוזיציה בישראל. בוחרים את אבי גבאי שלא יכול לכהן כראש האופוזיציה מכיוון שאינו ח"כ. כל הסיפור הזה הוא פתטי. אם לא יוצרים ממשלה לאומית רחבה, שזה האידיאל מבחינתי, צריך לפחות לאתגר את הקואליציה אחרת יש בעיה חמורה מבחינה דמוקרטית".

את היום בעצם מה שפעם היית מפגינה נגדו, סוג של אליטה.

"הפגנתי מול בית ראש הממשלה כשהייתי צעירה. אבל התבגרתי. זה נראה לי פחות מתחשב ופחות יעיל. יש דרכים יותר טובות לשנות – להצביע, להתפקד ולדחוף את האנשים המתאימים".

"נתניהו לא הולך לשום מקום" | צילום: Jack Guez/AFP

"אבי גבאי לא יכול לכהן כראש האופוזיציה כי הוא לא ח"כ" | צילום: GettyImages

צילום איליה מלניקוב
סטיילינג תמי מונטג
איפור מעיין ליכטבלאו
שיער מאור גנון