האם דו קיום הוא הפתרון לאלימות נגד נשים?

מתוך הפרויקט ״איננה עוד״ המציג את סיפורן של הנשים הנרצחות דרך הבגדים האהובים עליהן | צילום: אבירם בר עקיבא
מתוך הפרויקט ״איננה עוד״ המציג את סיפורן של הנשים הנרצחות דרך הבגדים האהובים עליהן | צילום: אבירם בר עקיבא

ערביות, יהודיות, חילוניות או חרדיות - אלימות נגד נשים היא לא מחלה של דת או מגזר מסוימים. עכשיו נשים מכל האוכלוסיות בארץ מתאחדות כדי להילחם יחד בטרור מבית. כי כשבעיה חברתית פוגעת במגדר שלם, צריך מגדר שלם כדי להתנגד לה

88 שיתופים | 132 צפיות

 

16 נשים נרצחו בישראל מאז תחילת השנה, בהן ארבע בשבוע אחד במהלך חודש יוני. כולן נרצחו על ידי גבר אלים, בן זוג או בן משפחה, וזה הדבר היחיד המשותף להן. אלו נשים ממגזרים שונים, ממעמדות סוציו־אקונומיים שונים, בנות דתות שונות. המחאות שפרצו בארץ בתגובה לאלימות נגד נשים אופיינו בצורה דומה: המארגנות היו נשים, וזה כל המשותף להן. נשים מכל הסוגים, הצבעים, האוכלוסיות והמגזרים.

עוד כתבות שאולי יעניינו אותך:

אחרי האונס שעברה רותם אלישע נהפכה למנהיגת הפמיניזם הצעיר ברשת

הכירו את מאגר התוקפים של ישראל, המיזם שהביא לפתיחת החקירה נגד אלון קסטיאל

"הצבא הוא מערכת מדכאת, לא הייתי נלחמת על זה שנשים יהיו שם": ח"כ עאידה תומא סלימאן בריאיון פמיניסטי מפוכח

את המחאה בחיפה אירגנו פעילות ערביות ויהודיות ושעת ההפגנה נקבעה לאחר צאת צום הרמדאן. בירושלים התחילו נשים דתיות בחצאיות ארוכות וכיסויי ראש לצעוד לאחר צאת השבת. במרכז הארץ אירגנו פעילות תל אביביות חילוניות הפגנה גדולה, שבה נאמו גם פעילות ערביות מלוד. לצד כל אלה יצאו נשים לרחובות גם בעמקים, בצפון ובדרום.

"תמיד שואלים באיזו חברה יש יותר אלימות", אומרת צילית יעקבסון, יושבת ראש "בת מלך", עמותה שמפעילה מקלטים לקורבנות אלימות במגזר הדתי והחרדי, "אבל לאלימות כלפי נשים אין פנים. תופעת האלימות לא קשורה להיותו של אותו גבר אדם בעל אמונות דתיות כאלה ואחרות או שייכות לאוכלוסייה כזו או אחרת. אלימות היא אלימות והיא חוצה את כל המגזרים הקיימים בחברה, היא טרור מבית ולא בעיה של מגזר או תת מגזר מסוים".

חולי חברתי

המספרים מראים שאלימות כלפי נשים היא בעיה מגדרית ולא מגזרית: הערכות הכוללות את נתוני הרווחה, הבריאות, המשטרה ומערכת המשפט מדברות על למעלה מ־200 אלף נשים בישראל שחיות בצילה של אלימות פיזית ומינית מתמשכת. הן מגיעות מכל המגזרים, הערים והדתות ורק מעטות מהן מקבלות סיוע. "זוהי תופעה חוצת חברות וככה צריך להתייחס אליה", אומרת מרים גברעם, מקימת "תזכור", פרויקט להנצחת נשים שנרצחו על רקע אלימות מגדרית. "היא משפיעה על כולנו וכולנו צריכות להתגייס למלחמה בה. חשוב שנראה שזו תופעה שמשפיעה על נשים מכל שכבות האוכלוסייה ומכל האוכלוסיות ולא נבודד כל מקרה לגופו כמו שנהוג לעשות. ראינו כבר במאבקים אחרים שכשנשים מאחדות כוחות, מעבר למחלוקות השונות, אנחנו מצליחות להגיע להישגים שלא היינו מגיעות אליהם אם היינו נשארות מפולגות".

"הצלחנו ליצור בחיפה מציאות של שותפות אמיתית בין נשים ערביות ויהודיות", מספרת ח׳ולוד ח׳מיס, סופרת ופעילה פמיניסטית חיפאית, ממקימות פרויקט "תוסכותיש" (אל תשתקי), מרחב בטוח לנשים ערביות לשיתוף עדויות על אלימות מינית. "אבל חשוב לשים לב ששיתוף הפעולה נעשה מהנקודה הראשונה, כבר משלב התכנון ולא למשל שהיהודיות מארגנות ואז הערביות מצטרפות. עם זאת, עדיין יש צורך בעבודה נפרדת בתחומים שבהם יש רגישויות ייחודיות לכל חברה. יש מקום לתמיכה, סולידריות וגיבוי מהצד, אבל 'תוסכותיש' לדוגמה, הוא פרויקט שחייב להיות בערבית".

"גם אם התופעה של אלימות כלפי נשים היא חוצת מגזרים יש ניואנסים שהם ייחודיים", מוסיפה יעקבסון, "בחברה החרדית והדתית למשל, יש מחיר שאישה דתית נאלצת לשלם או פוחדת שהיא תשלם כשהיא תתלונן, המחיר יכול להיות נתק מהקהילה או קושי בשידוכים".

"במציאות שבה מקבלי ההחלטות מבטיחים דבר אחד ועושים דבר אחר, רק אם נפעל ביחד, כנשים, כמקשה אחת, נצליח להביא לשינוי אמיתי בחברה" מסכמת גברעם.