האם דוגמניות במידה 42 עומדות להפוך לנורמה?

נסו לחשוב רגע אם לפני עשר שנים רצף האירועים מהחודש האחרון יכול היה לעלות בדעתכם: בובת ברבי קיבלה גרסאות שונות של מבנה גוף – כולל מבנה גוף מלא, שהנחית אותה על השער הנחשב של מגזין "טיים"; דוגמנית מידות גדולות הופיעה לראשונה על השער הנחשק של מוסף בגדי הים של מגזין "ספורטס אילוסטרייטד"; יצא לאור הקומיקס Faith בכיכובה של גיבורת על כבדת משקל; ומותג ההלבשה התחתונה של אמריקן איגל, Aerie, הוסיף לקמפיין הלא מרוטש שלו שתי דוגמניות במידות גדולות, שמדגמנות את הקולקציה הרגילה של המותג ולא בקו נפרד.

אחרי כמה עשורים שבהם הוצפנו בדימויים של נשים רזות כאידיאל האסתטי האחד והיחיד שיש לשאוף אליו – האם העולם מתחיל להשתנות ולהעז להביט בנשים גדולות באופן שאינו מביע גועל, בוז, רחמים, דאגה או גיחוך? האם נשים מעל מידה 40 יכולות סוף סוף להצטרף לחברותיהן הרזות ולהופיע בדימויים נעימים לעין, כפרזנטוריות של מותגים נחשקים או אפילו כסמלי מין, ולא במובן הפטישיסטי?

איור: יהודה-עדי דביר

לפי זוהר וסילויצקי, דוגמנית למידות גדולות, בעלת בלוג האופנה Little Miss Sunshine ואישה שלא מתביישת לפתוח את פיה ברשתות החברתיות על כל מי שמעז לנסות להתייחס לנשים שמנות כשוות פחות, התשובה החד משמעית היא – עדיין לא. "אני לא חושבת שבאמת יש שינוי", אומרת בצער וסילויצקי בזמן שאנחנו מדברות בפה מלא אוכל, כזה שירפד אותנו בכל המקומות הנכונים שאנחנו כל כך אוהבות, למרות שמנסים ללמד אותנו לשנוא אותם מגיל צעיר. "זה כבר שנים אותו הדבר. נכון, אשלי גרהאם היא הדוגמנית פלאס סייז הראשונה על שער 'ספורטס אילוסטרייטד', אבל קריסטל רן כבר הלכה על מסלולים של בתי אופנה. אין שום שינוי אמיתי. זה נורא להגיד, אבל אני באמת חושבת שזה גימיק. כל פעם מישהו אחר תופס על זה טרמפ. 'ספורטס אילוסטרייטד' יעשו עכשיו ים של כסף. אני מחכה שזה יקרה בארץ, אבל אני לא חושבת שזה יקרה לעולם. אפילו על השער שלכן לא הייתה אישה שמנה. בארץ מפחדים מזה. רשתות האופנה, אפילו שהן מוכרות מידה 44 וגם 46, לא רוצות לפרסם את זה כדי לא להיות מזוהות עם שמנות".

אשלי גרהאם על שער "ספורטס אילוסטרייטד"

העדות הטובה ביותר לדבריה של וסילויצקי היא הסערה הנוכחית סביב צילומי הקמפיין של מותג האופנה פיפה, המיועד למידות גדולות, שאליו הצטלמה בעצמה. לצד וסילויצקי מופיעות גם נשים שאינן דוגמניות, אבל מייצגות את סקאלת המידות שהמותג מציע ללקוחותיו, ממידה 42 ועד מידה 56. הבחירה בנשים שמנות ולא רק בדוגמניות למידות גדולות שלרוב לא עוברות את מידה 46 עוררה סערה ברשת וגררה תגובות נדהמות ומרושעות, מטוקבקיסטים עוברי אורח ועד ללקוחות האתר בעצמן. הן טענו שבפיפה הגזימו ושהן מעודדות השמנה, ואלה הן רק התגובות המעודנות יותר – התגובות הקשות נמחקו במהרה מעמוד הפייסבוק.

אבל בפיפה אפילו לא ליוו את הקמפיין עם אמירות שמרמזות על כך שהן מעודדות נשים להיראות כך. המסר שלהן היה פשוט – ליידע את הלקוחות שיש להן בגדים שמגיעים עד מידה 56. אם הבגדים שם ויש נשים במידה הזאת – למה שלא ידעו על האופציה? נדמה שאין אוכלוסייה שדואגים כל כך לבריאותה כמו השמנות. בשם הבריאות, לכאורה, הגוף שלהן עומד מול מתקפה מתמדת שאוכלוסיית מעשני הסיגריות, למשל, לא סובלת ממנה.

הפקת פינאפ מתוך הבלוג של וסילויצקי | צילום: מוטי מלול

"קורה משהו וצריך לשמוח עליו, אבל זה נכון שבינתיים הוא רק כסות עדינה על כוחות תרבותיים וכלכליים שעדיין עובדים עלינו", מסכימה ד"ר מירי רוזמרין מהתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב. "ב־50 השנה האחרונות המידות האידיאליות הולכות ומצטמקות והגוף שמותר להראות אותו הוא גוף צעיר. יש פה ממש מאבק תרבותי על מי מנהל את הגוף הנשי", אומרת ד"ר רוזמרין. "מה שכל כך מקומם אנשים זה הגוף ה'רגיל' (כלומר: לא זה של דוגמניות רזות, מ"י), אבל כדי לשחרר את הגוף צריך להראות לנו איך הגוף נראה. גם אם עושים את זה בתור גימיק, זה טוב מאוד. בסופו של דבר זה אומר שלילדות, לנערות ולנשים יש עוד משהו להזדהות איתו – הנה מישהי שהיא יפה וצעירה ומעל מידה 42 והיא עדיין נראית מהממת. זו אופציה שלא הייתה בשנים האחרונות".

ברבי החדשה בגרסה המלאה | צילום מתוך אינסטגרם

הפנטזיה היא שלנו

וסילויצקי, כמו בלוגריות האופנה הגדולות ברחבי העולם, מפרגנת בכל הזדמנות אפשרית למותגים שמייצרים בגדים במידותיה, בעיקר כשמדובר בבגדים טרנדיים ולא באוהלים שנועדו לכסות ולהסתיר. הטענה הנפוצה של מותגי האופנה – שיש בגדים שלא נראים טוב במידות גדולות – נשמעת מגוחכת לאור העובדה שרוב הנשים הן במידה 40 ומעלה.

סוכנת הדוגמניות האגדית בטי רוקאווי מסכימה שסקאלת המידות המתרחבת ברשתות האופנה היא תופעה נדירה יחסית, כמו ההצגה של מודלים מגוונים של יופי, אבל היא מציגה אופטימיות זהירה לגבי העתיד: "השינוי צריך לקרות לאט לאט", היא אומרת. "צריך להציג דוגמניות במידה 38 שוב ואז 40. להרגיל את האנשים. אני חושבת שנוכל להגיע למצב שנשים במידה 40־42 יהיו דוגמניות 'רגילות'".

עמוד הפייסבוק של הבלוג של וסילויצקי, שחתמה לאחרונה על חוזה עם מעצבת השמלות רינה בהיר לצילומי קולקציית פלאס סייז לכלות, כבר הפך למעין חממה בטוחה עבור נשים שמנות שמאסו באופן ההזוי שבו דנים בהן בכלי התקשורת. היא מקדמת אהבה עצמית, בריאות (כן, בריאות. וסילויצקי עובדת קשה מאוד על גופה, כולל ביקורים תכופים במכון הכושר, הקפדה על תזונה ובדיקות דם, כך שרק נסו להעז לקרוא לה לא בריאה) ופמיניזם חסר פשרות.

פיית' גיבורת העל | צילום מסך מ- Valiantuniverse.com

בגיל 26 בלבד, ממקלדתה שבמושב נווה מיכאל שעל יד בית שמש, עם בן זוג שאיתה מאז הילדות ("הוא חושב שאני אלילה ושככה כל הנשים צריכות להיראות") ותינוק בן שנה וחודשיים, היא מצליחה לעשות מה שהרבה נשים עירוניות בגיל 30 פלוס לא מצליחות – לאהוב את עצמה ולעודד את כל הנשים שמסביבה לעשות את אותו הדבר: "פעם הייתי יכולה להעביר ביקורת על בחירה של פרזנטורית או להגיד שנדיה אבולחסן (דוגמנית אמריקאית וסקסית למידות גדולות שהיא להיט באינסטגרם, מ"י) מתלבשת כמו זונה. היום אני לא אגיד את זה כי המודעות הפמיניסטית שלי במקום אחר. זה לא שרזה יותר יפה משמנה או להפך. כולן יכולות לחיות במקביל וכולן יכולות להיות יפות. למה זה צריך לבוא אחד על חשבון השני?"

יש שטוענים שזאת מלחמה על חיפצון. למה שמנות רוצות להצטלם בביקיני? הרי השער של "ספורטס אילוסטרייטד" נועד כדי שגברים יפנטזו עליו.

"כי מי שמפנטז על השער של אשלי זה גם אנחנו. בעמוד שלי יש 6,000 לייקים ומתוכם 5,500 הן נשים. זה לא בשביל שגברים יפנטזו עלינו, זה בשביל שנשים שנראות כמונו יראו את זה ויגידו 'וואלה, גם אני נראית ככה, גם אני יכולה ללבוש ביקיני, גם אני יכולה להיראות טוב'. אבל כן, יש גם נשים שאומרות לי שאני לא צריכה לפרסם תמונות חשופות".

מתוך הקמפיין של פיפה | צילום: אביטל אפשטיין ל- PIPA Fashion

מה את עונה להן?

"קודם כל שזה לא עניינן. ומעבר לזה: יש חשיבות עצומה לנראוּת שלנו, אנחנו צריכות להיראות. השינוי האמיתי יהיה כשלקמפיין של ה.שטרן ייקחו דוגמנית פלאס סייז, לא ל'ספורטס אילוסטרייטד'. אני מחכה לטלפון מנייקי, אני רוצה שהם יחתמו איתי חוזה, זה בעיניי יראה שיש שינוי אמיתי, כשחברות גדולות ייקחו דוגמניות פלאס סייז לקמפיין רגיל. למה רזות יכולות לפרסם מכוניות ואנחנו לא? גם בעולם הקולנוע זה גועל נפש. שם השינוי האמיתי יהיה כשדמות רגילה בסרט רגיל תהיה שמנה. כיום הן בדיחה! רבל וילסון ומליסה מקארתי – הן בדיחה. באף סרט הן לא סקסיות, הן לא שנונות ומדליקות, הן לא צעירות ואופנתיות, הן בדיחה".

תוך כדי שהיצע הדימויים של הגוף הנשי משתנה, יש גם מי שעומלות לשנות את השפה, ובמקום לייפות ולטייח, להחזיר ללקסיקון את המילה "שמנה" ולנתק אותה ממשמעותה ככלי לשיפוט אסתטי ואפילו אישיותי. "צריך לנכס את המילה 'שמנה' חזרה בתור מילת תואר", מתעקשת וסילויצקי. "זה הפך להיות שם נרדף לעצלנית, מוזנחת, לא בריאה. הסביבה משדרת לנו שאם אנחנו שמנים אנחנו לא ראויים להתלבש יפה, אנחנו לא ראויים להשקיע בעצמנו. אני רואה את זה בקבוצות של אימהות – כשהן לא מצליחות לרדת עשרה קילו הן הופכות לסמרטוטים, הן לא ילכו לקנות מלתחה חדשה כי הן חושבות שלא מגיע להן. למה לא מגיע לך? הבאת חיים לעולם, את פאקינג סופר וומן, אז למה לא מגיע לך? כי את שמנה? יש מישהו שעוקב אחריי וכל הזמן כותב לי 'את לא שמנה, את לא שמנה', ואני כל הזמן אומרת לו שאני כן – וזה בסדר גמור להגיד שאני שמנה".