הדורס מטורונטו: האם בפעם הבאה שתסרבי לשכב עם בחור את עלולה למות?
זועם, מתוסכל מינית ומלא שנאת נשים, כך יצא אלק מינסיאן למסע נקמה קטלני ברחבי טורונטו. הוא בחר בדרך הקיצונית מכולן, אך הזכיר לנו את האלימות שמבעבעת מתחת לפני השטח בחברה שהופכת נשים לפרס, סולחת לגיקים דחויים ואומרת לכולנו: התמסרי או שתיפגעי
עשרה בני אדם, רובם נשים, נרצחו השבוע בטורונטו בפיגוע הדריסה של אלק מינסיאן. מינסיאן, סטודנט בן 25, נכנס ביום שני האחרון לרכבו המסחרי ויצא למסע קטל מוטרף, וכולם רוצים לדעת למה. בשעה זו ההודעה הרשמית של משטרת טורונטו היא שאף כיוון חקירה לא נשלל אבל יותר ויותר נדמה כי המניע לטבח, או לפחות חלקו, הוא שנאת נשים. מינסיאן היה פעיל בפורמים ובתנועות נגד נשים, לאחר הטבח התגלה כי בחשבון הפייסבוק הנושא את שמו עלה פוסט המצדיע ומרומם את אליוט רוג'ר, מי שזכה לכינוי 'הרוצח הבתול' וב-2014 יצא למסע הרג בקליפורניה במהלכו רצח שישה סטודנטים כנקמה על נשים שדחו אותו כל חייו. גם אם למינסיאן לא היה מניע זהה לרוג'ר, אפשר בקלות להניח שהימצאותו בפורמים שונאי-נשים הייתה לכל הפחות טריגר.
"מרד האינסל כבר החל! נביא לנפילתם של כל הצ'אדים והסטייסטיות. יחי הג'נטלמן העליון אליוט רוג'ר", נכתב בפוסט שחשף את המציאות המבהילה, ובדרך כלל מודחקת, של מרחבים, פורמים ותנועות שנאת נשים שמציפים את הרשת. אנחנו מתעלמים מקיומם בימים כסדרם, לא מודעים להיקפים ולהשפעה שיש להם. אבל הם שם, אורבים לנו והורסים חיים. בחלקם, כפי שהתגלה גם בפוסט של מינסיאן, המשתתפים מכנים את עצמם "Incels", קיצור של המונח "involuntarily celibate”, ובתרגום חופשי מי שנכפתה עליהם התנזרות שלא מרצון. אותם 'מתנזרים כפוים' הם גברים שנשים לא מוכנות לשכב איתם, את הגברים והנשים שכן מקיימים יחסי מין ואוחזים לרוב במראה אטרקטיבי הם מכנים בפשטות צ'אד וסטייסי. במרחבי הרשת הם מתאחדים זה עם זה, משוחחים על העוול שנעשה להם ומציפים את רגשות הזעם ואת פנטזיות הנקמה תחת אידיאולוגיה מיזוגנית קיצונית, שרואה בנשים לא יותר מדמויות חד מימדיות ושטחיות שמשתמשות ביופיין ובמיניות שלהן כדי למחוץ נשמות אבודות.
לא כל גבר דחוי הופך לרוצח המונים ולא כל בחור מתוסכל מינית לוקח תת מקלע או טרקטור כדי לנקום אבל ההשראה שמעניקות תנועות שנאת נשים, ובראשן תנועת האינסלים, למסעות רצח מהסוג הזה מעולם לא הייתה על הקיר בצורה ברורה יותר. הפורמים האלה אולי מצטיירים כתנועות קצה רדיקליות או תופעות שוליים, אבל המציאות מוכיחה ההפך; התרבות העכשווית מלאה בסוג הזה של אלימות נגד נשים. זו אינה האלימות של גברי אלפא מוחצנים, הפעם זו פגיעתם של הדחויים. אלימות כבושה, שקטה שמתפוצצת יום בהיר אחד. אנחנו כל כך עסוקים בניתוח האגרסיב, אבל הפאסיב-אגרסיב יכול להיות מסוכן לא פחות. הגברים שפעילים בתנועות האלה מייצגים את תדמית הגיק המושלמת. גבר לבן לרוב, דחוי חברתית, חנון שמתקשה לתקשר עם נשים. זו לא "נקמת החנונים", זו אלימות ממשית, לפרקים היא כבושה או סמויה מהעין אבל זה רק הופך אותה למסוכנת כל כך.
נשים סובלות מהסכנה הזו כל הזמן, 'אלימות הדחויים' מקיפה אותנו וגם כשהיא רק מילולית היא צורבת ומשפילה. מוקדם יותר השנה פורסם במגזין ה"ניו יורקר" "Cat Person", הסיפור הוויראלי שכתבה קריסטן רופניאן וכבש את הרשת כשהוא מתאר כיצד בחורה צעירה יוצאת עם בחור שמחזר אחריה, שוכבת איתו למרות שהיא לא ממש בעניין ולאחר מכן מנסה להתחמק, חרף התעקשותו להיפגש שוב. "איש החתולים" פתח הרבה קופות שרצים עכשוויות, כמו הניכור בתקופה הסלולרית וחוסר היכולת לתקשר, אבל הסוף שלו היה ברור מאוד. אחרי שניסה והתאמץ לזכות בדייט שני, גיבור הסיפור חותם אותו בסמס עם מילה אחת (סליחה, ספוילר): "זונה". בצורה מדויקת תיארה רופניאן כיצד מאישה נחשקת ורצויה הפכה הגיבורה לזונה, פח זבל לרגשות זעם, תסכול ומי יודע אילו פנטזיות נקמה. אין אישה שלא מכירה את הדינמיקה הזו, זו תסמונת ה"לכי לכי יא מכוערת" הקלאסית – בהתחלה מסמנים אותך, מנסים לתפוס את תשומת לבך, מחלקים לך הוראות ("למה בחורה יפה כמוך לא מחייכת?"), אבל אם את בוחרת שלא להתייחס – זה מיד מתהפך ל"את בכלל לא משהו. מי דיבר איתך?". נשים שנמאס להן מפרסמות צילומי מסך של התכתבויות כאלה מפייסבוק או מאתרי היכרויות המראות איך ברגע אחד את הופכת מקדושה לזונה, רק כי לא הסכמת.
"זה ברור שהיא עונה לי כן" שרים סטטיק ובן אל בלהיט "בארבי" ואחרי רגע מיד מבהירים "את לא היחידה, נו בחיאת תביני". כי מי רצה אותך בכלל? עפה על עצמה, זאתי. אין פה שום כוונה לטעון ששירי פופ מסיתים לרצח המוני אלא רק להבהיר עד כמה האלימות המבעבעת הזו אינה מתקיימת במחשכי הרשת בלבד אלא כאן, בתרבות הפופולרית שמקיפה את כולנו. אני גם לא מתכחשת לקיומו של עלבון, רגש אנושי טבעי. אחרי הכל, העולם עדיין מצפה מגברים ליזום את רוב האינטרקציות הרומנטיות עם המין השני, וזה לא תמיד קל. מלאכת החיזור מבלבלת, קשה ויכולה להיות מלאת אכזבות, ייטב לשני המינים אם ישתחררו מהרעיון המיושן הזה בכל מקרה.
הפורמים של תנועת האינסלים, אליה השתייך הדורס מטורונטו, מלאים דיונים מעוררי קבס על תפקידן של נשים כספקיות סקס עבור גברים שצריכים להשיג אות מהן. השיחות הספציפיות האלה מתנהלות אולי בפורמים נסתרים מהעין הציבורית, אבל גם אצלנו הרגע בו החברה סולחת לגברים על גילויי זעם כשהם נדחים – זה הרגע בו צריך לזהות סכנה. והרגע הזה, כמו הרבה אחרים, מגיע אחרי מחיקה של אישה כיצור אנושי. מישהי שלא חייבת להגיד 'כן', וכשהיא אומרת 'לא', זה לא עושה אותה האויב. בת אדם עם טעם משלה, רצון משלה, ואפס מחויבות לצאת עם מישהו רק כי הוא "בחור טוב" או הביא לה פרחים. גם כאן, כמו תמיד, אנחנו בסך הכל מציעות את הרעיון הרדיקלי שנשים הן בני אדם.