כשאושרת קוטלר חושפת הטרדה מינית מהעבר – היא נותנת כוח לילדה בת 16 עכשיו
אושרת קוטלר, נרי ליבנה, סילבי קשת ודנה ויס לא נזכרו "פתאום" שהן הוטרדו, הן זכרו את זה תמיד. אז למה הן חושפות רק עכשיו? כי הן יודעות שהמחיר שישלמו נמוך יותר משל אחרות. וההתגייסות הזו שלהן, לטובת כולנו, היא בדיוק מה שהמאבק נגד הטרדות מיניות צריך | טור דעה
תמיד רציתי להיות אחות גדולה של מישהי, מישהו. להיות הדמות הסמכותית הזו שנושאים אליה עיניים אבל עדיין מגניבה. כשטיילתי בהודו לפני כעשור החלום שלי כמעט התגשם כשבחור מקומי נתן לי את שם החיבה "דידי", שמשמעותו בסלנג הודי אחות גדולה. היום זה הזמן שלי להעניק את הכינוי לכל הנשים המבוגרות ממני, שהציפו בשבוע וחצי האחרונים סיפורי הטרדות מיניות מהעבר: סילבי קשת שחשפה ניסיון אונס של השר לשעבר טומי לפיד, אושרת קוטלר שגילתה בשידור חי איך אלכס גלעדי הזמין אותה לארוחת ערב כי "ככה מתקדמים בטלוויזיה", נרי ליבנה שסיפרה איך אותו גלעדי חשף בפניה את איבר מינו ודנה ויס שהזכירה לגבי גזית שבמקרה שכח איך התעקש לנשק אותה בפה.
ברזומה של כולן יש שנים של עבודה בתקשורת, עמידה בפרונט והתמודדות עם תחרות ולחצים בלתי נסבלים. הן כבר לא אותן עיתונאיות צעירות אלא אייקונים של איכות וסמכותיות שיודעות שיקשיבו להן, שהן חזקות מספיק כדי לצאת למסע ניקוי אורוות מסריחות מהעבר.
בחברה הישראלית האלימה והשוביניסטית לחשוף שהוטרדת מינית הוא עניין שגובה מחיר. קוטלר, ויס, קשת וליבנה ידעו שבמצבן הן יכולות לספוג את המחיר וכך הן אכן עשו, עבור כולנו. העובדה שבפרשות מהשנים האחרונות עומדת לרוב נשים אלמוניות, מוחלשות וחסרות כוח להילחם (רק היזכרו ביחסי הכוח בפרשות כמו אלה של אלון קסטיאל וארז אפרתי) – הופכת את ההתגייסות של ותיקות השבט למרגשת פי כמה, כי כשהן לוקחות סיכון, מדברות וחושפות את המקרה שלהן הן מעניקות רוח גבית לכל א', ו' או ת' שיושבת עכשיו בבית ואין מאחוריה שנים של ניסיון או קריירה בטלוויזיה.
כל הכבוד לאושרת קוטלר שאזרה הערב הרבה אומץ וחשפה בשידור חי שאלכס גלעדי, מנכ"ל קשת לשעבר, הציע לה הצעה מגונה #גםאני #metoo @channel10il A post shared by מגזין את (@atmagazine) on
זה לא אומר שהדור המבוגר לא ישלם שום מחיר. כל אישה שחושפת פגיעה מינית לוקחת על עצמה ביזוי, השפלה והכפשה בידי המון טוקבקיסטים מתלהם. "למה נזכרתן רק עכשיו?" היא כמעט תגובה אוטומטית בישראל. איש לא שואל אישה מתי היא רוצה להיות מותקפת מינית אבל כשהיא בוחרת לצאת עם זה עומדים לה עם סטופר. התשובה אגב היא פשוט "ככה". כי עכשיו השיח הציבורי הזה מתקיים וזיכרונות צפים ועולים, כי עכשיו זה הזמן להתמודד עם כאב שהודחק כל השנים ולעמוד בשורה סולידרית אחת עם מתלוננות אחרות.
אנחנו זקוקות לסולידריות הזו בין נשים צעירות ומבוגרות שעומדת בלב גל החשיפות הנוכחי. לקשר הזה, שיש בו כדי ללמוד זו מזו, להעביר אינפורמציה, לדון ביחד על העולם שאנחנו רוצות לחיות בו. התרבות המערבית עשתה הרבה כדי להפריד בינינו לבין האימהות והדודות שלנו. היא הכניסה לנו לראש שאישה מבוגרת מקנאת באישה צעירה, שאימא חורגת תעשה הכל כדי להזיז מדרכה את הדם החדש ודחקה בשיטתיות כל אישה שעברה את גיל 35 מהמסך. אבל לא עוד. בעולם החדש, זה שלא צריך יותר את התיווך המסורתי של כלי התקשורת, נשים תדברנה אחת עם השנייה גם אם מפרידות ביניהן 80 שנה.
נכון, סיפור שקרה בשנות ה-70 לא זהה למה שמתרחש ב-2017 והניסיון לבחון מעשי עבר בעזרת נורמות עכשוויות לנצח יטמון בחובו בעייתיות. אבל האינסטינקט אומר לחשוף ולחשוף הכל, כי אין שום דרך אחרת ללמוד ולהשתנות. אלו ימים של מהפכה והיא בעיצומה. וכן, שינינו את הכללים. מי שפעלו בדרך פסולה ולא ידעו שהם עושים זאת – יפנימו נא את הכללים החדשים ויואילו להתנצל. וכמו שסילבי, נרי, דנה ואושרת יודעות – זה אף פעם לא באמת היה בסדר. גם לא אז. איש פשוט לא טרח לשאול את הנשים מה "בסדר" בעיניהן.