מה היה קורה אם פרשת מוניקה לווינסקי הייתה מתפוצצת ב-2018?

שנת 2018 תיזכר בהיסטוריה של הפמיניזם כשנת מפנה. השנה שבה תנועת metoo# חוללה שינוי בשיח הציבורי על אודות יחסי הכוחות בין גברים ונשים, היא גם השנה שבה מוניקה לווינסקי חזרה 20 שנה אחורה בשביל לחשוף את האמת העירומה מאחורי הפרשה שהרסה את חייה. בפברואר האחרון שטחה לווינסקי בפני המגזין "וניטי פייר" את האמירות הללו: "הוא היה האיש הכי חזק בעולם. הוא היה מבוגר ממני ב־27 שנה, עם מספיק ניסיון חיים כדי לדעת לעשות את הדבר הנכון". קלינטון, בתורו, אמר בריאיון ל־NBC בחודש יוני כי לדעתו "עשה את המעשה הנכון ולא היה פועל היום אחרת". גם רעייתו, הילרי קלינטון, שבעצמה ניסתה לרוץ לנשיאות, לא גילתה יותר מדי אמפתיה עד עצם היום הזה. קשה שלא להתקומם נוכח הדברים הללו ולא לשאול מה באמת היה קורה אילו הפרשה הייתה מתפוצצת כיום.
"תמיד הרגשתי רע עם הסיפור הזה", אומרת כתבת גלי צה"ל וחברת "תא העיתונאיות" הדס שטייף בהתייחסה לשאלה כיצד הייתה מסוקרת הפרשה לו הייתה מתרחשת היום. "אין לי שום ספק שקלינטון היה מיד משלם את המחיר, כמו שקורה לגברים שמטרידים כיום, דוגמת ינון מגל וארי שביט. בזמנו זה הסתכם ברמה של 'שטויות במיץ עגבניות' ומי ששילמה את המחיר הייתה דווקא מוניקה. גם ארגוני הנשים לא תמכו בה אז – היום היא הייתה זוכה לתמיכה הזאת".

"אין לי שום ספק שקלינטון היה מיד משלם את המחיר", מוניקה לווינסקי | צילום: Gettyimage

עוד כתבות מעניינות
האישה מאחורי האגודה ללהט"ב: "אני אישה, לסבית, שמנה"
סתיו שפיר: "השמאל צריך ללמוד מהמתנחלים"
קבוצת הפייסבוק המרגשת שמסייעת לנשים בזנות

התקופה הכחולה

ב־17 באוגוסט 1998 הודה קלינטון בפני חבר המושבעים כי קיים "יחסים לא יאים" עם לווינסקי, באותם ימים צעירה בת 22, מתמחה בבית הלבן. להודאה הזו קדם עיסוק אובססיבי באמינותו של קלינטון, נוכח ההצהרה האיקונית שנתן בפני האומה האמריקאית קודם לכן: "לא קיימתי יחסים עם האישה הזו, מוניקה לווינסקי".
לווינסקי, שלא ידעה בזמנו כי הוקלטה בסתר בזמן שסיפרה לחברתה על הרומן הנשיאותי, מעולם לא הפסיקה להדגיש כי היחסים היו בהסכמה. ההקלטות הועברו למבקר המדינה דאז, קנת' סטאר, מה שהוביל למסע חקירה אינטנסיבי שהסתכם בניסיון הדחה מהנשיאות. פרטים עסיסיים שחשף סטאר, כמו השמלה הכחולה הידועה לשמצה ושאר דיטיילז ספוגים בזרע, עוררו את הדיון האם אקטים כמו מין אוראלי או החדרת סיגר לאיבר מינה של לווינסקי – נחשבים בכלל ליחסי מין. לעומת זאת, מידת הלגיטימציה של היחסים בין הנשיא למתמחה – לא באמת עלתה למבחן. בזמן שקלינטון זוכה מכל אשמה ושב לתפקיד נער הפוסטר של הדמוקרטיה האמריקאית, לווינסקי הפכה למקור לשיימינג, לעג וביקורת ארסית.
"אין ספק שכיום הפרשה הזאת לא הייתה נתפסת כרומן אלא כהטרדה מינית וניצול יחסי מרות", מוסיפה הדס ריבק, עורכת "המטה המרכזי" בערוץ 10, "ב־2018 מוניקה הייתה מגלה שאנשים נמצאים לצידה. אף אחד לא היה צוחק על זה בצורה שצחקו, הסטנדרטים שלנו השתנו".
"היום הסערה הייתה מקבלת ממדים הרבה יותר דרמטיים", מסכים ירון טן ברינק, עד לאחרונה עורך תוכניות האקטואליה "שיחת היום" ו"המשפיעים" וכיום העורך החדש של מגזין טיים אאוט תל אביב. "בזמנו אומנם השידורים עסקו 24 שעות ביממה בפרשה, אבל הזעם הציבורי לא הורגש. התודעה הציבורית הייתה פחות מפותחת והייתה נטייה להמעיט בערך הפרשה, בעיקר בקרב תומכי קלינטון. אם פרשה כזו הייתה מתפוצצת עכשיו בעידן טראמפ, האימפקט היה אחר לחלוטין".

"מין אוראלי או החדרת סיגר לאיבר מינה של לווינסקי, נחשבים בכלל ליחסי מין?", תחפושת ליל כל הקדושים בתקופת הפרשה | צילום: Gettyimages

פחד ותיעוב בוושינגטון

לא רק הזווית, אלא גם אופי הסיקור התקשורתי היה שונה כיום לחלוטין. "הצחוקים על הסיגר והכתם על השמלה? אף אחד לא היה מדבר על זה היום", פוסקת ריבק. "אלה היו דברים שלא היו עוברים ברמת הגועל. זה היה נחשב צהוב ומוקצה, אפילו בסטנדרטים של מדורי הרכילות".
אז מה בכל זאת היה קורה בעידן השיימינג החברתי והטוקבקים? כנראה שהרבה. "הרשתות החברתיות בוודאי היו גועשות. אני יכולה לדמיין את ההאשטג #אניעםמוניקה. בטח הייתה קמה תנועה שקוראת להדיח את הנשיא. יש היום הרבה יותר מודעות לכל מה שקשור להטרדות מיניות ויחסים לא ראויים במקום העבודה כי יש יותר נשים שמשפיעות על השיח. אם ב־1998 מכתיבי דעת הקהל האמריקאים ישבו בוושינגטון ובהוליווד, היום הם נמצאים גם בעמק הסיליקון. במקומות האלה יש היום גם הרבה נשים בעמדות מפתח, דוגמת שריל סנדברג (סמנכ"לית התפעול של פייסבוק, ה"ב), מריסה מאייר (אשת הייטק, לשעבר מנכ"לית יאהו וסגנית נשיא גוגל, ה"ב) וסוזן ווייציצקי (מנכ"לית יוטיוב, ה"ב)".
טן ברינק לא שוכח את בדיחות מוניקה שהפכו לשגורות באותה תקופה. "ג'יי לנו ודיוויד לטרמן נהגו לפתוח את הטוק שואו שלהם במונולוג על מוניקה, צחקו עליה ב'משפחת סימפסון', דיברו על זה שהיא השמינה והציגו אותה כדמות ערמומית עם אג'נדות. כל מחנות הדמוקרטיה מחקו אותה באקט של התעללות נוראית. הוייב היה 'בואו נצלוב את השרלילה'. היום זה לא היה עובר בחוגים האלה", הוא קובע. "הצביעות הגדולה של השמאל הליברלי בארצות הברית הובילה לכך שאפשר היה לדרוך על בחורה".

אי אפשר לומר שכל הבדיחות על מציצות וכתמי זרע פשוט העידו על תקופה של שחרור מיני?
"לא ממש. ההתבדחויות האלה היו מאוד פוריטניות ולא העלו שום שאלה על אודות ניצול יחסי מרות. זה היה לא יותר מאשר גיחי גיחי על סקס – ההפך הגמור ממהפכה מינית".  

"בואו נצלוב את השרלילה", ביל קלינטון ומוניקה לוונסקי | צילום: Gettyimages