ניקול ראידמן: "אני מוכרת לאנשים עטיפה מוגזמת"
את בן הזוג צריך לחנך כמו כלב, אין סיבה שלא תהיה תחבורה ציבורית בשבת והיא עצמה בסך הכל מוכרת אשליה. ניקול ראידמן חוגגת
לניקול ראידמן מתחשק לנעוץ עקב סטילטו מחודד בממסד הדתי. כשהיא מגייסת את ילדיה מישל (7) וריצ'י (3) לצילום השער שלנו עם עץ אשוח, היא יודעת איזה מסר זה מעביר, כך גם כשהיא מנדבת לתת לי גירסה לא כשרה למתכון שלה לסלט אוליבייה שילווה את הכתבה. מבחינתה, זה בדיוק מה שאזרחי המדינה צריכים לשמוע. "ליצמן רוצה להפיל את הממשלה כי בונים את הרכבת בשבת, אז שיפילו, למה לא?", היא אומרת בבוז, "דת זו בחירה ולא כפייה. אני בוחרת את מה שטוב לי. אני מדליקה נרות אבל אוהבת לראות טלוויזיה בשבת, ואני גם רוצה שתהיה תחבורה ציבורית בשבת".
את נוסעת בתחבורה ציבורית?
"לא, אבל יש לי חברים שהם לא אוליגרכים ואין להם אוטו והם לא יכולים לבוא אלי בשבת ב-130 שקל מונית. אז סבבה, החברה ראידמן תשלם מונית, אבל לא לכולם יש חברה ראידמן. אנשים כל השבוע קורעים את התחת ואז אי אפשר לנסוע לראות את המשפחה? אז אל תעשו אוטובוסים בשבת בבני ברק או במאה שערים, אבל למה שלא יהיו בשאר הארץ? אני לא מבינה למה במדינה דמוקרטית אנחנו צריכים להיות תחת לחץ של חוסר זכות בחירה בסיסי. מי שרוצה להתחתן ברבנות, סבבה, ומי שלא, שיתחתן בעירייה. בואו נפתח לעולם המודרני, הגיע הזמן".
לכן בחרת להצטלם עם ילדייך בהפקה שחוגגת את הנובי גוד, חג שאינו יהודי?
"אין בזה קטע דתי נוצרי, אנחנו חוגגים שנה אזרחית חדשה. מי שלא טוב לו, יום טוב לו. כל שנה יש לנו עץ אשוח בבית, זה פריט עיצובי כמו חנוכיה או כמו לקשט סוכה. זאת נוסטלגיה בשבילי, זה מזכיר לי איך באוקראינה היה לנו עץ אשוח שעשה ריח מדהים בבית. אני לא חוגגת את הולדת ישו וסילבסטר האנטישמי. בכל שנה הילדים תולים קישוטים, אני שמה שירים של אבבא ומזמינה שחקן שיעשה את סנטה קלאוס ויביא להם מתנות".
למה צריך שחקן? קחי את ליברמן.
"רעיון טוב, הוא יבוא עם קלצ'ניקובים בשק".
רק ניקול תביא שלום
"ימין ליברלי" הן צמד המילים שמעסיקות את ראידמן בת ה-31 מאז שהודיעה לפני מספר חודשים שהיא עומדת להיכנס לפוליטיקה, בשנה שמצטיירת כמטורפת בחייה. זה התחיל כקוריוז – ייעוץ לסטיילינג האישי של אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, לקראת ביקור טראמפ בישראל, והמשיך בביקורות של ראידמן מטעם עצמה על הנחיצות בשיפוץ הבית בבלפור, משכנם של שרה וביבי. האנקדוטות הללו הלכו והתאספו לכדי הכרזות חוזרות ונשנות על כוונותיה להיכנס לשירות הציבורי. היא סיפרה כי הבסטי של בן זוגה מיכאל צ'רנוי, שר הביטחון אביגדור ליברמן, נתן את ברכתו. תפיסתו הפוליטית ככל הנראה שימשה לה השראה והיא מדקלמת ממשנתו המקורית, זו שדיברה על ימין מדיני מחד, וחופש מכפייה דתית מאידך. "אני רק לא מבינה למה המחבלים עדיין בחיים למרות שליברמן הבטיח שיוצאו להורג", היא מתלוננת על המנטור, "אבל יש לו שישה מנדטים, אי אפשר לעשות עם זה כלום".
בתוך כל זה, נדמה שהחברות הקרובה של ראידמן עם שרה נתניהו וההזדהות שלה עם ביבי, נדחקו הצידה. היא מתחמקת משאלות על הנתניהוז ומסתפקת באמירות ממלכתיות וקצרות כששמם מוזכר. יתכן שהיא מכינה את רגע ההתנערות או שזה פשוט הנזק התדמיתי הצורב של הרגע ההוא, שבו ראידמן יצאה את שערי בית רוה"מ אל הפגנת הנכים, ונתנה אלפיים שקל במזומן לאחת המפגינות. רגע שלמרות כל ההכחשות, נדמה כי הייתה לוקחת בחזרה לו הייתה יכולה.
"למפגינה קוראים חנה, אנחנו בקשר עד היום, אני לא רוצה להרחיב על מה שאני עושה בשבילה", אומרת ראידמן, "אם היית במקום שלי, והיא בוכה לך שהיא עם חיתול מלא פיפי ולא יכולה להרשות לעצמה להחליף אותו בארבעה שקלים או לקנות לחם לבת החיילת שלה, היית עושה מה שאני עשיתי. שכל אחד יתן כמה שיש לו, לי במקרה היו אלפיים שקל כי אני לא משתמשת בכרטיס אשראי ואני אוהבת תמיד שיש לי קצת מזומן בתיק".
התחושה שנתת באותו רגע היא שאין לך מושג מה קורה בעולם האמיתי. מה הבעיות החברתיות במדינה.
"זה לא נכון. אמא שלי חולה בסרטן ואני מלווה אותה בטיפולים. אני יודעת שאם לא הייתה לי יכולת כלכלית לסגור לה פרופסורים אונקולוגים בכסף בפגישות אישיות, אולי היא לא הייתה מקבלת טיפול ראוי. קרו מקרים שהייתי בבית חולים עם קרובי משפחה וישבתי כמו כולם בתור ואז חטפתי חלסטרה ונזכרתי שאני ניקול ראידמן והתקשרתי למנהל בית החולים. מערכת הבריאות בנויה על פרוטקציה. איפה השוויון? כולם צריכים להיות ניקול ראידמן כדי לקבל טיפול ראוי?".
בעיות כאלה לא יפתרו בחלוקה של שטרות ברחוב.
"הבעיה היא בעוגה. אי אפשר לאכול אותה ולהשאיר אותה שלמה. אני לא יודעת איך לכחלון נשארו 19 מיליארד בתקציב, אם הייתי הוא הייתי עושה דברים מהותיים, לא קומבינות של החזרי מיסים. שרת אוצר אני לא אהיה, אל תתני לי את התיק הזה, כי נשאר בלי טילים, אני אחלק את כל הכסף לעם".
אולי זה מה שצריך? אישה שתשקיע בחיים האזרחיים ולא הביטחוניים?
"לא, אני לא חושבת שזאת התשובה. אנחנו לא בשוויץ, עם גבולות פסטורליים, הגבולות שלנו הם אויבים. מבחינה חברתית אני סוציאל, אני קרובה למרצ, אבל לא אשב איתם בממשלה ואחלק שטחים".
את אומרת שאת ליברלית, אוהבת אדם, תומכת בזכויות הלהט"ב. כשביבי, חברך, מסית נגד ערבים, אומר שהם נוהרים לקלפיות, קורא לשמאל חמוצים, זה לא מפריע לך?
"אני לא אתייחס למה שהוא אמר במסגרת מערכת הבחירות, הרבה מאוד פוליטיקאים אומרים דברים שהם לא מתכוונים להם. בחירות זה משחק, זה מילים ולא מעשים".
הסתה זה מעשה. יש מעשי אלימות נגד אזרחי ישראל הערבים.
"זה מחריד, אני נחרדת מזה, גם כשמתנחלים שורפים בית של ערבים את אומרת וואט דה פאק. אבל מצד שני את רואה את אלאור אזריה וזה אחרת, הוא צריך לקבל חנינה".
פנית לרובי ריבלין עם דעתך על כך?
"מבחינתי הוא לא הכתובת, אני אוהבת אנשים עם ביצים".
לנשיא המדינה אין ביצים?
"אולי יש לו, לא בדקתי, אני לא אוהבת שמנסים להיות מאמי לאומי בלי עמוד שדרה. אני מעריכה אנשים עם עמוד שדרה, אפילו אם הם מהרשימה המשותפת. גם גבאי נראה לי פלסטלינה, הוא רוצה לשבת בממשלה עם ביבי אז הוא הולך ימינה".
גם יאיר לפיד העביר מסר מסוים בבחירות, נבחר על הטיקט החילוני והיום הוא הולך לכותל.
"קודם כול, יאיר לפיד חתיך הורס. אני מאוד מעריכה אותו, אבל הוא לא מתאים להיות ראש ממשלה, הוא יכול להיות אחלה שר חוץ. תראי, אני לא מתכוונת להיכנס לפוליטיקה לקידום עצמי. אם אני נכנסת, זה בתנאי שאני עושה מה שאני מבינה ושיש לו תוצאות. אני לא אגיד סלוגנים במערכת הבחירות שאצא למען הנכים, ואגדיל את הקצבאות, ואאפשר לגייז נישואין אזרחיים, ואדאג שישראל תעזור להם להביא ילדים לעולם, ואז אכנס לכנסת ויגידו לי – 'מתוקית חמודה, את בקואליציה עם ש"סוש, תסתמי את הפה שלך ושלא תעיזי לדבר על גייז'. יש לי בעיה, כי אני ימנית וזכויות הגייז זה שמאל, אבל אין סיכוי שאני אוותר על החברים שלי. אני כבר חודשיים לא ישנה בלילות כי אני לא יודעת מה אני אעשה במצב כזה".
את לא מדברת הרבה על ראש הממשלה ואשתו. קרה משהו ביניכם?
"לא, בכלל לא. אני בוררת את האנשים שאני נמצאת בקרבתם וכל דקה שלי נחשבת. אם אני בקשר איתם זה מתוך אהבה ולא כפייה, אבל אני מכירה אותם חצי שנה. אני לא מסכימה עם חלק מהדברים שהם עושים ויכולה להתווכח ולהביע את דעתי. הם צריכים לנהל את המדינה, את לא יכולה להיות קונצנזוס של כולם. אפשר לאהוב או לא לאהוב את ביבי אבל חייבים לכבד אותו. בעיניי הוא עושה עבודה טובה".
תשני בעצמך משהו כדי שיקחו אותך ברצינות כפוליטיקאית?
"אני לא אשנה כלום. אני אגור באותו בית ואת לא תראי אותי בלוק של שוק הכרמל. למה אני צריכה לכער את עצמי כדי שיקחו אותי ברצינות? אם אני אפתח את הפה יראו שבמסרים שלי יש המון אמת. אבל אולי לא אשלח לחברים שלי מתנות יוקרה. אם לביבי יש תיק אלף, אצלי זאת סכנה לתיק מיליארד, פשוט כי אני לארג'ית כל כך. זה יהיה מהפך שאצטרך לעבור, אני אוהבת לפנק".
חברת כנסת מקבלת 40 אלף שקל לחודש.
"גם את זה אני לא אקח. לכן עד שאכנס לפוליטיקה אני צריכה לייצב את עצמי בצורה כזו שיש לי את הכסף שלי, שלא יגידו שמישהו נתן לי משהו. אם כולם היו ברלוסקוני או טראמפ או ניקול ראידמן, אולי לא היה שוחד".
ביצים ודדי אישיוז
אנחנו יושבות במשרד שלה בסמוך לחנות הבוטיק המפוארת "מדאם דה פומפדור" בכיכר המדינה. ראידמן יושבת בקצה שולחן ענק, ליד מעמד של שמלות ערב מיובאות, מוקפת בחפצים נוצצים וכלי נוי, הכול גדול, מרשים, מוגזם, חוץ מהשיער שלה – תוספות השיער דווקא לא ניכרות היום ("אני שמה אותן רק לצילומים"). ראידמן מתוקתקת, חזקה, מאיימת במבט ראשון, אך כשמדברים איתה יש בה משהו נגיש בצורה מפתיעה. די ברור שלקחת את הכרזותיה על פוליטיקה כבדיחה, יהיה לא פחות מתמים בשלב זה של מצב האנושות. אם דונלד טראמפ, אורן חזן ודוד ביטן כן, מדוע היא לא?
היא הגיחה לחיים הציבוריים מעולם ההפקות, שם היא רגילה לדרוש את הבלתי אפשרי ולעצבן את כולם כשהיא משיגה אותו. אפילו בצילומי השער שלנו היא שלטה על כל פרט באופן מוחלט: מהתכנון ועד הריטוש, כדי שיתאים בדיוק לציפיותיה.
"אני יוצרת אשליות, זה מה שאני עושה", היא אומרת, "אם אספר לך על החיים האמיתיים שלי ומה אני באמת עושה, תגידי לי, 'מתוקה, את לא מעניינת אותי ואת הקוראים שלי'. זה מעניין מישהו לשמוע איך אני רצה מפה לשם ועושה שיעורים עם הילדה? שהחיים שלי הם כמו שלך? אנשים רוצים לחיות את החלום. אז אני מעבירה להם מסרים דרך העטיפה הצבעונית המוגזמת והמגלומנית שאני מוכרת, ששמה ניקול ראידמן".
מאז שהפכה לטאלנט ריאליטי בגיל 24, היא פתחה חנות, כיכבה בהצגת הילדים "עמי ותמי", דיבבה בסרט המצויר "תפוס ת'פטיש", קיבלה תוכנית ברדיוס 100FM בשם "ראידמן סטייל" ובקרוב תמלילי התוכנית יצאו בספר מיוחד, השיקה בושם, וכיום, לדבריה, היא קורצת לעולם הסטארטאפים, "אני נכנסת לעסקים חדשים, יש סטארטאפים שמרתקים אותי, הם קשורים לטכנולוגיות בתחום המזון וזה גם קשור למחלת הסרטן".
את הדמות שראידמן יצרה היא בונה מגיל צעיר מאוד. היא נולדה באודסה שבאוקראינה, עלתה עם הוריה לארץ בגיל 10 והמשפחה השתקעה ברמת גן. אימה, שניהלה קונסרבטוריון ותיאטרון יידיש באודסה, הפכה בארץ לרוקחת. עם אביה, איש עסקים שהתגרש מאימה זמן קצר אחרי העלייה – נותק הקשר. עוד כילדה, היא מספרת, לא היו לה חברים בגילה.
"הייתי ראש מועצת התלמידים, סבתאל'ה כזאת, החברים הכי טובים שלי היו המורים. לא יצאתי עם חברות אחרי בית ספר למועדונים ולמסיבות פיג'מה. מגיל 14 עבדתי אחרי בית ספר בשביל לפרנס את המשפחה בחנות צעצועים ברחוב ביאליק ברמת גן. נולדתי מבוגרת, לכן אני לא יכולה להיות עם בן גילי. כל החיים שלי חיפשתי את האבא שלא היה לי. אין לי בעיה שיגידו שיש לי תסביך אב, במקרה שלי זה נכון".
מה היו השאיפות שלך בגיל צעיר?
"רציתי להיות כמו כולם ולקח לי זמן להבין שאני לא. אז התעליתי על זה ונהייתי יותר. הייתי מאוד נחושה. את יושבת איתי עכשיו בחנות הבגדים הכי יוקרתית בישראל, אבל בתור ילדה הייתי הולכת עם אימא שלי למחסן תרומות ברחוב נתן, שם היא קנתה כל פריט בשקל. לא היה לנו כסף לטימברלנד ודיזל כמו לשאר הילדים בבית הספר, אבל אימא שלי חיברה לי שתי חולצות במכונת תפירה, שיראה מיוחד".
כשסוף סוף הייתה מספיק גדולה כדי לעשות כסף כמו שהיא רוצה, נסקה במהירות שיא. היא התחילה בשוליים האפורים של התעשייה, כמאפרת ועוזרת הפקה, ובגיל 18 בלבד פתחה משרד פרסום והתחילה להפיק אירועים פרטיים לאלפיון העליון. כך הכירה את בן זוגה בעשר השנים האחרונות, איש העסקים מיכאל צ'רנוי, שעשה את הונו ברוסיה בעסקי אלומיניום ופחם, ובישראל נודע בעיקר בשל חברותו הצפופה עם אביגדור ליברמן, שהגיעה עד לחדרי החקירות. ראידמן הייתה בת 20 כשהכירו, צ'רנוי בן 55, גרוש פעמיים עם ארבעה ילדים.
"באתי לפגישה עם לקוח ומיכאל היה שם, הוא ניסה להתחיל איתי ולא שמתי עליו. אותו לקוח אמר לו שאני גבר עם ביצים וזה נורא אתגר אותו, הקשה להשגה הזאת. מיכאל רדף אחריי שלושה חודשים, היה בא לשתות איתי קפה, עד שהסכמתי ליותר מזה".
היו לך בני זוג לפניו?
"היה לי בן זוג אחד שהיחסים איתו נגמרו לא טוב, עברתי התעללות פיזית קשה כי היה לו קשה לשחרר אותי. היינו יחד שנתיים. גם הוא היה מבוגר ממני, אני לא רוצה להרחיב על זה אבל הייתה לי חוויה טראומטית. באותו יום הבנתי שאני לא מחפשת זוגיות אלא לעשות כסף".
בזת לגברים?
"חד משמעית. אני עדיין בזה. אני חושבת שבנק הזרע זאת המצאה מצוינת. באותה תקופה חיזרו אחריי אנשים מבוססים ועשירים אבל זה כלוב זהב, ראיתי מה קורה לנשים ולמאהבות שלהם, בובות מנופחות בבוטוקס. לקוח אחד שלי, גבר נשוי ומבוסס, אמר לי פעם שאם הוא לא יעלה אלי לקפה, הוא לא יתן לי את הצ'קים שהוא חייב לי. אמרתי לו – 'יאללה תתקדם אתה והזין הקטן שלך, תמצא זונה ותשלם לה 200 שקל, תביא לי את הכסף שלום וביי'. הוא ניסה לנצל את עמדת הכוח שלו ולגרור אותי למקום שלא מתאים לי, ואצלי אין דברים כאלה".
נשמע כמו סיפור לקמפיין נגד הטרדות מיניות.
"יהיה מגוחך להתלונן על זה היום. תשמעי, אני מאוד פמיניסטית אבל אם מישהו פגע בך – תתלונני באותו רגע, או שלא בכלל. הזמן הוא פרמטר מאוד חשוב. את נתת לגיטימציה להיות מחוץ לסורגים 30 שנה והוא עשה מה שבזין שלו. או שתשבי ותשתקי כי מה שהיה היה, או שתצאי בזמן".
צ'רנוי, כנראה, עשה את הדברים הנכונים, אבל הזוגיות איתו הגיעה יחד עם סכסוך עם ילדיו המבוגרים יותר ממנה, "אני יכולה להבין אותם, אישה צעירה לא מכוערת ולא לוזרית באה לאבא שלהם. עשיתי הרבה מאמצים להתקרב וקיבלתי סכינים בגב, די, נמאס לי".
היום, עם שני ילדים שהם כוכבי אינסטגרם ודוגמנים מתחילים ("אני בונה את הביטחון העצמי שלהם, אבל ריצ'י כועס עלי שלא העליתי תמונה שלו הרבה זמן"), ולמרות שהייתה שמחה להתחתן – היא מוכנה להישבע שזוהי מערכת זוגית יציבה לכל דבר. טוב, בערך.
"אין בינינו רוטינה, זאת אהבה חולנית שמבוססת על זה שפעם אנחנו למעלה ופעם למטה. קשה להוציא מבעלי מילה טובה, פרגון. הוא קר. הוא יודע להגיד רק מה לא בסדר. אני אדם חם והוא שומר רגשות, זה לא פשוט. היו לו לפניי נשים שהתמקדו בדברים כמו ספא ומניקור, כאלה שאפשר להגיד להן – תהיי יפה ותשתקי. אני אהיה יפה אבל לא אשתוק, לחיות איתי זה לא פשוט".
לא השתנית בשבילו?
"לא. אבל שיניתי אותו. כמו שאת לוקחת כלב קטן הביתה ואומרת לו – 'פה לא עושים פיפי, שב', ככה חינכתי. אותי אי אפשר לחנך. צריך מאוד לאהוב אותי כדי לסבול אותי. כשרק התחלתי להתפרסם הוא לא אהב את זה, היו לנו על זה ריבים, כשהייתי בהיריון עם מישל אפילו הוצאתי אותו מהבית. אבל היה לי חשוב להוכיח שאני יכולה להצליח בזכות עצמי, בלי להגיד תודה לאף אחד. אני תמיד אומרת שאולי התחתנתי עם מיליארדר, אבל כבר הייתי מיליונרית".
אין סוף לתחומים שבהם ראידמן רוצה להוכיח את עצמה. מקום אחד שהיא רוצה לכבוש, אולי אפילו יותר מבית ראש הממשלה, הוא במת האירוויזיון. זה הכיוון המוזיקלי באלבום שהיא עובדת עליו כבר כמה שנים וממנו היא משמיעה לי שירים רגשניים ומלאי פאתוס שחושפים את חיבתה הגדולה לקיטש. נדמה כי זהו המקום היחיד שבו ראידמן מאבדת את ההומור העצמי שלה.
"אני לא מריה קארי אבל אני חושבת שאני זמרת טובה", היא אומרת, "כסף ברור לי שלא אעשה מזה. הייתי רוצה לייצג את ישראל באירוויזיון ואני יודעת מה צריך כדי לזכות. אני לא אלך לריאליטי עכשיו כדי להגיע לאירוויזיון והמדינה לא תממן לי את הכסף שצריך כדי להצליח, וחבל".
בינתיים היא צופה בתחרות מהבית וממשיכה לחנך את בן זוגה תוך כדי. "בשנה שקונצ'יטה זכה, כולנו חגגנו וקפצנו לבריכה, ומיכאל הגיע והתעצבן. הוא אמר לי שהוא לא מבין מה זה אישה עם זקן. באותו ערב ישבתי והסברתי לו הכול – מה זה טרנס ומה זה גייז ומה זה דראג ומה זה אוחצ'ה. הוא היה מאוד הומופוב לפניי, אבל היום הוא מבין, אפילו יש לנו עוזרת טרנסג'נדרית בבית".
החיבור שלך עם הגייז מאוד הדוק.
"אני מדברת את השפה שוטף, אני מנסה לשמור איתך על עברית רהוטה אבל ביום יום אני כל הזמן 'יאחתי, וודג' ולארד'. אנשים נורמטיביים לא מבינים את זה. אני יכולה לדבר עם בעלי שיחה מאוד שטחית, ועם הגייז זה שיחות מרתקות. כשאת אישה חזקה ומוצלחת הם מעריצים אותך, לא מקנאים. אין לי כמעט חברות נשים כי אישה יש לה זווית ראייה מאוד מסוימת. אישה מתעניינת בבית ובאסתטיקה, זה פחות מעניין אותי, אני אישה מאוד נשית אבל אני גבר ואשת עסקים, שורדת ופוליטיקאית. אני מוצאת בחברים שלי הגייז את מה שמעניין אותי: רגישות והבנה ותמיכה של אישה וחברה אמיתית, ומוח של גבר. שהוא יותר חד, יותר ברור".
את בעצם הומו בגוף של אישה?
"בול, זה מה שאני. אבל הומו אקטיבי".
צילום אלכס ליפקין
ניהול קריאיטיב טל קליינבורט
סטיילינג ראובן כהן
איפור ושיער מיקי בוגנים
ארט אסף די
ע.צילום דוד ששון
ע. סטיילינג לירון שטיינמץ