כשזהבה גלאון ושולי מועלם הצליחו לשים את האגו בצד

נסתכן לרגע בלהישמע כמו יאיר לפיד, כשנקבע כי בפוליטיקה הישראלית אנחנו רגילים להיות מוגדרים על ידי שונאינו יותר מכל דבר אחר. הפילוג גובר כאן על האיחוד, פוליטיקאים מטנפים זה על זה וכבר קשה למצוא מקומות של הסכמה ופשרה בין המחנות. ודווקא במציאות הזאת, זכינו השנה לחזות בשיתוף פעולה לא מובן מאליו – זה שהתקיים בין שולי מועלם ממפלגת "הבית היהודי" לזהבה גלאון מ"מרצ", כשהגישו יחד הצעת חוק להפללת צרכני הזנות ושיקום נשים בזנות, וקצרו הצלחה כשההצעה אושרה לחקיקה בוועדת השרים. ההצעה תמוזג להצעת חוק ממשלתית יחד עם הצעת חוק דומה של עליזה לביא ("יש עתיד"), ואם הכול ילך כשורה, עוד ב־2018 נראה כיצד נאכף איסור צריכת זנות – איסור ששם במרכזו את צרכני הזנות, לא את הנשים שכבר סבלו מספיק. לא מפתיע שדווקא נשים מסוגלות לשים בצד את המחלוקות ולהתאחד למען מטרה משותפת חשובה כזאת. גלאון ומועלם לימדו אותנו ששיקולים פוליטים צרים של ניגוח אויבים אינם משתווים לסיפוק שאפשר לקבל מעזרה לנשים רבות אחרות, שזקוקות לשיתוף פעולה כזה על מנת לראות מציאות משתנה.