ראיון

סתיו שפיר: "אנחנו במלחמה. אם נפסיד ישראל תהיה משיחית"

סתיו שפיר לובשת חולצה וג'ינס מ-Tres, עגילים - פדני | צילום: עדי אורני
סתיו שפיר לובשת חולצה וג'ינס מ-Tres, עגילים - פדני | צילום: עדי אורני

סתיו שפיר מסרבת להתייאש מהשחיתות, ממליצה לגוש השמאל ללמוד מהנהגת המתנחלים ומגלה שמציקים לה עם שאלות על נכדים

88 שיתופים | 132 צפיות

עד לפני רגע סתיו שפיר עוד התרוצצה במסדרונות הכנסת בניסיון נואש למנוע את העברת החוקים האחרונים והשנויים במחלוקת שקידמה הממשלה. היא נשאה נאומים סוחפים מעל במת המשכן בהם השמיעה קול של אופוזיציה לוחמת, "בדיחה על חשבון הציבור, איזו צביעות!", אמרה במהלך עוד לילה לבן. בשבע בבוקר שיתפה את עשרות אלפי עוקביה ברשתות החברתיות בסטורי שבו היא נראית לבד במליאה.

גם חוק הפונדקאות, גם חוק הלאום. אני מניחה שחזרת הביתה עייפה אך לא מרוצה.
"אלה היו ימים לא פשוטים ובהחלט מייאשים. יצאתי לכנסת ביום שני ברבע לשבע בבוקר וחזרתי לתל אביב ביום חמישי בבוקר עם תחושות קשות מאוד. חוק הלאום הוא חוק בזוי. אני לא צריכה שביבי או בנט יסבירו מה זה אומר להיות לאומי. בן גוריון לא היה חותם על חוק הלאום, גם בגין לא. מנהיגים חזקים לא זקוקים לחוקים כאלה כדי לממש את המנהיגות שלהם. זה חוק מסית ומפצל המנסה לגרום לחלק מהישראלים להרגיש שהם לא שייכים, במקום לעודד ולבנות את הישראליות כדי שכל ילד שגדל כאן במדינה ירגיש שייך".

סתיו שפיר לובשת טי שירט של זאדיג אנד וולטר | צילום: עדי אורני, סטיילינג: נועה נוז'יק, איפור: ענת רזמוביץ' לסולו במוצרי בובי בראון, שיער: עינת סברלו לסולו
סתיו שפיר לובשת טי שירט של זאדיג אנד וולטר | צילום: עדי אורני, סטיילינג: נועה נוז'יק, איפור: ענת רזמוביץ' לסולו במוצרי בובי בראון, שיער: עינת סברלו לסולו

עוד כתבות מעניינות
קולן של האימהות הפונדקאיות: "עבור כסף בלבד לא הייתי עושה את זה"
לינוי בר גפן לא מופתעת מהצביעות ביחס לגייז
ח"כ מירב בן ארי מסכמת שנה ראשונה של הורות משותפת עם החבר הגיי

בעקבות חוק הפונדקאות הלכת להפגין בכיכר רבין וקראת לכולם להתעורר על החיים שלהם.
"יש איזו נטייה לחשוב שהרוב הדמוקרטי־ליברלי במדינת ישראל הוא פרווה, שתקן, שמאפשר לכולם לרכוב על גבו, אבל השבוע גם נתניהו ואנשיו הבינו שאף אחד לא מתכוון לשתוק בזמן שדורסים את זכויותיו. ההפגנה למען הקהילה הלהט"בית הייתה יריית פתיחה של מאבק על שוויון ועל חופש. הסיפור הוא לא רק הפונדקאות. הסיפור הוא השקרים של נתניהו ששברו את סף הסבלנות של הציבור. כשנתניהו נכנס למליאה ביום האחרון של המושב, פניתי אליו אישית ושאלתי למה שינה את דעתו יום אחרי שהודיע שיתמוך בשוויון בפונדקאות. הוא השיב לי שהוא בעד הפונדקאות ושידאג להעביר את זה – אבל לא עכשיו, אלא במושב הבא, אז בשביל מה ההצבעה, זה משחק? מעבירים פה חוקים כדי לבטל אותם? נתניהו פשוט ממשיך לשקר לציבור. הוא התרגל שהציבור מקבל את זה".

אנחנו מנצלות את פגרת הקיץ של מושב הכנסת ונפגשות בבית קפה בשדרות רוטשילד בתל אביב, השדרה שבה החלה שפיר את השירות הציבורי שלה, לפני שבע שנים. "הגעתי לפה עם אוהל, ישר מהעבודה. התמקמנו מול הבימה", היא נזכרת בערגה בימים בהם הייתה אחת ממובילות המחאה הגדולה בתולדות המדינה. משם הדרך אל הכנסת הייתה אולי קצרה, אך רצופה מכשולים. "אמרו לי שאני צעירה מדי, שלא אצליח לשנות שום דבר ושהכרישים יטרפו אותי", היא מגוללת את תקציר אירועי פריימריז 2012 של מפלגת העבודה שהסתיימו במקום התשיעי. בפריימריז האחרונים טיפסה למקום השני, אחרי שלי יחימוביץ'. לאחר שש שנים סוערות בכנסת היא נשמעת מפוכחת ונחושה מתמיד. "הבנתי שאין קשר בין גיל וניסיון לבין שיקול דעת. המערכת הציבורית בישראל מנוונת, מקובעת ומפחדת משינויים. כל השיטה מבוססת על כך שלאנשים כמונו, השפויים שמשלמים מיסים ותורמים, יהיה קשה להיכנס לעמדות השפעה".

סתיו שפיר בהפגנה למען קהילת הלהט"ב בתל אביב | צילום בן קלמר
סתיו שפיר בהפגנה למען קהילת הלהט"ב בתל אביב | צילום בן קלמר

בזמן שישנתם

מושב הכנסת אומנם ננעל במפח נפש עבורה ובכישלון מהדהד של האופוזיציה, אך קשה להתעלם מהתמיכה הציבורית לה זוכה שפיר. כשהיא לוגמת את האמריקנו השני שלה, ללא חלב, ניגש אליה גבר מהשולחן ליד: "מעריצים אותך", הוא אומר. "תמשיכי!".

את נתקלת בתגובות כאלה גם מחוץ לתל אביב?
"אני נתקלת בתגובות כאלה בכל מקום. בשנה האחרונה ערכתי מדי שבוע שלושה־ארבעה חוגי בית בכל רחבי הארץ. המשפט ששמעתי הכי הרבה הוא 'בבקשה אל תוותרי'. דווקא במקומות שבהם שוכנים האנשים הכי פטריוטיים במדינה, התחושה היא כאילו הפסדנו. אנשים שוכחים שהקבוצה שמנסה לסחוף את המדינה אל תוך הגל האפל של הלאומנות, שטיפת מוח דתית וחרדה מכל מי ששונה, היא קבוצה קטנטנה באוכלוסייה. היא מובלת על ידי כמה פוליטיקאים בולטים – בנט, שקד וסמוטריץ', ונתניהו שנגרר אחריהם, שמעודדים עבריינות, פגיעה בשלטון החוק ובמוסדות הדמוקרטיה. אלה אנשים שאין להם כבוד כלפי מי ששומר על הביטחון שלנו, שלא מוכנים להפסיק את המימון הציבורי לרבנים שמכפישים נשים לוחמות ולא מסוגלים לגנות את קבוצת המתפרעים הקיצונית שצעקה לרמטכ"ל מחוץ לבית המשפט 'גדי תיזהר, רבין מחפש חבר'. לא מפתיע שהם עצמם משתמשים בעיקר במימון זר, לפעמים מגורמים קיצוניים בחו"ל, כדי לממן את התשתית לפעילות שלהם נגד מוסדות המדינה. אם הם היו מנסים לגייס את הכסף הזה בארץ הם לא היו מצליחים כי למרות כל הדיבורים והאיומים, רוב הישראלים לא עומדים מאחוריהם. תראי את הסקרים: 65 אחוז מהישראלים מאמינים בפתרון של שתי מדינות ו־75 אחוז מהישראלים בעד נישואים אזרחיים. בכל הנוגע לדיור, חינוך ורווחה – מעל 80 אחוז מסכימים עם הערכים שאנחנו מייצגים. הישראלים רוצים הוגנות. הם מעדיפים שהממשלה תתעסק בדיור ובחינוך ולא בלחפש פה עוד בוגדים. אנחנו הרוב. לכן מדהים אותי לראות איך הציבור, שמכל הבחינות הוא הכי חזק בישראל – המחנה הדמוקרטי, הכוח הכלכלי המוביל, משרתי המילואים, האנשים שעובדים ומשלמי המיסים – לא משתמש אפילו במאית מהכוח שיש לו בידיים. לעומת זאת, קבוצות קטנות בהרבה באוכלוסייה, קבוצות משיחיות בהתנחלויות ובמאחזים הבלתי חוקיים, ממקסמות את כוחן הפוליטי, מתפקדות למפלגות, שולחות ח"כים לכנסת ובלי בושה לוקחות לעצמן יותר כסף מקופת המדינה על חשבון כל האחרים. הגיע הזמן שבמקום שהמדינה תיחטף בידי קבוצות משיחיות ונצלניות, נתחיל להרים את הראש ונעצור את כל זה לפני שייגמר הזמן. האחריות מוטלת על הדור שלי. בני גילי חייבים להתעורר".

מחנה השמאל בישראל מפוצל ורדום. נראה שהסיכוי למהפך רחוק מתמיד.
"הבעיה של המחנה הציוני היא לא בערכים, אלא בתפיסה של הדרך לניצחון. מחנה המרכז־שמאל צריך להפסיק לפחד מכוח. צריך ללמוד מהנהגת המתנחלים, קבוצה שמהווה שני אחוז מהאוכלוסייה, ולהציב עובדות בשטח. חלק מהח"כים לא מבינים שאנחנו בעיצומה של מלחמה על החיים שלנו ושאם נפסיד, הילדים שלנו יגדלו במדינה משיחית וקיצונית, מלאת פרנויה ושנאה, ובחוסר ביטחון תחת המסר הקבוע של ביבי 'תגידו תודה שאתם בחיים וסתמו את הפה׳".

סתיו שפיר לובשת שמלה של Ganni בבוטיק ורנר, עגילים – פדני | צילום: עדי אורני
סתיו שפיר לובשת שמלה של Ganni בבוטיק ורנר, עגילים – פדני | צילום: עדי אורני


מה את חושבת על אורלי לוי־אבקסיס?
"אורלי היא פרלמנטרית מוכשרת", מפרגנת שפיר בזהירות. "אבל כדי שבאמת נוכל לעזור לחלשים אנחנו חייבים להחליף את נתניהו, ואת זה, מסיבות שאינן מובנות לי, היא לא מוכנה להגיד".

בריאיון לדנה וייס היא אמרה שהיא מוכנה לשבת עם נתניהו בממשלה.
"אם היא רוצה כמוני להביא לשינוי, צריך לעשות את זה ביחד, בלי לשחק משחקים. לקחת קולות מאנשים שרוצים את הערכים שאנחנו מאמינים בהם ולהעביר אותם לביבי כדי לקבל ג'וב, זה לעבוד נגד הציבור. לא יתכן שפוליטיקאים שמבקשים להוביל מחנה לא יביעו עמדה בשאלות ביטחוניות וישתקו כשהם רואים שחיתות מול העיניים. מי שלא מוכן להגדיר עכשיו לאן הוא מכוון, בכל תחום, לא ראוי לאמון הבוחרים".

למעשה את קוראת לה לחבור למחנה הציוני.
"היום אנחנו מפוצלים במקום להיות מחנה מגובש שפועל כל הזמן יחד, בכל הזירות שניתן, לכן אני קוראת לאיחוד של כל מחנה המרכז־שמאל".

אז את קוראת גם ליאיר לפיד?
"אין הבדלים בין מצביעי המחנה הציוני לבין מצביעי יש עתיד. כולם רוצים מדינה חופשית שדואגת לאזרחיה וחותרת לפתרון מדיני. אם נאחד את המחנה הציוני, יש עתיד, כולנו, מרצ, אורלי לוי וחלק מהרשימה המשותפת, הרי שיש לגוש הזה רוב".

למה רק חלק מהרשימה המשותפת?
"רק מפלגות שמצהירות שהן תומכות במדינה יהודית ודמוקרטית, שוויונית וצודקת לכל אזרחיה, עם רוב יהודי, מתאימות למחנה הזה. אני לא בטוחה שחנין זועבי מסכימה לרעיון. היא מזכירה את סמוטריץ'. יש ביניהם הרבה דמיון. סמוטריץ' רוצה את מה שזועבי רוצה – מדינה בלי רוב יהודי ובלי דמוקרטיה".

מי יעמוד בראש המחנה המאוחד הזה?
"מי שיקבל את מירב המנדטים או שיוחלט על פריימריז פתוחים מוקדמים. סיפורי אגו ומריבות בין גבאי ללפיד, לא מעניינים את הציבור. מנגד, יש אנשים בהנהגת המחנה שהתעייפו והפסיקו להילחם, אז שילכו הביתה לנוח".

שפיר שומרת על קולגיאליות ולא מוכנה לנקוב בשמות אותם חברי כנסת ש"התעייפו" לטענתה. דוגמה למתיחות הפנים מפלגתית אפשר היה למצוא בישיבת הסיעה האחרונה לפני היציאה לפגרה. העיתונאי חיים לוינסון צייץ מתוך הישיבה: "ויכוח נוקב בין שפיר וציפי לבני לבין מרב מיכאלי ובוז'י הרצוג", זאת על רקע אופי ההצבעה על חוקי הקואליציה ששפיר ולבני חשבו שיש להתנגד אליהם באופן גורף.

"הם מפחדים מהכוח של נשים צעירות ורוצים לשמור על מערכת מנוונת" | צילום: דוברות הכנסת יצחק הררי
"הם מפחדים מהכוח של נשים צעירות ורוצים לשמור על מערכת מנוונת" | צילום: דוברות הכנסת יצחק הררי

אז את מי היית מביאה במקום אלה שצריכים ללכת הביתה לנוח?
"פגשתי הרבה גנרלים לשעבר, רובם נמצאים היום בשוק הפרטי, מודאגים מאוד מהכיוון שאליו המדינה הולכת אבל מתלבטים אם מקומם בפוליטיקה. אני עדיין לא מבינה למה הם מהססים. אנשים שכדורים שרקו להם ליד האוזניים מפחדים פתאום ש'הצל' יקרא להם שמאלנים וחוששים לשמם הטוב. למי אכפת? אם המדינה שלנו תאבד את הרוב היהודי שלה בגלל שהממשלה נגררת אחר סמוטריץ' ושקד, ותעמיד את אזרחי ישראל בחוסר ביטחון עצום ובסכנה ממשית לעתיד – מישהו מהאנשים האלה יוכל לישון בשקט בידיעה שיכול היה לעשות משהו אבל העדיף לוותר?".

את מתכוונת לבני גנץ, בוגי יעלון, יובל דיסקין, אהוד ברק וגבי אשכנזי?
"פניתי לכל מי שיכול לגרום למהפך פוליטי".

הם מפחדים
בשבועיים האחרונים עלתה מפלגת המחנה הציוני לכותרות בנסיבות נוספות: חברת הכנסת איילת נחמיאס־ורבין האשימה את חבר הכנסת איתן ברושי שנגע בה בצורה לא הולמת במהלך סיור של המפלגה.

היית עדה לזה?
"לא הייתי בסיור. שמעתי על כך בחדשות. בעידן הנוכחי אי־אפשר להטריד ולצאת מזה בשקט. ברושי עדיין לא עיכל את השינוי החברתי העצום שהתרחש כאן. לאט לאט אנשים כאלה יוצאים מהסיסטם".

לדעתך הוא צריך להתפטר?
"חד־משמעית כן".

בפברואר האחרון פורסם טור שלך ב"הארץ", בתגובה לטור של יוסי ורטר. הזדעזעת מכך שתיאר אותך כ"אורן חזן בשמלה". איך משפיעים עלייך מבקרים כמוהו שמציירים אותך כחסרת ניסיון?
"ה'יוסי ורטרים' וה'שטרסלרים' הם פרשנים לא מעמיקים שלא טרחו מעולם לבוא ולראות מה באמת קורה בוועדת הכספים. הם מפחדים מהכוח של נשים צעירות ורוצים לשמור על מערכת מנוונת".

סתיו שפיר בוועדת השקיפות | צילום: מתוך וועדת השקיפות
סתיו שפיר בוועדת השקיפות | צילום: מתוך וועדת השקיפות


את חושבת שיש תהליך הדתה בחברה הישראלית או שבנט צודק כשהוא אומר "שמדתה"?
"המילה הדתה לא נכונה. אין קשר בין התעמולה הפוליטית שבנט ואורי אריאל מחדירים לכיתות של הילדים שלנו לבין היהדות ששייכת לכולנו. אני גאה באלפי ההורים, מכל רחבי הארץ, שיצאו נגד שטיפת המוח הזאת. בזמן שבנט מקשקש על הרחקת ארגונים פוליטיים מבתי הספר, הוא שולח בעצמו ארגונים משיחיים לבתי ספר חילוניים במטרה לשכנע את הילדים שהם לא מספיק יהודים, להפחיד אותם ולהעביר אותם למחנה שלו".

ומה לגבי המעצר של הרב הקונסרבטיבי דב חיון שחיתן זוגות מחוץ למוסד הרבנות? גם את עורכת טקסים אזרחיים.
"זאת חציית גבול ונקודת שפל בחברה הישראלית. מדי שנה בוחרים אלפי זוגות להינשא בטקס אלטרנטיבי, וזה קורה בדיוק בגלל ניסיון הכפייה הזה. בניגוד למה שחושבים חלק מחבריי החרדים בכנסת, רובם לא עושים זאת כהתרסה נגד היהדות אלא כהתרסה נגד הפוליטיקה שמנכסת אותה ואומרת להם איך הם אמורים להתחתן".

איזה פתרון את מציעה למה שקורה בדרום?
"אני נמצאת לא מעט בעוטף עזה. חיים שם האנשים הכי ציוניים שיש והממשלה פשוט יורקת להם בפרצוף. הם אומרים שהם 'רק רוצים שיחזור כבר השקט' אבל אין להם ציפיות שבאמת יכול להימצא פתרון. אנשים שם נושמים פיח, מאבדים את השדות שעיבדו במשך שנים ואת הפרנסה, חיים בפחד מתמיד, ובמה עוסקת הממשלה? בלהעביר את חוק הלאום ולחתוך עוד תשלום מס ממשפחת נתניהו בקיסריה. דוח מבקר המדינה על צוק איתן מוכיח דבר אחד: שאין במדינה מבוגר אחראי. בממשלה לא קיימו אפילו דיון אסטרגי רציני אחד על מה לעשות בנושא. מנהיג שלא יודע לעמוד מול הציבור ולהגיד 'אני אחראי', צריך ללכת הביתה".

סתיו שפיר. צילום: עדי אורני. סטיילינג: נועה נוז'יק
סתיו שפיר. צילום: עדי אורני. סטיילינג: נועה נוז'יק

גברתי ראשת העיר

מיד בתום פגישתנו, מיהרה שפיר ליום עבודה אינטנסיבי. "פגרה זאת לא חופשה", היא אומרת. הלו"ז שלה עמוס במיוחד. מהבוקר עד לשעות הקטנות היא בפגישות, בקבוצות מיקוד, עסוקה כולה בפרויקט הבא, בקדנציה הבאה. "יש לי המון משימות על הפרק, ועדת השקיפות ממשיכה לפעול גם בקיץ ויש עוד הרבה חוגי בית שנקבעו לחודשים הקרובים", היא אומרת ורצה הלאה. את המשך השיחה אנחנו מנהלות בחילופי הודעות טקסט ארוכות, את חלקן היא שולחת בארבע בבוקר.

בחודשים האחרונים נפוצו שמועות כי שפיר מתכוונת להתמודד על ראשות עיריית תל אביב בבחירות המוניציפליות שיתקיימו בסוף אוקטובר. אם תחליט להתמודד, צפוי קרב מותח. תומכיה הפוליטיים של שפיר, לעומת זאת, לבטח יתאכזבו מנטישתה את ספינת המחנה הציוני המתנדנדת.

את רואה את עצמך עוברת מהזירה הארצית לפוליטיקה המקומית?
"אני לא מתכוונת להתייחס לשמועות. אני בהחלט רואה את עצמי משפיעה ומובילה בכל מקום שבו תהיה לי אפשרות. אני מאמינה בדרך ארוכה והוכחתי שאני לא פועלת על פי תכתיבים ולפי מה שאנשים מצפים ממני. יש אנשים שמסתפקים בקיים או בתיקונים קוסמטיים ויש אנשים שמאמינים שאפשר ליצור מציאות חיים טובה יותר לאזרחי ישראל. אני עושה כל מאמץ לקום בבוקר ולהיות בצד של מי שבוחר בשינוי ויצירה, בלכוון גבוה, ולא באלה שעושים הכול למען שימור הסטטוס קוו".

תל אביב היא לא עיר ילדותה אבל היא חיה ומרגישה בה בבית כבר עשור. שפיר (33), נולדה וגדלה בנתניה לאם מורה ולאב רואה חשבון. יש לה אח, יובל, ואחות, שיר. בצעירותה הייתה פעילה בתנועת נוער, ניגנה בפסנתר ובגיטרה והתנדבה לשנת שירות בחברה להגנת הטבע, אחריה התקבלה לקורס טיס שממנו הודחה אחרי 15 טיסות ("היינו 13 בנות בקורס. היום הייתי חוזרת לשם. אחת התקופות היפות בחיי"). לאחר מכן הגיעה לעיתון "במחנה" שם שירתה ככתבת ולימים הפכה לעיתונאית.

הדחף להילחם בעוולות חברתיות דבק בה, מגיל צעיר. "כשהייתי בת ארבע נולדה אחותי הקטנה, שיר, שאובחנה כאוטיסטית עם מוגבלות שכלית והתפתחותית. ראיתי את המאבקים שההורים שלי ניהלו והבנתי שחייבים לשנות את המערכת. ישראל היא ההפך ממדינת רווחה וזה בעיניי הכישלון השלטוני הגדול ביותר". זהו אחד הנושאים הבוערים באג'נדה שלה, אותו היא ממשיכה לקדם גם היום לאחר שחשפה את המחדלים בטיפול באוכלוסייה הזו. גם את החוק לשכירות הוגנת קידמה אחרי שחוותה על בשרה את הקשיים. "עברתי תשע דירות שכורות בעשור, עם שותפים כמובן".

בשנתיים האחרונות היא חולקת דירת שני חדרים עם שותף, אך הפעם שותף לחיים. קוראים לו שאולי שטרית. "הוא באר שבעי במקור. טייס מסוקים במיל', נסיך אמיתי", היא אומרת בעיניים מצועפות. השניים הכירו כששטרית קידם מיזם לבניית קהילה צעירה במצפה רמון והציג בפניה את התוכנית. "זו הייתה פגישת עבודה שהתפתחה לאהבה".

איך מצליחים לנהל זוגיות בלוח זמנים כל כך אינטנסיבי?
"כששאולי ואני הכרנו כבר הייתי בפוליטיקה והוא ידע בגדול מה זה אומר. אני עובדת כל היום, כל יום. גם כשאנחנו יוצאים בערב שישי לשתות בירה, אנשים ניגשים לדבר איתי ואני תמיד זמינה להם, מנסה לענות לשאלות. לא נראה לי הגיוני שנבחר ציבור יברח מהציבור. זוגיות כזו היא אתגר שדורש הרבה סובלנות, חוש הומור ואהבה. אנחנו שותפים למשימה וזה מורגש ברגעים הכי קטנים, למשל כשאני צריכה להישאר בכנסת עד אמצע הלילה להצבעות, ופתאום הוא נוסע עד לירושלים ומפתיע אותי ב־12 בלילה עם אוכל משוק מחנה יהודה. בסופי שבוע אנחנו מנסים לנסוע למשפחות שלנו, בבאר שבע ובפרדסיה, ובכל הזדמנות מעמידים אוהל בים או במדבר וישנים שם".

העלית לאינסטגרם תמונה שבה את וסבתא שלך יושבות במסעדה וכתבת: "סבתוש מנסה לשכנע אותי להתחתן". הצליחה?
״סבתא דוריס היא פמיניסטית אמיתית. בגיל 14, עוד בבגדד, כבר עשתה רישיון על אוטו כשלאף אחת מהבנות לא נתנו לנהוג, ונסעה לאורך הנהר עם השיער מתבדר ברוח. גם הסבתא השנייה שלי, סבתא רותי, פמיניסטית שהמשיכה לעבוד עד גיל 75 בגאווה גדולה. שתיהן מאוד לחוצות לאחרונה בעניין הנינים וגם זה יקרה מתישהו. סבא שלי, נתן, פחות מתעסק בזה, ובעיקר שואל אותי מתי נצליח כבר להרים את מפלגת העבודה ו'להזיז את הביבי הזה' בשביל להציל את המדינה".  

צילום: עדי אורני
ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט
ניהול הפקה: שיר פלד
סטיילינג: נועה נוז'יק
איפור: ענת רזמוביץ' לסולו במוצרי בובי בראון
שיער: עינת סברלו לסולו
טי שירט: זאדיג אנד וולטר