עוד צעד בדרך לימי הביניים

ההומו ספיאנס הנפוח כולו מחשיבות עצמית משוכנע כי האנושות נעה במסלול חד סיטרי כלפי מעלה, וככל שעובר הזמן האדם מתקדם במסלול לינארי אל עבר הקדמה. הוא מותיר אחריו אלפי שנים של נבערות ודורות נכשלים ופונה אל עבר העתיד הטוב יותר והרע פחות. ובכלל, עם מהפכת הידע של המאה ה-21 אין פה שאלה. לא מסתכלים לאחור. האמנם?

השנה היא 1,100. אורדריקו ויטאליס, נזיר אנגלי והיסטוריון, מזועזע: הטוניקות קצרות מדי, הנעליים אופנתיות מדי, והגרוע מכל – העם מחליק תלתליו במגהץ! הבייבי ליס של המאה ה-12 מטמטם את האנשים, שעוד עלולים לחשוב בטעות שהגוף הוא חשוב. כמעט אלף שנה אחר כך הכותרות בעמוד הראשי של עיתון הארץ מצטרפות לזעקותיו של ויטאליס. שוד ושבר. בעמק יזרעאל מציעים לנערות קייטנת איפור, אופנה וסטיילינג ועיצוב ציפורניים. ההורים זועמים. אנשים חורשי רע זוממים למלא את ראשי הילדות הרכות בשטויות במיץ, בדברים טפלים נטולי כל ערכיות.

והנה, במחי חופש גדול אחד חוזרת האנושות על עקבותיה, אל ימי הביניים שבהם העיסוק בטיפוח הגוף ובאופנות מתחלפות נחשב להידרדרות מוסרית (אגב, הם חשבו ככה בעקבות האמונה הנוצרית שהגוף לא ממשיך לעולם הבא, לכן אין צורך להשקיע בו). "אולי לא צריך לעצור שם. אם הן כבר יודעות להתאפר ליציאה אז אפשר להעביר להן גם סדנה לשתיית אלכוהול", אמר אחד האבות שהגיבו בכתבה – דברים שאמורים להדליק לכולנו לא נורה אדומה אחת, כי אם גרלנדה ארוכה ומהבהבת. החיבור בין העיסוק בגוף להידרדרות מוסרית הוא אחד המסוכנים, והוא מזכיר את הפשקווילים החשוכים במאה שערים המזהירים מפני לבוש לא צנוע או את אזהרות הרבנים לחרדים שהתחילו לאחרונה להשקיע בחיצוניותם.

אופנה, איפור וטיפוח הם חלק בלתי נפרד מהחיים, והנחלתם מגיל צעיר הוא דבר חשוב שהחברה הישראלית – הנעה לעבר הפוריטניות בקצב מסחרר (כל הצגה של גוף נשי הוא חיפצון, כל הערה על מראה היא פוטנציאל להטרדה) – מסרבת להשקיע בו, ולכן אנחנו חיים כאן בשממה אסתטית. אני בספק אם תושבי פריז היו מרימים גבה מעוצבת אחת או שתיים אם היו מציעים לילדיהם קייטנת וקאנס העוסקת בטיפוח ומועברת על ידי אנשי מקצוע. החינוך לאסתטיקה מתחיל מילדות ולכן גם באירופה הילדים נראים מיליון יורו ואילו בישראל תמצאו גננות שנוזפות בהורים הבודדים שמעזים שלא לשלוח את ילדיהם לגן עם "חליפת גן", כלומר פיג'מת יום העשויה טריקו בקיץ ופליז בחורף.

אופנה וטיפוח הם לא נושא שטחי. שטחי לחשוב שהם כאלה. יש להם הקשרים תרבותיים רחבים יותר כמו כלכלה, אמנות, מוזיקה ובריאות. הם כלי חשוב מאין כמוהו לביטוי עצמי ונוגעים בכל תחומי החיים. לחזור לימי הביניים, שבהם טענו אנשי המוסר והדת שהעיסוק בגוף מיותר, במקום להזדהות עם אנשי הרנסנס שעינגו אותו, פינקו וטיפחו אותו, זה צעד בעייתי. נכון, כמו כל דבר בחיים, העיסוק בחיצוני לא צריך להיות קיצוני. חובה לשמור על איזון נכון בין גוף ונפש. ללא ספק גם הרוח חשובה, והעובדה שאנו מזניחים את לימודי מדעי הרוח בעייתית לא פחות מהעובדה שאנחנו מתנגדים לחינוך ליופי (היא זו שמונעת מהאנשים להכיר בתהליכים ההיסטוריים שאולי הובילו אותם לחשוב שללמוד להתלבש יפה זה לא בסדר).

אני יכולה להסכים עם הטענה שהקייטנה לא צריכה לפנות לבנות בלבד ושלמען חופש הבחירה היא לא צריכה להיות הקייטנה היחידה המוצעת באזור בחודשי הקיץ, אבל לטעון שהתכנים רדודים ומנוגדים לחינוך לערכים זה לטעון שאופנה היא לא חלק לגיטימי מתרבות. כאן מתחילה הבעיה. כי בגדים מגדירים אותנו, ואופנה היא שפה לא פחות מכל שפה אחרת. כדאי שנתחיל לכבד אותה לפני שייגמרו לנו המילים.

עלון קייטנת אופנה בעמק יזרעאל