השיעור החדש בבתי הספר לקוסמטיקה: עזרה ראשונה לנשים נפגעות אלימות

לא קשה להודות שאחת מהסיבות שאנחנו אוהבות ללכת לעשות שעווה, ללכת ללייזר או לעשות טיפול פנים, היא בכלל הקוסמטיקאית שלנו. כולנו יודעות שבין זעקת אאוץ' אחת למשנה, הטיפול זולג גם למחוזות אחרי ואין מחיר לפריקת הנפש אצל האדם היחידי שרואה אותנו כל פעם מחדש בסיטואציות אינטימיות וחשופות במיוחד. היכולת הזאת להקשיב ולייעץ לכל הוידויים שיושבים לנו על הלב הופכת את הקוסמטיקאיות לדבר הכי קרוב לפסיכולוג שיש לנו, מבלי להכריז עליהן ככאלו.

אבל מה קורה כשהבעיות שלנו הן קצת יותר מורכבות ממה שהקוסמטיקאית שלנו יכולה להתמודד איתו ושלא מדובר בעוד ריב שגרתי עם הבן זוג אלא בסיטואציה מורכבת שכוללת אלימות של ממש? מסתבר שהמקרה פחות חריג משנדמה לנו. ב-30 שנותיה במקצוע אורנה ובר, יו"ר ארגון הקוסמטיקאיות בישראל, נתקלה לא פעם בסיטואציות שכאלה, ולאו דווקא של אלימות פיזית. "והקליניקה שלי עוד נמצאת בקניון סביונים, בחתך סוציו-אקונומי גבוה", היא מודה. "יש לי לקוחה מסביון שמבחינה חומרית לא חסר לה דבר, אבל לבעלה יש בעיית שליטה מזעזעת. בכל טיפול הוא מחכה לה מחוץ לדלת, מביא אותה ומחזיר אותה חזרה לכלוב הזהב בו היא חיה. לקוחה אחרת מספרת לי על דברים שקורים לה בבית, מבלי שאמא שלה יודעת ובזמן שהאמא מטופלת אצלי בעצמה. לא מדובר דווקא על מקרים מיניים, אבל כן על יחסים מובהקים של דיכוי וניצול על ידי דמות האב בבית; על הכל היא צריכה לדווח לו והיא חיה בפחד ובתחושה תמידית שהיא לא שווה כלום. יש לי לקוחות שמשלמות לי רק במזומן כדי שבעלן לא יידע שהן מוציאות כסף ללא רשותו. תמיד הן אומרות "אל תספרי" או "אל תגידי" וגם אם הן לא מודות – בעיניי הן חוות אלימות".

מה את יכולה לעשות במקרה שכזה, הרי את לא פסיכולוגית?
"אני לא מתיימרת להיות פסיכולוגית ולא מתיימרת לפתור לאף אחת את הבעיות, אני לא חושבת שיש לי את הכלים להתמודד עם הפתרון בכלל. מה שכן אני יכולה, הוא ליצור מרחב בטוח, הרי בכל מקרה נוצרת קרבה. לא רק שהקוסמטיקאית שלך מלווה אותך חודש בחודשו, שנים על גבי שנים, כשאת באה לטיפול קוסמטי את ערומה וחשופה, את במקום הכי אינטימי שלך. אז שלא תרגישי בנוח לספר ולדבר?. העניין הוא שחשוב לדעת לתת לאותה לקוחה את הכלים להתמודד. את מי שחוותה אלימות פיזית, אני שולחת למקלט נשים, או לרוח נשית (עמותה המסייעת לנשים נפגעות אלימות להגיע לעצמאות כלכלית) ודומיהן. הן כמעט תמיד עונות "לא רוצה ולא נעים לי", במיוחד מי שבחתך סוציו אקונומי גבוה. החשש מהסטיגמה כל כך מפחיד אותן, ולא נעים להן שיגדירו אותן כנשים שחוות אלימות, נשים מוכות, או נשים שסופגות אלימות מילולית".

חוט מקשר

הפתרון לבעיה הבריק במוחה של ובר הרחק מחדר הטיפולים. כששהתה באילנוי תפסה את תשומת ליבה מודעה פשוטה בעיתון, בה גילתה שעובדי תעשיית היופי במדינה האמריקאית מחוייבים על פי חוק בהכשרה לזיהוי פגעי אלימות בקרב נשים. היא הרגישה שהיא חייבת להביא את הרעיון לישראל. בשובה חברה לתמר שוורץ, מנכ"לית רוח נשית, ויחד הן בנו תוכנית הכשרה, במסגרתה אלפי קוסמטיקאיות וקוסמטיקאים מרחבי הארץ יוכלו לקבל את הכלים לזהות אלימות כלכלית, פיזית ונפשית בקרב נשים, מתוך הבנה כי הם אלו אשר רואים את המטופלות שלהם בתדירות גבוהה ונחשפים לסודותיהן הכמוסים ביותר. לפני כמה חודשים הרעיון המבורך תפס תאוצה כשחברת הכנסת עליזה לביא החלה לפעול להכנסת הההדרכה למסגרת תכנית ההכשרות המקצועית של משרד העבודה והרווחה. השבוע יצאה ההשתלמות לפועל, כפיילוט ראשוני.

בהשתלמות לומדות הקוסמטיקאיות ששאלות כמו 'מה קרה לך', למשל, הן שאלות שלא שואלים. ההכשרה דוגלת ביצירת מרחב בטוח בין המטופלת למטפלת הקוסמטית ובהענקת כלים להתמודדות נכונה, כמו מיומנות ביצירת אמפתיה, חשיבותה של הקשבה, שאלת השאלות הנכונות, הבנת הרגישות שהבפנייה לקבלת עזרה ובעיקר- הגברת המודעות למצב. הרעיון הוא להעמיק את הקשר האינטימי, לבסס את האמון, ורק במידה והמטופלת משתפת מעצמה ורוצה בסופו של דבר גם לקבל עזרה, היא תדע גם לאן ללכת.

"אחת העובדות שלי סיפרה לי שהיא זיהתה אצל לקוחה סימנים כחולים, רק מרגע שהתחלנו לדבר על ההכשרה. בהתחלה היא בכלל לא הבינו שמדובר בסימני אלימות; היא לרגע לא חשבה שהבחורה הזו, צעירה בת 30, עברה דבר כזה. בשבילי אלימות פיזית זה החלק הקל. את הסימנים הכחולים קל לראות, את שותפה להם ואפשר לדבר עליהם, אבל יש עוד סוגי אלימות ואם לא נלמד לזהות אותם רוב הסיכויים שלא נצליח לעלות אותם בדעתנו". מספרת אורנה. "אנחנו רק חוט מקשר קטן, אבל לפעמים הוא יכול לעשות כזה הבדל בצד השני. ואם כך יקרה – דייני".