רן שריג: "מהפכת MeToo הדירה לגמרי את הקול הגברי"
איך מהפכת MeToo השפיעה על הגברים סביבנו? התסריטאי רן שריג במונולוג אינטימי: "אני לא רוצה לחנך את הבנות שלי לכך שכל הגברים חסרי לב וטורפים"
רצינו לבדוק איך מהפכת MeToo השפיעה על החברה שלנו ויצאנו להבין את הדברים גם מהצד השני: חמישה גברים דומיננטים מספרים בגוף ראשון איך השפיע עליהם המאבק, מה הם למדו ממנו על גברים אחרים, על נשים ועל עצמם. זה מה ששמענו מהתסריטאי רן שריג (47), גרוש במערכת יחסים +4.
"כל טקסט של גבר, בטח בגילי, חייב קודם כול להתחיל במילה 'מבורך'. אני חושב שמדובר במהלך מבורך, במהפכה מבורכת, בשינוי מבורך, ולכן אני מברך עליה, וקצת מגמגם, ומת שישחררו אותי כבר. אז מבורך, מבורך, מבורך. רק שלא למעוד. אז אחרי שהשתמשתי בעוד מילה ממילון ה'איך תהיה פוליטיקלי קורקט נכון ומעצבן' – שבו כל מילה שאינה מעצימה ומברכת או מקדשת מצעדי גאווה ופונדקאות, או את כל מה שאולי עומד בדרכו של העולם המוצדק והמבורך שבנינו לנו רק כדי להמטיר עלינו עוד ועוד שפע – אפשר להתחיל, ולומר ש־MeToo חיסלה שני דברים: אחד, את הגוונים והניואנסים שהכרחיים כל כך במחול העדין בין המינים. ושתיים, היא השתיקה לחלוטין, ייתרה והדירה לגמרי את הקול הגברי. השיח הגברי נעלם מהמרחב. מודמם, מתנצל ומתבצר בשתיקתו בבעתה בעודו צופה בפורנו. אפס דיונים על דילול הזרע של הגבר המערבי, אפס שיחה על אלימות ואלם, על בלבול ומשבר זהות בעידן של מבחנות במקום אבא ועל התפרקות המשפחה הגרעינית – אין שיח גברי. לא שאי פעם חונכנו לדבר. השיח הקורבני איננו מושרש אצל הגבר, למעשה את נקודות ההצטיינות שלו מקבל דני – על זה שהוא לא בוכה אף פעם, על נשיכת שפתיים, נשיאה שתוקה בנטל. גבר לא מתלונן. מריר יש רק ברווקה ובשוקולד.
השיח הגברי נעלם מהמרחב. מודמם, מתנצל ומתבצר בשתיקתו בבעתה בעודו צופה בפורנו
ובכל זאת, נדמה לי שרוב הציבור וגם רוב המין הנשי, קיבלו בזכות הצונאמי קצת פרופורציה. עם הזמן היא גם באמת תרמה משהו אחר לשיח. היא גורמת לנשים להבין שלא כל הגברים הם הזאב מכיפה אדומה. לא כל גבר הוא טורף מיני. זה רידוד של הגבר, הפשטה סטריאוטיפית שעושה עוול לאחים ולבנים שלכן. בכל פעם שאתן אומרות 'גברים, הם ישכבו עם כל מה שזז', זה פשטני וזה לגמרי לא נכון ומפספס את העדינות והבררנות שקיימת גם בנו, בגברים.
החשיפה של הארווי ויינשטיין בודדה ומסגרה ותלתה לייבוש דמות של שטן מיני. גם קוסבי. יש רוע בעולם ורוע הוא לראות מישהו חסר אונים, סובל, חלש, מפרפר, מבולבל, מטושטש, מוחלש – ולהתחרמן מזה. נדמה שהחשיפה הזאת, של הגברים הכוחניים הדמוניים, שסביר להניח שהיו גם בדיוק אלה שצרחו על נער הפקה זוטר שלא בא להם טוב בעין והשפילו אותו עד כדי זקפה קלה בחליפה, כל אנשי הסיגרים האלה, שניצלו את המשרה והכוח שלהם בעודם צופים בנשים מפרפרות מפחד, כמה טוב שהם נחשפו לאור העולם.
לא כל גבר הוא טורף מיני. זה רידוד של הגבר, הפשטה סטריאוטיפית שעושה עוול לאחים ולבנים שלכן
הדור מתחלף. השתנו החוקים. אפס סובלנות לנורמה החזירית. מהפכת MeToo קברה אותה, וזה באימא שלי, הכי מבורך. היא מבורכת גם כי היא חשפה את קווין ספייסי, שדרכו נזכרנו לרגע שבריונים מיניים שיכורי אגו יכולים להטריד גם גברים. ושלמעשה לגברים, אשר בילדות, סטטיסטית ועובדתית, מוטרדים מינית לא פחות מבנות, קשה עוד הרבה יותר לספר על זה. להודות בחולשה. MeToo אווררה את המורים שניצלו לרעה את המאגיות של מעמדם מול עיניים של תלמידות ותלמידים מעריצים, היא שחררה נורמות שטוב שאור השמש יעלים ויחטא מהעולם. אבל לומר שאני מחנך את הבנות שלי להגדיר את עצמן דרך גבר שפגע בהן, זה כבר מסר מאוד בעייתי.
עוד גברים שסיפרו לנו איך MeToo השפיע עליהם:
למה השף טום אביב הפסיק להשתמש במילה כוסית?
גדי סוקניק מחכה למהפכה הפמיניסטית האמיתית
לעמרי בן נתן אין בעיה לוותר על החיזור בין המינים
בגיל 72 ננסי ברנדס מבין שהזמנים השתנו
אני חי וגדל בין נשים, אני מגדל רק בנות, ארבע, ואני לגמרי חי ונושם את הכאב של להיות אישה. אני מאמין שהדבר שצריך לעורר אצל אישה זה את תחושת הזכאות המולדת שבה מתהלכים בעולם אלו שיש להם שק אשכים. לא רק שוויון בשכר – גם שוויון באורגזמות, שוויון במקומות הראשונים, בתחושת המגיע לי הפנימית. זה מזכיר לי איך יום אחד, נגה, הבת שלי, שהיא שדונית קלה וקלילה ומהירה כמו הרוח, ילדה שרצה מהר, חזרה הביתה בוכה. עכשיו, כשהילד שלך בוכה, וכל הורה מכיר את זה, כשאתה שומע אותו אתה יודע שזה אמיתי, טהור, נטול מניפולציה ושיש קוץ של עוול תקוע בלב שלו. ואני כולי כבר בוער ואני שואל אותה 'נגה מה קרה?', והיא מספרת לי איך בשיעור ספורט מדדו ריצת מאה מטר וכיצד היא רצה הכי מהר במקצה שנקבע לה מול הבן הכי מהיר בכיתה, ואיך הייתה מאושרת כשהגיעה ראשונה לפניו לקו הגמר – ובכל זאת בגלל שהוא מחה והתלונן אז המורה להתעמלות פסקה ששניהם גמרו ראשונים ביחד. למחרת הגעתי לבית הספר לדבר עם המורה להתעמלות, אישה. כי כאמור, את ההסללה הזאת, שגבר צריך לעקוף אותך, שזה המצב הטבעי ושאין מצב שתגמרי ראשונה לפניו, לא את וגם לא הבת שלי – את זה חייבים לשנות.
זאת הזכאות המולדת שהייתי רוצה שמהפכת MeToo תביא לעולם. ואם צריך אז גם להעיף בנים משיעורי מתמטיקה מגיל 12 והלאה, כדי שבנות לא יפחדו להצביע. כך אנחנו מחנכים את הבנות שלנו בבית – לעשות כל מה שיכול לגרום לאישה להרגיש כמו האמזונה החזקה והלוחמת שהיא. הגנה עצמית. יזמות. שיעורים על כלכלה וכסף. אני לא רוצה לחנך את הבנות שלי לכך שכל הגברים חסרי לב וטורפים, גם לא שכל גבר בטח רק רוצה לשכב איתן או שהן צריכות להישבר או להיעלב ממילה לא במקום. העולם מלא קקות. ואנשים קטנים. הן יותר חזקות מזה. לכן הייתי מעדיף לראות על השער של מגזין טיים תחת הכותרת MeToo את הילארי קלינטון או את האישה שמצאה תרופה לסרטן, אפילו את קים קרדשיאן מצידי, כמודל נשי לבנות שלי שמוכיח שהן יכולות, מאשר לראות שם עוד שלב ביניים. עוד קבוצה של נשים (אמיצות, פורצות דרך, מבורכות) מאופרות ולבושות טיפ טופ, שמקבלות את תואר האישה של השנה על זה שהן הוטרדו מינית על ידי גבר. שוב האישה היא קורבן. והינה הפרס. ביום שזה ייעלם אני אהיה אבא יותר רגוע, ואולי גם כותב שמוכנים לשמוע את מה שיש לו להגיד בלי ישר להרים את הקלשונים".
עוד גברים שסיפרו לנו איך MeToo השפיע עליהם:
למה השף טום אביב הפסיק להשתמש במילה כוסית?
גדי סוקניק מחכה למהפכה הפמיניסטית האמיתית
לעמרי בן נתן אין בעיה לוותר על החיזור בין המינים
בגיל 72 ננסי ברנדס מבין שהזמנים השתנו