ב־2019 השפלת נשים היא עדיין אמצעי לבידור המונים

"יש לנו מזל", אומרות ליזו ומור אחת לשנייה בסוף הפרק האחרון של העונה השלישית של "האחיות המוצלחות שלי" וכאילו מזכירות לעצמן את הקונטקסט השלם של גיבורות הסדרה: בנות מזל. הן צעירות, בריאות, לא עניות, לא חיות תחת סגר, לא סוחבות טראומה מינית. גיבורות "האחיות המוצלחות שלי" הן נשים פריבילגיות שזכו להיוולד בצד הלבן, המשוח בחמאה של העולם. וזה עדיין לא קל. תמיד יהיה מי שינסה להקטין אותך (ע"ע רוני המפקד בכל העונות של "האחיות") או להדיר אותך (ע"ע הקומיקאים שלא נותנים לשירה המוזרה להתבטא בפרק 11).

הסדרה חושפת את הקשיים האלה בצורה מבריקה ומצחיקה. נדמה לי שכל אישה תזדהה עם המשפט העצוב שנאמר שם כבדיחה: "נכון שבכל פעם שאת נכנסת לחדר מלא רק בבנים את מרגישה שהינה מגיע האונס הקבוצתי שלך?".

חשבתי על זה כשראיתי את הסרט הנהדר "מרי מלכת הסקוטים" שמספר את סיפורן של מרי סטיוארט ודודניתה הרחוקה אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה. אליזבת הבינה בשלב מוקדם בחייה שאם היא רוצה לשלוט כמלכה היא צריכה לחיות את חייה כגבר, ולכן מעולם לא נישאה ולא הביאה ילדים. היא הבינה שכל גבר שיתחתן איתה ירצה למלוך בעצמו. בזכות ההבנה הזו היא זכתה לחיים ארוכים ולמלוכה בת 45 שנים.

"אליזבת הבינה בשלב מוקדם בחייה שאם היא רוצה לשלוט כמלכה היא צריכה לחיות את חייה כגבר", צילום מסך מהסרט "מרי מלכת הסקוטים"

>> בלי בושות: כך תדברי עם הבת שלך על הפעם הראשונה בלי מבוכה

מרי, בניגוד אליה, חשבה שתצליח לעשות הכול: אהבה, נישואין, ילדים ומלוכה. בעולם של המאה ה־16 זו הייתה טעות טרגית והיא נידונה לחיי יסורים ובידוד, נאנסה, נענשה והוצאה להורג כשהיא בת 44 בלבד. הצפייה בסרט היפה הזה מטלטלת ומעוררת מחשבות רבות על הדרך הארוכה שעשו נשים לאורך ההיסטוריה, ומצד שני – גם על כמה לא נעשה מספיק. עובדה: גם ב־2019, כשאנחנו נכנסות לחדר מלא גברים, אנחנו עדיין נתקפות בפחד עמוק מהאלימות השקטה שמחכה שם. גם ב־2019 תמיד יצוץ הדביל שינסה להקטין אותנו. כולנו ראינו איך ב"האח הגדול" עדי לאון הרשה לעצמו להגיד לנטלי דדון שהשדיים שלה קטנים מדי, התעקש לקרוא לאורלי רביבו א' והוסיף: "את צריכה להתחיל להתנהג כמו אורלי". כלומר הוא לא מרשה לה להיות אדם שלם אלא רק קורבן מין מושפל. הרייטינג היה גבוה. איש לא דרש ממנהלי ערוץ 13 ללכת הביתה. ב־2019 השפלת נשים היא עדיין אמצעי לגיטימי לבידור ההמונים, ממש כמו במאה ה־16 וכמו שחשפה פרשת אפי נווה, השפלת נשים היא גם אמצעי לגיטימי במסדרונות הכוח. בקודש הקודשים שבו נחרצים הגורלות של כולנו.

"ב־2019 השפלת נשים היא עדיין אמצעי לגיטימי לבידור ההמונים, ממש כמו במאה ה־16", עדי לאון | צילום מסך מ"האח הגדול"

יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות ועל כל אחת מאיתנו חלה חובה עמוקה לשנות את המצב הזה. כל אחת צריכה לדבר עם אביה, בן זוגה וילדיה ולוודא שהם מבינים שעדי לאון הוא אדם פסול. שאין להם שום זכות להעיר על גופה של אישה. שנפגעות תקיפה מינית יש לכבד ולהכיל ולסייע להן.

בשנת 1947 עלה לראשונה בברודוויי אחד המחזות הטובים שנכתבו מעולם, "חשמלית ושמה תשוקה". הגיבורה, בלאנש דובואה, היא אישה שלא נישאה וחיה חיים שלא עומדים בקנה אחד עם השמרנות האמריקאית. איך נגמר הסיפור שלה? באונס אכזרי ואשפוז בבית משוגעים. בלאנש היא אחת הדמויות המככבות בהפקת האופנה שלנו עם ליאת הר לב שבחרה בה לצד דמויות נשיות נוספות ופורצות דרך, שכל אחת מהן מבטאת רגע של מפנה בתרבות במאה ה־20 וה־21.

ליאת הר לב בדמותה של בלאנש דובואה, מהמחזרה "חשמלית ושמה תשוקה". עם שמלה של אלון ליבנה וכובע של קרן וולף | צילום: אלה אוזן, סטיילינג: חיה וידר

"איך נגמר הסיפור שלה? באונס אכזרי ואשפוז בבית משוגעים", צילום מסך מהסרט "חשמלית ושמה תשוקה"

זה זמן בחירות. המון נושאים חשובים מונחים על הפרק אבל העניין המגדרי חייב להיות אחד מהם. צריך לבחון כל מועמד ומפלגה גם בעיניים נשיות ולבדוק אם הם עשו משהו למען קידום נשים. האם הם תרמו להדרה ולהשפלה של נשים? אם התשובה היא כן – הם לא ראויים לקולות שלנו. אנחנו חייבות את זה למרי ולאליזבת, לבלאנש דובואה, לנטלי דדון ולאורלי רביבו. דמן וכבודן לא נרמס לשווא.
נשות הדורות הבאים צריכות להיכנס לחדר מלא גברים ולא להיתקף בפחד מעורר חלחלה, הן צריכות להיות בטוחות וגאות. זו האחריות שלנו.