עורכת מגזין "את" עדי עוז מתמודדת עם הפחד הכי גדול שלה: להישאר לבד עם שלושה ילדים

רות ביידר גינסבורג, נטע ברזילי ורונה רמון | צילומים: gettyimages, דניאל קמינסקי ובאדיבות קרן רמון
רות ביידר גינסבורג, נטע ברזילי ורונה רמון | צילומים: gettyimages, דניאל קמינסקי ובאדיבות קרן רמון

רות ביידר גינסבורג, נטע ברזילי, רונה רמון ועוד נשים חזקות ומעוררות השראה גרמו לעורכת מגזין "את" עדי עוז להתמודד עם אחד הפחדים הכי גדולים שלה ולסגור את שנת 2018 עם תובנה אחת משמעותית

88 שיתופים | 132 צפיות

 

שנת 2018 סגרה איתי עניין במבחן אופי אכזרי: שבועיים (15 ימים למען האמת) חלפו מאז שבן הזוג ארז חליפה ועניבה, השאיר אותי עם שלושה צאצאים ונעלם אל בוסטון היפה לטובת איזו השתלמות יוקרתית באוניברסיטת הרווארד. נותרנו חמישה: אני, שני ילדים, תינוק והחרדה שאני מטפחת באדיקות כבר חצי שנה לקראת הנסיעה הזו. במשך חצי שנה בניתי הרים של פחדים שמצאו את דרכם לעולם בתלי תלים של חפירות. אלוהים שיעזור, כמה חפרתי! לי, לו, לכל מי שבסביבה. אכלתי ראשים בסגנון פאסיב־אגרסיב חופשי למרחקים ארוכים. זועמת עליו שנוסע ומשאיר אותי לבד, הכי גאה בו שהוא חלק מהביקור האליטיסטי הזה. למען ההגינות והפנקסנות כאחד עלי לציין שלא נשארתי רק בצד הנמוך יותר של המשוואה: פשפוש בחשבון האינסטגרם שלי יוכיח שלפני חודשיים טסתי לבד לניו יורק ועשיתי חיים מטורפים ונפלאים למשך שבוע אחד בעוד הוא נשאר בארץ עם שלושת הנכסים היקרים. כל אחד מקבל מה שמגיע לו. ואז, כדי להצטרף אלי, הוא טס עם שלושתם מישראל לניו יורק פלוס קונקשן במוסקבה. כן, אני רואה את גלגול העיניים שלכן אבל אל תיפלו למלכודת הזו. תמחקו את ה"אז מה היא רוצה המפונקת הזאת" שמחליק לכן עכשיו בבוז בחלל הפה. לא לא, אצלי היה הרבה יותר קשה! אני הייתי איתם לבד שבועיים והוא רק שבוע. 15 (!) ימים (!!).

עדי עוז בשבוע האופנה בניו יורק

עוד טורים אישיים:
סיגרתו של הפוסיקט הוא יריקה בפרצוף של כולנו
לינוי בר גפן תוהה מה היה קורה ללא החלטות שגויות
עדי עוז: "יש לכם את זה ביותר סיפורה של שפחה?"

הימים האלה כללו פיקניק כיתתי של ה'3, ביקור מולדת של האחיינים שלו (שלו!) שגרים באמריקה וארוחת צוהריים במקדונלד'ס במרכז המסחרי של מודיעין (אל תשאלו למה, נסתפק בכך שזה קרה). בשבועיים האלה גם סגרנו עיתון וכמובן שבדיוק כשהוא טס האמצעי סגר עשרה ימי מחלה בבית ואחריהם פיתח תגובה אלרגית לאנטיביוטיקה. וברור שהמטפלת של התינוק חלתה בעצמה. ואז גם התינוק. ובקיצור – הכול קרס ממש כמו שציפיתי שיקרוס בחששות הכי גדולים שלי בחצי שנה של חפירת חרדות מהגיהנום.

ובאופן מפתיע לא קרסתי. להפך. הייתי הכי אסופה שהייתי אי פעם. הכול תוקתק. הכול קרה. כולם נשארו בחיים ואפילו לא איבדתי את שפיותי או צרחתי עליהם, לפחות לא יותר מהמקובל. אני מסתכלת אחורה על השבועיים האלה וגאה בעצמי שעשיתי את זה כמו האימא המשופשפת והאישה הקשוחה שהיא אני, אבל זה גם גרם לי להרגיש קצת מטופשת. כי במבט לאחור, הדבר הכי בולט הוא, כמה ברור, שהפחד הכי גדול הוא הפחד עצמו. שהכול תמיד יותר מפחיד לפני ההתמודדות. כשאת בתוך הסערה את פשוט נמצאת בה ומתמודדת.

כוכבת השער שלנו, נטע ברזילי, היא אישה שהאמינה בעצמה בעוצמה גדולה והגיעה כל כך רחוק. תקראו פה את הריאיון איתה ותתפעמו שוב מהכוח הפנימי שלה. רות ביידר גינסבורג (85), שופטת בית המשפט העליון בארצות הברית, מאושפזת בבית חולים אחרי ניתוח להסרת גידולי סרטן. ממיטת חולייה היא דואגת להצביע כדי לעצור החלטות של טראמפ. בכל כוחה היא נלחמת במלאך המוות בכבודו ובעצמו כדי להגן בגופה על מה שהיא תופסת כמלחמה על הצדק. או רונה רמון שהלכה לעולמה החודש – כמה כוח אינסופי היה גלום באישה הזו. אורטל שפק, שאביה רצח את אימה, עליזה ז"ל. דמותה, עומדת ונואמת בכיכר רבין במחאת הנשים הגדולה, לא יוצאת לי מהראש. כמה קושי, כמה כוח היה בה כשזעקה את זעקתן של מי שהממשלה שכחה מאחור. אלה נשים עם בעיות אמיתיות והן לא הפסיקו להילחם. הן אולי לא ידעו שהכוח הזה נמצא בתוכן וגילו אותו בנסיבות טראגיות שאני לא מאחלת לאף אחת, אבל בכל זאת: הכוח היה בתוכן. זו המסקנה שלי ל־2019: לזכור שיש לי כוח. וכולנו צריכות לזכור את זה. יש עוד כל כך הרבה מלחמות לעשות. המלחמה על זכויות הנשים היא ריקוד טנגו אכזרי: צעד קדימה, שניים אחורה. עלינו להשלים את המאבק בממסד שלא עושה מספיק ולא מתקצב את המלחמה באלימות נגד נשים. לוודא שהקולות המשתיקים, המטרידים, המנמיכים ייעלמו מהעולם הזה. לזכור מדי בוקר שאנחנו שוות ולהילחם כדי שבאמת נהיה. ואם נשכח את זה לרגע, ניזכר בלחישה האימהית הרכה ששמענו מהאימהות שלנו ואנחנו לוחשות או נלחש בעתיד לילדינו: "אין מה לפחד, הפחד הוא רק בראש". ואז נותר רק להאמין בזה.   

"זו המסקנה שלי ל־2019: לזכור שיש לי כוח", רות ביידר גינסבורג | צילום: Gettyimages
"זו המסקנה שלי ל־2019: לזכור שיש לי כוח", רות ביידר גינסבורג | צילום: Gettyimages