הלילה שבו קרדי בי וניקי מינאז' הלכו מכות מעבר לכתף שלי. עדי עוז מדווחת מניו יורק
עורכת מגזין "את" עדי עוז חזרה משבוע האופנה בניו יורק אחרי שהתמנגלה עם וויני הארלו וג'יג'י חדיד, אבל השיא היה כשראתה ותיעדה את הריב של ניקי מינאז' וקרדי בי. ספוילר- הסרטון נמצא בכתבה
בשנים האחרונות בכל הזדמנות שיש לי אני נוחתת בתפוח הגדול. גם כי חלקים ניכרים ממשפחתי עברו אליה ואל סביבתה אבל גם כי אני פשוט מחוברת אל העיר הזו בנימים של אהבה אמיתית. כשאני בארץ אני מתגעגעת אליה כמו אל בן אדם חי. כמו אל חברה. יושבת במשרד ועורגת לשמוע את הקול החורק והמחוספס שלה.
עם הגעגוע הזה בלב נחתתי השנה בניו יורק לביקור שהתחיל לבדי בשבוע האופנה והמשיך להסתובבות משפחתית מלאה וארוכה, עם הבן זוג והילדים.
שבוע האופנה של ניו יורק הוא לא הכי נוצץ, לא הכי אופנתי, לא הכי מקורי ונחשב למסחרי מדי בקרב פאשניסטות מתקדמות. בריבוע הקדוש של שבועות האופנה: ניו יורק – לונדון –מילאנו – פריז הוא משתרך אחרון. אבל עבורי יש לו יתרון גדול: הוא מתקיים בניו יורק.
מצאתי את ניו יורק קצת יותר מטונפת מהביקור האחרון שלי לפני שנתיים: יותר זבל בכבישים, יותר הומלסים ברחובות והרבה יותר עיכובים בסאבוויי. זה לא הפחית לרגע מאהבתי אליה. זה כמו זוגיות: אתה לא נפטר מאהבה ישנה רק כי היא התרפטה קצת.
התצוגה הראשונה שראיתי הייתה של טורי ברץ', אחת מהמעצבות האהובות עלי בזכות הקוליות התמידית שנודפת מהעיצובים שלה. התצוגה התקיימה בחצר מוזיאון העיצוב קופר יואיט, לוקיישן מהמם שנהרס קלות בשל הגשם שגרם לכל הפאשניסטות לטבוע בבוץ עם עקבי הסטילטו שלהן ובסוף התצוגה הכול היה מלא בכתמי בוץ. הבגדים היו מקסימים במיוחד, באווירת חופשה נינוחה, נטולי עקבים והיה גם טוויסט מעניין: שמלה ארוכה שנלבשה מעל מכנסיים והזכירה לי שמלות פנג'אביות מהטיול אחרי הצבא.
בתצוגה של בוס חיכתה לאורחים אטרקציה שקרצה לחשבונות האינסטגרם שלהם בדמות תג שם אלקטרוני לכל אחד שהבהב כמו פרסומת ניאון אישית. זו הייתה הפעם הראשונה שבמותג איחדו בין תצוגות הגברים והנשים והציגו בגדים באווירת "רוחות קליפורניה", הרבה קולור בלוקס בצבעים רכים כמו אפור ותכלת לצד בורדו וצהוב – לא מתוחכם אבל יפה מאוד, נינוח ועושה חשק ללבוש גם בישראל.
ג'ונתן שמחאי גם עיצב בגדים בהשראה קליפורנית אבל אצלו זה הלך לכיווון רומנטי יותר עם הרבה צבעי פסטל והמון תחרות שהוצגו במה שהפך לצערי להרגל לאחרונה בעולם האופנה – דוגמניות שיושבות כמיצג חי בין הצופים, מה שיוצר רגעי מבוכה בלתי פוסקים לדוגמניות שצריכות להתנהג כמו פסל חי בלב הטיימס סקוור ולקהל שרגיל לבהות בהן בבטחה מהכסאות המרוחקים.
אצל מייקל קורס שלטו הפרינטים הסופר צבעוניים ושלל הדפסי פרחים. גם דוגמנית הפלאס סייז אשלי גראהם הפציעה בין כל הג'יג'י והבלות ונוכחותה המהממת רק הדגישה יותר את חסרונן של דוגמניות במידות שונות.
התצוגה של קואץ' התקיימה לצד דינוזאור מתכת ובין שרידי מכוניות קבורים בחול באווירת מקס הזועם. הבגדים היו קצת גראנג'ים ובאווירה רומנטית ואפלה.
אבל הרגע הכי מרגש שהייתי בו בשבוע האופנה דווקא לא היה קשור לאופנה בכלל. זה קרה במלון הפלאזה היוקרתי בשדרה החמישית כשהייתי מוקפת דוגמניות לוהטות (מג'יג'י חדיד ועד וויני הארלו) וסלבס בגזרת הטראש (ע"ע פריס הילטון). האירוע היה מסיבה של מגזין הארפר'ס בזאר בשיתוף אסתי לאודר, השמפניות נשפכו כמו מים והפסקול היה הופעה פרטית של כריסטינה אגילרה. פתאום, בתוך כל הגלאם הזה, התחילה מהומה ממש לידי. לא ממש הבנתי מה אני רואה והתחלתי לצלם. היה הרבה בלבול ורעש וכל מה שקלטתי זה שתי נשים מתקוטטות. זה נגמר כשאחת מהן נזרקה מהמסיבה מלווה באנשי אבטחה. נסחפתי עם שאר האורחים ולא הסתכלתי שוב על מה שצילמתי. המשכתי לחגוג, רק בדרך הביתה ראיתי את הכותרת: קארדי בי וניקי מינאז' הלכו מכות במסיבה של "הארפר'ס בזאר". כמה טינופת. כמה אני אוהבת אותך ניו יורק.
המותגים בוס, טורי ברץ', וקואץ' נמכרים בישראל ברשת פקטורי 54