דנה מודן הפסיקה לצבוע את השיער הלבן וזה לוהט

אחד הדברים שמעסיקים את ראשי בזמן האחרון הוא השאלה האם דנה מודן תצבע את השיער. ב"ככה זה", הסדרה החדשה שלה ושל אסי כהן, מודן מגלמת רווקה משועממת שחייה עומדים להשתנות עם כניסתו של גבר חדש לחייה, שגם לו לא יזיק איזה טלטול. משחק החיזור בין השניים משעשע, כשלא מעט תשומת לב מופנית ללוק האנטי-טלוויזיוני שמודן וכהן מציגים: בלתי נוצץ, לא אופנתי, עם כרס משתפלת ובמקרה של מודן – עם ניצני שיער אפור. אלא שבדרך כלל כשאנחנו רואים דמות כמו מודן על המסך זו תמונת ה"לפני", זו שאחריה מגיע מהפך ולוק נוצץ יותר, סקסי יותר, שמח יותר.

דנה מודן ואסי כהן ב"ככה זה" | צילום: אוהד רומנו

בפרשנות שהמוח שלי מורגל אליה, אני כבר מצפה באופן אוטומטי שאחרי שדמותה של מודן תחווה קצת סקס וריגושים היא תצבע את השיער ותחזור להיות הדיווה השחרחורת שכולנו הכרנו. האם זה מה שיקרה והשיער האפור של מודן הוא באמת סימן להזנחה או שהוא פשוט מה שהוא, שיער של אישה בת 47? מודן היא לא היחידה שגורמת לי להרהר בנושא. אני שמה לב שיותר ויותר נשים פשוט מפסיקות לצבוע את השיער – בהוליווד תמצאו שיער אפור לוהט על השחקנית זוכת האוסקר פרנסיס מקדרמוט וג'יימי לי קרטיס, ובישראל – מודן, דורין אטיאס ושרית וינו אלעד מובילות את הטרנד. שיער לא צבוע אינו רק עניין של בנות ה-60 הכסופות, אלא הפך להיות נחלתן גם של נשים בנות 40 עד 50. אני פוגשת אותן גם במציאות, שומעת על השחרור שבלהפסיק לספור שורשים, מתפעלת מהאומץ ושואלת את עצמי מתי תורי. אני בת 41, אני צובעת את השיער מאז התיכון, השיערות הלבנות הראשונות שלי התחילו להופיע בגיל 25, לרגע לא חשבתי לזרום איתן. את הלבן היה להסתיר ולכסות מיד, בלי ויכוחים.

היום, אחרי שהפנמתי סופית שאני כבר לא הכי צעירה בכל חדר – המחשבה להסתובב עם שיער אפור מתחילה להתקבל על הדעת. אולי שיער אפור אינו רק סימן להזנחה אלא לקבלה עצמית, לבגרות, חוכמה וניסיון? האפשרות שטירחת הצביעה תיחסך ממני, שלא לדבר על החיסכון הכספי – גם הם קורצים לי. גם בשיער אפור רצוי לטפל. ממליצים לרכוש שמפו מיוחד ולהקפיד על תסרוקת מסודרת. ובכל זאת, נדמה שיש כאן פוטנציאל לשחרור אמיתי.

פרנסיס מקדרמוט | צילום: Gettyimages

מה שקורה היום לצביעת השיער הוא מה שקורה לכל אלמנט במישטור הגוף הנשי. שכבה אחר שכבה מקולפת מהדימוי של "איך צריך להראות" בתהליך שמקרב אותנו פשוט ל"ככה אנחנו נראות", בלי שנצמיד שמות תואר שיפוטיים לחיצוניות שלנו. את הדרך לשם נשים עושות דרך ריקליימינג – ניכוס מחדש של תכונות פיזיות שנחשבו לשליליות. בין אם זה נושא המשקל, הקמטים ושיער הפנים – כל תכונה שהוצמדה לה בעבר מילת גנאי, מציעה לנו לחשוב על זה עוד הפעם. אולי בעצם שמן זה יפה? אולי קמטים זה סקסי? אולי אישה עם שפם, אינה פחות מטופחת מאישה עם עור פנים חלק?  לא קל לאתגר תפיסות יופי שהוחדרו בנו כל כך הרבה זמן. לפעמים זה מרגיש בלתי אפשרי, אבל בכל פעם שזה קורה – יש איזו תחושה מרגשת של שינוי באוויר. תחושה שאם נשתלט על הדיכוי הזה, אם נוציא פחות כסף כדי להראות כמו שטנץ אחיד, ואם נפסיק להלחם בקלוריות, תלתלים או התבגרות – נוכל בקלות גם לשלוט בעולם.

העין עדיין מתרגלת לשיער אפור או לבן על בנות ה-40 וה-50. אני כנראה צריכה לראות עוד כאלה, לפני שאפנים שכך נראית אישה שעשתה בחירה מודעת ולא מי שישנה יותר מדי ואיחרה למספרה. אבל נדמה לי שאני בדרך. ככל שיותר נשים יראו בדיוק כמו שהן רוצות להראות – מתקרב היום שבו אשתחרר ממדף הצבע בשיער בסופר פארם. אני עוד לא שם, אבל לכו תדעו. אולי בפעם הבאה ששורשים לבנים יציצו להן, אחכה כמה ימים לפני שאכסה אותם בכימיקלים.