דורית רבליס: "אני מרוויחה סכומים הזויים בשביל בת 16"

דורית רבליס (16), דוגמנית. פרזנטורית של רויאלטי וטוונטי פור סבן, כיכבה על שער ״ווג״ אוקראינה, צעדה בתצוגות של מיו מיו ואוף וויט בפריז, הצטלמה לקמפיינים של קלווין קליין, H&M ועוד. גרה באשדוד עם הוריה ואחיה

"הקריירה שלי היא בדיוק זאת שאימא שלי רצתה בשביל עצמה. אימא שלי, זויה, מאוד רצתה שאתחיל לדגמן כי זה היה החלום שלה. בגיל 21 היא הייתה ממש רזה וגבוהה, קצת אחרי שעלתה לישראל מאוקראינה היא הלכה ללמוד בבית הספר לדוגמנות בדיזנגוף סנטר ואפילו נתנו לה תעודת דוגמנית. אבל היא הייתה צריכה להרוויח כסף ולא היה לה זמן לאודישנים. היא הייתה צריכה עבודה מסודרת, היא גם לא כל כך ידעה עברית והכול היה לה חדש. מה שקורה לי זה בול מה שהיא רצתה ולא הספיקה להגשים. התחלתי לדגמן בגיל 14, בעידוד שלה, וברגע שיכולתי – התחילו להגיע העבודות בחו"ל והכול קרה".

מה למדתי על החיים? 7 נשים מ-7 עשורים שונים מגלות 
עמליה דואק חושפת את הצדדים הבודדים של המקצוע
אילנית לוי מגלה מה משאיר אותה שפויה
איילת שקד למדה שעל כל דבר היא צריכה להילחם
מרב מיכאלי לא מאמינה במשטרת הפמיניזם, להפך
מרים פרץ לא רצתה להפוך לסמל השכול
גילה אלמגור מצאה את המאהב המושלם

"לא משנה כמה אעבוד בחו"ל – הכי מרגש זה בישראל. בחו"ל ההפקות אולי יותר עוצמתיות, אבל דווקא כאן, בתל אביב, התרגשתי כמו שלא התרגשתי בחיים. אולי כי אבא שלי, ואדים, היה בקהל וראה אותי. בניגוד לאימא שלי, לאבא שלי לקח זמן לקבל את זה שאני מדגמנת, אבל היום הוא מבין שהעולם הזה לא גרוע כמו שהוא חשב".

"להרבה אנשים יש סטיגמות לא נכונות על דוגמנות. משלב מוקדם הבנתי שזו בעיקר עבודה קשה והיא רק נהיית יותר ויותר קשה כי היום מבקשים ממני דברים שלא ביקשו בגיל 14 כשהתחלתי. יש יותר עבודה, זה תובעני, אבל אני לא מתלוננת – אני בחרתי את התחום הזה. יש גם אנשים שחושבים שזה עולם שמלא בסכנות ואומרים לי להיזהר, אבל ממה אני צריכה להיזהר? הכול בסדר".

"אני מרוויחה סכומים הזויים בשביל ילדה בת 16. אני עדיין מנסה להתרגל לסכומים האלה, זה משהו שבהתחלה נשמע לך מאוד מוזר. אימא שלי מנהלת לי את הכספים, היא חוסכת הכול. אנחנו יודעים במשפחה שכסף זה לא הדבר הכי חשוב בחיים, בריאות וחינוך יותר חשובים, אבל כסף יכול לקדם ולעזור. אם יש משהו שאני רוצה לקנות אני קונה, כמו תיק של לואי ויטון. אני מרוויחה מספיק כדי לקנות דבר כזה".

"ההורים שלי קראו לי דורית כי רצו את השם הכי ישראלי שיש. אימא שלי עלתה מאוקראינה ואבא שלי עלה מרוסיה. באשדוד, העיר שבה אני חיה, יש הרבה רוסים אבל אני מרגישה ישראלית לגמרי. בעולם מתים עלינו. אנשים בחו"ל אומרים לי שהם ממש נהנו כאן, האופי של הישראלים הוא כיפי בעיניהם. לפעמים שואלים אותי אם אני לא מפחדת לחיות כאן, אבל אם יש אזעקה באשדוד אני כבר יודעת מה לעשות, בשבילי זה הרגל. נולדתי לתוך זה".

"לאבא שלי לקח זמן לקבל את זה שאני מדגמנת", דורית רבליס לובשת חולצה וגרביונים עם עקב של אביתר מאיור, טופ ומכנסיים של טוונטי פור סבן ותכשיטים: רויאלטי | צילום: עידו לביא, סטיילינג: ראובן כהן

דורית רבליס מדגמנת כחול-לבן בהפקת אופנה חגיגית

"'אגו' היא מילה מעפנה שצריך להעיף מהלקסיקון. אם זה מה שעושה לאנשים טוב, סבבה. זה אולי נותן להם ביטחון ועוצמה, אבל אני תמיד יודעת שאני לא המרכז. כנראה זה בגלל שלמדתי התעמלות אומנותית מגיל 4 עד 14. הייתי חוזרת מבית הספר ישר לאימון, ואז הביתה, שיעורים ולישון. כמו מסדר. זה נתן לי תחושת אחריות ומשמעת. משלב מאוד מוקדם הבנתי שאם אני לא עומדת בציפיות אני מאכזבת את כל הקבוצה. בדוגמנות יש הרבה עבודת צוות. רואים רק אותך בצילום, אבל הרבה אנשים עובדים על כל פריים: צלם, איפור ושיער, ואת צריכה להסתדר עם כולם ולהיות מקצועית".

"תחרות זה דבר טוב, כי היא גורמת לך לשאוף להצליח. יש לי אופי תחרותי שההתעמלות האומנותית כנראה העצימה. אני תמיד חייבת לנצח. אני רואה תחרות בכל מקום, גם כשיש מאה דוגמניות בתור לאודישן, זו תחרות, והכי טובה מנצחת. גם כשאני סתם הולכת ברחוב עם חבר שלי, אני פתאום אציע תחרות ריצה מי יגיע קודם מהבית שלי לבית שלו. בדרך כלל הוא מנצח אבל אני שמחה שהוא לא מוותר לי".

"עדיף להיות עם גבר שלא מעלה הכול לאינסטגרם. אני לא אוהבת גברים עם אינסטגרם מפואר, שכל שנייה רוצים להראות את עצמם. אני אוהבת את זה שחבר שלי ביישן. קוראים לו תמיר, הוא לומד שכבה מעלי, והוא מתעניין בדורית האדם ולא בדורית הדוגמנית. אני מספרת לו מה שעובר עלי אבל זה לא המרכז מבחינתו. מה שמשנה זה לא מי אתה ומה אתה או כמה כסף יש לך בבנק – אלא שתדע לאהוב".

"מוזיקה היא תרופה. כשיש לי זמן פנוי אני מנגנת בפסנתר עם מורה פרטית. כשאני מנגנת, אני מרגישה איך המוזיקה מוחקת את מה שיש לי במוח. אני מתרכזת רק בנגינה וזה משחרר. כשאני בדיכאון אני פשוט יושבת לנגן ותמיד אחרי זה קורה משהו טוב. אני לא רוצה לוותר על הנגינה".

"להיות מושלמת זה להיות כמו שאת. בעולם הדוגמנות אוהבים תלתלים. לפני שהתחלתי לדגמן לא הייתי בטוחה שכולם אוהבים את התלתלים שלי, אבל דווקא בעולם שבו אני נמצאת עכשיו כולם מתלהבים. היום מדברים הרבה על שינוי מודל היופי, ואני חושבת שזה טוב. צבע או מידות לא משנים, כל אחת צריכה להיות בטוחה בעצמה ובאיך שהיא נראית".

"עדיין לא פגשתי את מיכאלה ברקו. אני יודעת שכולם אומרים שאנחנו דומות והתחלתי לעקוב אחריה באינסטגרם. אני מסכימה שיש דמיון".

"אפשר לזהות דוגמנית עצובה לפי העיניים", דורית רבליס לובשת חולצת נוצות של אביתר מאיור, מכנסיים של טוונטי פור סבן ותכשיטים של רויאלטי | צילום: עידו לביא, סטיילינג: ראובן כהן

"הדור שלי חושב יותר מהר. יש דברים שאנחנו יודעים יותר מהמבוגרים. אנחנו רגילים לטכנולוגיה והחשיבה שלנו יותר מהירה. אנחנו לא לומדים את הדברים שאתם למדתם, הידע שלנו יותר מפותח, אנחנו קולטים דברים מהר מאוד ויותר באנגלית. זה אולי לא כמו ניסיון חיים אבל זה משהו. מכתה ז' עד ט' הייתי בכיתת מופת שזה כמו כיתת מחוננים. כולם שם רוצים להיות רופאים, עורכי דין ומתכנתים ואני בטוחה שעוד נשמע עליהם".

"בדור שלי יש גם דברים שאני פחות מתחברת אליהם. אנחנו דבוקים יותר מדי לטלפון וזה מבאס. יושבים בסלון ביחד ובמקום לדבר מתכתבים בוואטסאפ. זה לא נורמלי. את לא באמת יכולה לדעת איך אנשים מרגישים ואם הם אמיתיים או לא. יש בזה משהו לא אותנטי. זה דור שחייב לתעד כל דבר, אבל אני לא מרגישה שאני חייבת לספר על כל דבר שאני עושה, יש דברים מסוימים שאני שומרת לעצמי".

"פרסום הוא דבר טוב, אבל יש בו צדדים שליליים. לא תמיד זה כיף שמכירים אותך בכל מקום ומתלחששים כשאת מגיעה. כשפורסם שקיבלתי את הקמפיין ל'רויאלטי', כתבו שמחליפים את ריטה בפרזנטורית צעירה והסיקור הזה לא היה לי נעים. לא בחרו אותי בגלל הגיל שלי, זה לא קשור בכלל. זה קשור להתחברות אלי ולזה שאהבו את איך שאני נראית".

"אפשר לזהות דוגמנית עצובה לפי העיניים. פגשתי כמה כאלה בעולם, הן לבד והלב שלי יוצא אליהן. אני תמיד מלווה בסוכנים ובחברות כמו סופי מצ'נטר ואביטל לנגר וכיף לנו מאוד ביחד. זה נכון שאני לא חיה חיים רגילים של ילדה בגילי ולפעמים בבית הספר לא מבינים מה עבר עלי, אבל אני יודעת לעשות את ההפרדה. מנהלת בית הספר שלי המליצה שאתחיל טיפול, אבל אני לא חושבת שאני צריכה".

"עדיין לא פגשתי את מיכאלה ברקו, אני מסכימה שיש בינינו דמיון": דורית רבליס | צילום: עידו לביא

"למדתי לא לספר על דברים עד שהם לא קורים. יש רגעים קשים בתחום הזה כמו הקמפיין לסן לורן שכבר היה סגור, הייתי עם מזוודה ארוזה לצאת לשדה התעופה כשבישרו לי שזה לא קורה. בכיתי כמה ימים אבל אחרי חודשיים קיבלתי את קלווין קליין ואני מאושרת שזה קרה. בסוף הכול לטובה וצריך לקחת את הכול בפרופורציה. מה שכן, היום מי שיודע על העניינים האישיים זה רק ההורים שלי ואחי".

"כשאהיה סבתא, אני רוצה להסתכל אחורה על כל מה שהספקתי ולהגיד לעצמי: 'דורית – נהנית'. חשוב לי לדעת שמיציתי כל רגע מהנעורים שלי ונהניתי. לא יודעת מה יקרה, אבל הלוואי שבעוד שנתיים אדגמן עבור ויקטוריה'ס סיקרטס ובעוד עשר שנים אהיה טופ מודל כמו ג'יג'י חדיד. אם זה יקרה אגיד לעצמי שחייתי חיים טובים".

צילום: עידו לביא
ניהול קריאיטיב: שיר פלד
סטיילינג: ראובן כהן
שיער: יניב זאדה
איפור: אסף באבו
עיבוד תמונה: יוסף אטיאס
ע.סטיילינג: לירון שטיינמץ, אייל חג'בי
ע. צילום: רפאל לוי

ומה למדה עדי עוז עורכת מגזין "את" על החיים?