רגע עם רונה קינן

קורות חיים

תמיד יזכרו לה-

"מקווה שאת האלבום האחרון שלי"

עד היום היא הספיקה-

להוציא שני אלבומי סולו

חוץ מזה היא גם-

עובדת על פרויקט עם גידי גוב

דברים נסתרים

"יש לי מוזרות אחת: אני אוהבת לחפש בשווקים ובחנויות יד שנייה אלבומים עם תמונות של אנשים שאני לא מכירה – תמונות מהמאה הקודמת, שנות ה-30, ה-40 – ואני ממציאה להן היסטוריה משלי. התחלתי גם ללמוד ספרדית, כי החברה שלי ארגנטינאית, אז החלטתי ללמוד לתקשר גם בשפת האם שלה. אני גם אוהבת את המוזיקה הספרדית, הטנגו".

נותנת כבוד

"אני מעריצה את חוה אלברשטיין, פי ג'יי הארווי, ג'ק ניקולסון, שהוא הערצת ילדות שלי. יש המון מוזיקאים שהם אדירים. לאה גולדברג היא המשוררת האהובה עלי, יואל הופמן הוא הסופר האהוב עלי. בעיקרון כל דבר שאני רואה ומשפיע עלי אני מעריכה, וזה גובל בהערצה. תלוי גם באיזה יום תופסים אותי…"

ההופעה הראשונה שלי

"בגיל 18 עם ערן צור בפסטיבל נקסט, במופע אתה חברה שלי של שירי יונה וולך. זו הייתה ההופעה הרצינית הראשונה שלי מול קהל אמיתי. זה היה מדהים. הייתי בסוף התיכון, הגעתי ישר מהבגרות בספרות, ומצאתי את עצמי על הבמה עם ערן צור, קורין אלאל ודנה אינטרנשיונל. זו הייתה תחושה מסחררת".

עמוס קינן

"מתוקף היותו אבא שלי וגם דמות חשובה ומעניינת בפני עצמה, אני מאוד אוהבת ומעריצה אותו. אני לא יודעת כמה היום יש לו השפעה עלי, אבל בשנים שגרתי בבית הייתה השפעה, וזה משתקף בכתיבה שלי. הוא קהל מאוד אוהד. הוא אוהב להקשיב למוזיקה שלי. גם אני קהל מאוד אוהד שלו, אז זה מסתדר טוב ביחד".

חיי אהבה

"אני מתעסקת בזה כל הזמן. רובנו מתעסקים בזה כל הזמן. כשזה טוב זה מדהים, שזה רע – זה סיוט. אפשר לכתוב שירים רק על זה. טפו טפו הכל בסדר עם החברה שלי, אני שמחה בחלקי".

מאחלת לעצמי

"פשוט להמשיך לעבוד. כמה שיותר מוזיקה, להוציא עוד אלבום. אני גם רוצה לעשות עוד נסיעה משמעותית לחו"ל, לבלות שם איזו תקופה לפני גיל 30, ולחיות חיים שלווים ונעימים".

 

מתוך: מגזין COSMOPOLITAN

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה