שווה החודש: יוסף סוויד

יוסף, יוסוף, ג'ו – מאיזה כיוון שלא מסתכלים על זה, ברור לכולם שמדובר בשחקן הכי נכון לעונת הקיץ הלוהטת שלנו. עכשיו אפשר לראות אותו במקביל בסרטם החדש והמדובר של איתן פוקס וגל אוחובסקי הבועה, וכמובן בטלנובלה האלופה, שמתקדמת בצעדי ענק לקראת סיום – אבל בעצם הבחור המבטיח הזה נמצא כאן כבר הרבה מאוד זמן.

סוויד נולד בחיפה, למד באוניברסיטת תל אביב, היה חלק מאנסמבל עתים של רינה ירושלמי ועבד כבמאי תיאטרון קהילתי ברמלה במשך ארבע שנים. לאחר מכן הצטרף לתיאטרון הערבי-עברי ביפו והשתתף בהצגות עטורות שבחים כמו הערב שוב רוקדים ורעולים. בשנת 2004, בעקבות התפקיד הראשי שגילם בסרט מכתוב, זכה סוויד במועמדות לפרס האוסקר הישראלי בקטגוריית שחקן השנה, וגם הבליח בכמה סצנות בסרט ללכת על המים, של אותם פוקס ואוחובסקי.

אם מוסיפים לזה כמה הצגות ילדים, שתי הצגות בתיאטרון הקאמרי, הצגה אחת בתיאטרון תמונע, שלוש הצגות אצל הבמאית רות קנר והופעה בטלנובלה בע"מ ובדרמה הטלוויזיונית גרוסמן הגדול – נראה שלסוויד יש את כל הנתונים כדי להמשיך לרכוב עוד זמן רב על גל ההצלחה ההיסטרית, כך שהמעריצות החדשות יכולות להיות רגועות.

ובכל זאת סוויד לא מפסיק להפתיע, ולאחרונה פנה לשני כיוונים אמנותיים נוספים – מחול ובובנאות. כן כן, מלשון בובה. הוא משתתף במופע המחול יחפים של תמר בורר, ובקרוב גם הזאטוטים יזכו לראות אותו, ברחוב סומסום המיתולוגית, שחוזרת למסך – הפעם בתור בובה בשם מחבוב (חפשי יצור כחול עם שיער סגול). ככה זה כשאתה שחקן שרוצה לאתגר את עצמו.

מתי ידעת שאתה רוצה להיות שחקן?
"התחלתי בכלל ללמוד בימוי, כי אני אדם קצת ביישן והמשחק הפחיד אותי. בשנה השנייה ללימודים הבנתי שעכשיו אני מוכן לזה ורוצה ללמוד משחק, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. לא היה לי מספיק כסף כדי לחזור שוב לשנה הראשונה. אז התנדבתי לשחק בהצגות, נכנסתי לשיעורי משחק והתנסיתי בכיתה שלי כשמישהו היה צריך לביים משהו. פשוט שיחקתי, והתגובות היו חיוביות מאוד, כך שנהניתי ממה שעשיתי וגם קיבלתי ביטחון".

איך הגיבה המשפחה שלך על הבחירה הזו?
"היה להם קשה בהתחלה, אבל אחרי כמה שנים, כשהם ראו שאני מצליח, הם התחילו לעודד אותי".

ומה הוביל אותך לריקוד?
"כששיחקתי באנסמבל של רינה ירושלמי, בחור אחד בשם יורי עבד איתנו במשך שנתיים על סגנון ריקוד יפני חדש בשם בוטו. אחר כך עזבתי את האנסמבל ועברתי לתיאטרון הערבי-עברי ביפו, וערב אחד תמר בורר הגיעה להצגה רעולים שהשתתפתי בה, כדי לראות שחקן אחר. פתאום היא ראתה אותי והציעה לי להשתתף איתה בדואט מחול בסגנון בוטו. בשבילי זה היה פשוט לא ייאמן, כי סוג הריקוד הזה מאוד עניין אותי והיה לי חלום לעסוק בו. אז המופע הזה הוא ממש הגשמת חלום בשבילי".

איך התמודדת עם המעבר הזה – ממשחק לריקוד?
"בהתחלה זה באמת היה קשה, אבל גם בתיאטרון נמשכתי תמיד לפרויקטים שקשורים בתנועה, ומאוד אהבתי את זה. ביחפים באמת קצת שיניתי כיוון, וזה הרבה יותר תנועה, אבל תמר רצתה שאביא ליצירה את העולם שלי, אז לא רק שהשחקן הפך לרקדן, אלא גם הכנסתי משחק לריקוד".

עכשיו אנחנו רואים אותך בסרט הבועה, וזו בעצם הפעם השנייה שאתה משחק ערבי הומוסקסואל בסרט של איתן פוקס וגל אוחובסקי.
"התפקיד אולי דומה, אבל הדמות אחרת. קודם כל, בללכת על המים החשיפה שלי הייתה רק במנות קצרות של עשר דקות, ככה שהדמות לא ממש הספיקה להביע את עצמה. כנראה איתן נדלק על הדמות ורצה להרחיב אותה, לתת לה עולם. משם בא לו הרעיון לסרט, כי מאז הוא אמר לי שיש לו רעיון שהוא רוצה לדבר איתי עליו. אבל זה אף פעם לא היה באמת בטוח במאה אחוז, ויכול מאוד להיות שהוא גם עשה אודישנים לשחקנים אחרים לתפקיד הזה".

נאלצת פעם להסתיר את הזהות שלך, כמו בסרט?
"כן ולא. לא הרגשתי שאני צריך באמת להסתיר את מי שאני כדי להשתלב בחברה, אבל הרגשתי שאולי אם אני אחביא את הזהות שלי במצבים מסוימים זה יכול לתרום לי – יקבלו אותי למקום עבודה, אני אוכל לשכור דירה בלי שאלות ובדיקות רקע, וגם להתחיל עם בחורות. ברגע שמגלים שאני ערבי אנשים בדרך כלל מופתעים או חושבים שאני משקר. ואז הם מתחילים לחקור אותי ולשחזר אם הם בטעות אמרו משהו לא בסדר בדרך. לרוב הם ינסו להראות שזה ממש לא משנה להם, גם אם לפעמים זה כן משנה. בכל מקרה, היום אני מציג את עצמי כמו שאני".

אתה מרגיש תל אביבי היום?
"כן, אני מרגיש תל אביבי. התרגלתי לעיר ואני אוהב אותה, או לפחות את רוב הדברים בה. כשאני חוזר מחו"ל בא לי לבוא לפה, כי זה מה שמרגיש לי כמו בית".

איך אתה מתמודד עם הגדרות כמו "כוכב הטלנובלה הערבי הראשון"?
"אני חי עם זה בשלום, כי בתיאטרון אני לרוב לא משחק בתפקיד ערבי, וקולנוע גם ככה עוד לא הספקתי לעשות המון, אז מבחינתי זה עדיין לא נמאס. אני מאמין שמתישהו גם בקולנוע ייתנו לי תפקידים של דמויות לא ערביות. אני מבין שעניין הטלנובלה הוא כנראה אישיו חשוב, אי אפשר להתכחש לזה, אבל אני נותן לזה להגיע רק עד גבול מסוים. זה נחמד, ואני חש גאווה על ההישג ועל מה שזה נותן לקהל הערבי, אבל אני רוצה שזה לא יהיה רק זה. אם זה יהיה ככה, אז הקיטלוג באמת יפריע לי".

האלופה הביאה לך גם ים של מעריצות פתאום.
"יש לי חברה, אז אני לא באמת צריך להתמודד יותר מדי עם המעריצות. אני משתדל להתייחס לכולן, ולמזלי לא אורבים לי עדיין מתחת לבית, אז אני מצליח לשמור על פרטיות מסוימת. מחמיא לי שמתחילות איתי בחורות. זה נחמד מאוד".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?
"מביים. לא בא לי לעזוב את המשחק, אבל אני רוצה ללמוד יותר על קולנוע. אני רוצה להמשיך לאתגר את עצמי ולמצוא דברים שמעניינים אותי. הייתי גם רוצה לגור באזור קצת יותר ירוק ושקט, אולי ליד הים, עם הבחורה שאני אוהב, שני ילדים וחמישה חתולים".