אנג'לינה ואני: מה הבנתי על החיים אחרי ניתוח כריתת שחלות בגיל 40?

חן אטלס | צילום מתוך הפייסבוק של המצולמת
חן אטלס | צילום מתוך הפייסבוק של המצולמת

חן אטלס נאלצה להיפרד מהשחלות שלה אחרי שנמצאה כנשאית של הגן BRCA1 ולעבור את "הניתוח של אנג'לינה ג'ולי". אחרי שנים של מאבק בבולימיה, דווקא אחרי שגופה הפסיק לייצר אסטרוגן, היא מרגישה שמעולם לא אהבה את עצמה יותר. "מבחינתי אני לא נכנסת לגיל הבלות אלא לגיל הבשלות"

88 שיתופים | 132 צפיות

 

לפני כשנתיים וחצי ילדתי את ליה שלי, מאז לא עבר יום בלי שהתלבטתי האם אני רוצה עוד ילד או לא לפני שאני סוגרת את הבסטה. בסוף החלטתי שככה טוב לי, שהמשפחה שיצרתי וכוללת שני בנים ובת היא שלמה ושהגיע הזמן לעשות את הצעד. אז השבוע זה קרה, עברתי ניתוח מניעתי לכריתת שחלות וחצוצרות.

אחרי שנים שהתייחסתי לגוף שלי כמו אל פח זבל והכנסתי אליו כל דבר בלי סינון, הפעם החלטתי הפוך – לא רק שאני בוחרת ובוררת מה להכניס לגוף שלי ולחיים שלי, אני אפילו מוציאה מיוזמתי מה שלא טוב לי. מה גם שעם רגע ההחלטה הצטרפתי למועדון היוקרתי שבו נמצאת גם אנג'לינה ג'ולי. אין מה לומר, הדימיון בינינו מעולם לא היה רב יותר. מהרגע שעברתי את הניתוח ועד עכשיו המוטו החדש שלי הוא "שחלות זה לחלשות!".

חן אטלס עם הבעל והילדים | צילום: באדיבות המצולמת
חן אטלס עם הבעל והילדים | צילום: באדיבות המצולמת

עוד כתבות מעניינות
"הרופאים המליצו על הפלה. היום התינוק שלי בן חודשיים"
איך חיים עם פיברומיאלגיה?
כואבת לכן הבטן? אולי אתן סובלות מהחיידק המסתורי שתוקף 50% מהאוכלוסיה

הרופאים המליצו לי באופן חד משמעי לעבור ניתוח להוצאת השחלות. הכל בעקבות ה"מתנה" שקיבלתי מאימא וסבתא – הגן BRCA1, מוטציה גנטית שעוברת בתורשה ושמעלה את הסיכון שלי לחלות בסרטון השד (סיכון של 50-80% שאחלה לעומת 12% באוכלוסיה הכללית) ובסרטן השחלות (סיכון של 30-50% לעומת 1.5% באוכלוסיה הכללית). הניתוח לכריתת שחלות מוריד את הסיכון להתפתחות סרטן שחלות ב-90% ואת הסיכון להתפתחות סרטן שד ב-50%, ולכן הוא מומלץ לנשאיות באופן גורף. זה לא אומר כמובן שהוא לא כולל תופעות לוואי לא נעימות, להפך. מדובר בירידה חדה מ-100% ייצור אסטרוגן ל-0%, טראומה גדולה לגוף שנכנס לגיל הבלות באופן פתאומי ולא טבעי והדרגתי כמו אצל רוב הנשים. גלי חום, קמטים, השמנה, מצבי רוח, דיכאון, אוסטאופורוזיס, הזעות לילה – אלה הן רק חלק מתופעות גיל הבלות שאני, עוד לא בת 40, עלולה לחוות. יובש בנרתיק? זה אנדרסטייטמנט. יש נשים שאחרי הניתוח לא מסוגלות אפילו להתקרב לבעלים שלהן מרוב חוסר חשק מיני. סירוס כימי? אז כזה.

גיליתי שאני נשאית של הגן BRCA1 לפני 10 שנים בבדיקת דם פשוטה. כירורג השד הקבוע שלי המליץ לי לבדוק את עניין הנשאות כבר בגיל 18, בעקבות היסטוריה משפחתית ענפה של סרטן השד וסרטן השחלות אצל אמי, סבתי ואחיותיה. במשך כעשור לא ששתי להיבדק, מה זה בדיוק יתן לי חוץ מחרדות? חשבתי לעצמי. בסופו של דבר הסכמתי להיבדק מסיבה אחת בלבד – מי שמתגלה כנשאית "זוכה" לבדיקת MRI אחת בשנה בחינם. ידעו איך לקנות אותי.

מאז יום הגילוי אני במעקב מקיף: רופא נשים, כירורגית שד, אולטרה סאונד, בדיקות דם, MRI וממוגרפיה לסירוגין. כל חצי שנה אני עושה לעצמי "יום כיף" במרכז מירב, המרכז לנשאיות בריאות בתל השומר, שהפך עם השנים לגן עדן עבורי – מקום שמאגד בתוכו את כל המומחים בתחום ומשגיח עליי בשבע עיניים. לעיתים הטיפול כולל גם ביופסיה מהשד, בקיצור "יום כיף" מושלם לאוהבות האקסטרים כמוני. הייתי רגועה כל עוד ידעתי שאני במעקב צמוד, חשבתי שאם וכאשר המחלה תבוא אגלה אותה מוקדם והסיכויים יהיו לטובתי. אממה? בעוד שסרטן השד זו מחלה שאפשר לגלות מוקדם ולטפל בה, במקרה של סרטן השחלות המצב הוא בעייתי הרבה יותר. סרטן השחלות נחשב לאחד מסוגי הסרטן הקטלניים ביותר, קשה לאתר אותו בשלב מוקדם ולכן שיעורי ההישרדות שלו לא השתנו במשך עשרות שנים ועומדים על כחמש שנים מרגע הגילוי. זו גם הסיבה שההמלצה לניתוח כריתת שחלות אצל נשאיות הגן BRCA1 היא כל כך חד משמעית.

גם אנג'לינה ג'ולי עברה את הניתוח לכריתת שחלות וחצוצרות לאחר שהתגלתה כנשאית של הגן BRCA1 | צילום: Gettyimages
גם אנג'לינה ג'ולי עברה את הניתוח לכריתת שחלות וחצוצרות לאחר שהתגלתה כנשאית של הגן BRCA1 | צילום: Gettyimages

 

"הצטרפתי למועדון של אנג'לינה ג'ולי": חן אטלס | צילום: באדיבות המצולמת
"הצטרפתי למועדון של אנג'לינה ג'ולי": חן אטלס | צילום: באדיבות המצולמת

כמה ימים לפני הניתוח הלכתי לבד לים. שם חוויתי רגע חזק מאוד של התעלות ותחושת הודיה עמוקה על כל מה שיש לי בחיים, כולל הגוף שלי. גוף שבמשך שנים נתן לי הכל – בריאות, יופי, עוצמה, גמישות. גוף שסיפק לי חושים – כאלה שמאפשרים לי לשמוע שירים, לראות את פני ילדיי, לטעום אוכל מנחם, להריח ריחות שמחזירים אותי לילדות ולהרגיש עונג פיזי אנושי. גוף שהוא בית לנשמה שלי, שמאפשר לי להתבונן על עצמי ולהבין מי אני. גוף שמאלץ אותי לעבור מסע חיים שלם של התבוננות פנימית, קבלה ואהבה עצמית.
ואני, מצידי, נלחמתי בגוף שלי במשך שנים. שנאתי אותו ואת עצמי. פסגת השנאה העצמית הייתה בגיל הנעורים כשבמשך 5 שנים התמודדתי עם בולימיה קשה. האבסתי את עצמי באוכל בכמויות סיטונאיות, בצורה בלתי נשלטת, רק כדי לסתום איזשהו בור. היום אני יודעת שהבור היה נפשי ורגשי, וכמובן שלעולם לא היה לו סיכוי להתמלא כל עוד לא עברתי תהליך ריפוי עמוק עם עצמי. הגוף המסכן שלי בכלל לא היה קשור לזה, אבל אני תמיד באתי אליו בטענות. שהוא לא רזה מספיק, לא יפה מספיק, לא שווה מספיק. הפלתי את כל צרותיי וכאביי על הגוף, והוא, תמיד היה שם לצידי ושמר עלי, למרות שלא הערכתי אותו.

רק בשנים האחרונות למדתי להעריך את הגוף המדהים שקיבלתי מהבריאה. גוף חזק, בריא, יפה, עוצמתי וקסום שהעניק לי שלושה ילדים אהובים ובריאים. השיא היה בלידה השלישית של בתי. ילדתי אותה בלי אפידורל וזו הייתה חוויה עוצמתית שגרמה לי להרגיש כל-יכולה.

חן אטלס והמשפחה | צילום: באדיבות המצולמת
חן אטלס והמשפחה | צילום: באדיבות המצולמת

ידעתי אילו תופעות לוואי צפויות לי והחלטתי ביני ובין עצמי שאני לא נכנסת לגיל הבלות אלא לגיל הבשלות, נשמע הרבה יותר סימפטי, לא? לי בכל אופן זה עושה הרבה יותר חשק להמשיך במסע הזה. ובכלל, אני לא מבינה את המושג הכל כך שלילי הזה, "גיל הבלות", ששגור בפי כל אנשי המקצוע שאמורים לעזור לנשים בשיא חייהן. רק השם הזה כשלעצמו יכול לגרום לדיכאון כבד ולתחושת חוסר רלוונטיות.

באותו הרגע בים החלטתי שאני עושה עסקה עם הגוף שלי. הוא ימשיך לשמור עלי – בניתוח, בהחלמה ובכניסתי לגיל הבשלות – ואני, בתמורה, אשמור עליו ואתייחס אליו ולעצמי בכבוד ובאהבה המגיעים לנו. כי באמת הגיע הזמן. בכל זאת, גיל הבשלות. החלטתי שאני מספיק חשובה ומשמעותית כדי לבחור בזה ולהוציא את פצצת הזמן המתקתקת הזאת מגופי.

בימים אלה שאחרי הניתוח הדבר הכי משמעותי שעוזר לי להיות חזקה זו העובדה שאני באמת מודה על הזכות שיש לי לטפל בי ובגופי ממקום שלם ובריא, ממקום של בחירה ולקיחת אחריות על חיי, בלי לחכות למחלה או למשבר שיאלצו אותי להתמודד. היום אני יודעת שעל ידי הוצאת השחלות והחצוצרות מגופי אני לא באמת מתרוקנת, להפך. אני מפנה מקום בתוכי ובחיי למשהו חדש, משמעותי ובריא הרבה יותר.