משנה קמע – משנה מזל

גם בתקופה המודרנית ממשיך הקמע לתפוס מקום מרכזי בחיינו

88 שיתופים | 132 צפיות

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

את הפגישה של סבתא עם יחיא מהשכונה אני זוכרת היטב. הייתי אז ילדה וישבתי בפינה מרוחקת, ליד הארון שנדף ממנו ריח נפתלין. ראיתי אותה שם בוכה וצועקת, ושמו של סבי נישא באוויר.

כשסבתא ואני חזרנו לביתה לאחר מכן, היא לא ניסתה להסתיר ממני את הקלף המגולגל בחתיכת הבד החומה שנתן לה יחיא תמורת לירות ספורות. היא החביאה אותו מתחת לכרית, ולאחר מספר שבועות סבא קם מהמיטה.

הקמע (קמע = קשר) הוא עצם שאדם מייחס לו כוחות מסוימים, ומשתדל לשאת אותו בקרבו. ודאי קרה לכם שהתעקשתם להשתמש דווקא בעט מסוים במבחן או לענוד טבעת מסוימת לקראת ראיון עבודה.

כמספר הקמעות האישיים קיימים גם קמעות תרבותיים, שהם עצמים שאמונת העם מייחסת להם סגולות רפואיות או כוח הגנה מפני מזיקים – ולפיכך, קושרים אותם אל הגוף. כמו: חמסה, חוט אדום וחותם שלמה.

עוד משחר ימי ההיסטוריה

"ציורי העין של הורוס, שהם סמל שמייחסים לו יכולות השפעה מסוימות, נמצאו על גבי מומיות וקברים עוד מהתקופה העתיקה במצרים", מגלה ד"ר גידי בוהק, מהחוג לפילוסופיה יהודית ותוכנית הלימודים למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב.

"זוהי דוגמה לקמע לא כתוב, כמו גם חפצים מהטבע ששימשו את התרבויות העתיקות כסגולות למזל. הקמעות הכתובים, כלומר – שעל החפץ חרותה הברכה או מצורף לו קלף כתוב, הופיעו מאוחר יותר. קמעות מפורסמים מסוג זה התגלו בשנות ה-80 בחפירות באזור כתף הינום, ליד הסינמטק בירושלים.

החפירות נערכו בראשותו של ד"ר גבריאל ברקאי, ובמהלכן נמצאו שתי מגילות כסף זעירות שעליהן נכתבה בעברית קדומה "ברכת הכוהנים" מתוך חומש "במדבר". קמעות אלו הם שרידי פריטים אישיים של קהילה שחיה באזור בתקופת מלכות יהודה.



הצורך לנסות להחזיר לעצמנו את השליטה על גורלנו גורם לנו לשאת קמעות (אילוסטרציה: Photos to go)

הצורך לנסות להחזיר לעצמנו את השליטה על גורלנו גורם לנו לשאת קמעות (אילוסטרציה: Photos to go)

"מקור הידע של יוצרי הקמעות אינו חד משמעי", מבהיר ד"ר בוהק. "קיים ידע עממי-מסורתי העובר מאם לילדיה, דוגמת האמונה שחפצים ממתכת מרחיקים סיוטים וחלומות רעים, או שלבישת בגד אדום מגינה מפני עין הרע. מקור הידע הזה הוא תלוי תרבות, ומלווה אותנו החל מתחילת היווצרותן של הקהילות.

"כמו כן, אין להתעלם מההשפעות של האזור ממנו המסורת הגיעה: יהודים שהתגוררו בשכנות לארצות האיסלאם הביאו עימם לארץ ידע מסורתי השאוב מהן, כדוגמת השימוש בחמסה. בנוסף, היו גברים המומחים לכתיבת קמעות, שלאו דווקא היו בעלי ייחוס מעמדי רם. בכתבי חז"ל קיים סיפור על תלמיד שכתב קמע, כמו גם חלק מהרופאים באותה התקופה.

ידע זה טמון בספרי 'מתכונים' – ספרים עם כללים ברורים להכנת קמעות המועברים מדור לדור, כמו ספר 'שורשי השמות' של רבי משה זכות מהמאה ה-17. כמו כן, טכניקות רבות ממאגיה זו לקוחות ממאגיות לא יהודיות עתיקות, כמו המשפט: נ נח נחמן נחמן מאומן, השאול מהמאגיה הפגאנית.

על כל צרה שלא תבוא

ממחקר שערכה ד"ר חגית מטרס, לשעבר מרצה בחוג לפולקלור יהודי והשוואתי באוניברסיטה העברית, והיא מסבירה שכשרמת המצוקה עולה, כמו בעת מחלה או טיפול נמרץ, בנוסף למכשירים הטכנולוגיים והתרופות שבהם משתמשים החולים, נצפו גם חפצים שונים המשמשים להגנה, לשמירה ולמרפא. במצבים קשים הפנייה לאמונה היא בסיסית ואנושית, ורווחת במגוון עדות, גילאים וסטטוסים.

הצורך, מסבירה ד"ר מטרס, לנסות להחזיר לעצמנו את השליטה על גורלנו, הוא המוטיבציה לנשיאת הקמעות.

הקמע ייחשב לבעל השפעה רבה יותר בזכות דרגת הרמה הרוחנית של כותב הקמע, וככל שאדם מאמין בהשפעת קמעות על גורלו כך גם יחפש את בעלי הידע המיוחדים – להם הכוחות להשפיע על המציאות.



יש המאמינים שלבישת בגד אדום מגינה מפני עין הרע (אילוסטרציה: Photos to go)

יש המאמינים שלבישת בגד אדום מגינה מפני עין הרע (אילוסטרציה: Photos to go)

קיימת מסורת של ספרי הדרכה והוראה לכותבי קמעות, מספרת ד"ר מטרס. לדוגמה הספר 'תולדות האדם' כולל הוראות וכללים לכתיבת קמעות, וניתן להסיק שממנו כי קיימים קמעות רב-שימושיים מוכנים מראש. קמעות אלו נבדלים ברמת הפעולות והכללים החלים עליהם ביחס לקמעות אישיים – הניתנים כמענה לבעיה ספציפית, ולכן נכתבים על שם אדם מסוים.

בספר ניתן פירוט לגבי החומר ממנו ניתן להכין את הקמע, כמו "קלף צבי שנשחט כדין", בחירת הזמן והמקום לצורך הכנת קמע ספציפי הקושר בין המקרה הפרטי ליקום בכללותו, וכן פירוט רב לגבי הכנת הקמע. בנוסף, חלות הוראות גם על נושא הקמע (שהן קלות יותר), כמו "לבלי הסירו לעולם".

כיד היוצר

כיום ניתן להבחין כי קיימים "צווי אופנה" בתחום הקמעות, בנוסף למשמעות המסורתית והמיסטית שלהם. כמובן שהמקור לעיצוב הם הקמעות העתיקים שהוזכרו קודם, אך יש מקום רב ליצירתיות ולביטוי אישי.

מעצב התכשיטים, דודי וייצמן, נותן לנו הצצה לעולמו של יוצר הקמעות: "הצורות שעליהן מבוססים התכשיטים שאני עושה הן סימבוליות ובעלות משמעות אוניברסלית, שמקורה הן ביהדות והן במצרים וביוון העתיקות.

כך לדוגמה: צורת פרח החיים המורכבת מ-13 מעגלים, כשהחוקים הגיאומטריים והמתמטיים הקיימים במבנה זה יוצרים את כל המציאות כולה. צורה זו מופיעה גם בסידורי תפילה עתיקים ובמקומות שונים בעולם. הצורות הן סמלים של השפה הקוסמית, בנוסף לעובדה שהסימטריה שלהן מתורגמת בעינינו כיופי.

"קיימת משיכה אסתטית לצורות העתיקות האלו מצד בני האדם ואני מאמין שכשהם מסתכלים בצורות הם רואים בהם דבר מוכר וידוע, כלומר: הידע על המציאות שהצורות מסמלות ידוע לנו, אך אנחנו מתעלמים מידע זה או שאנחנו לא מודעים לו. אני מאמין שהתכשיט מזכיר להם שהידע הוא בתוכם ולא בדברים החיצוניים.

"לולא האמונה, הן של היוצר והן של עונד הקמע, לא 'יפול האסימון' אצל אדם המחפש בענידת הקמע פתרון. במקרה זה הקמע הוא יציקה ותו לא. מרבית האנשים מחפשים את הקמעות כחיזוק חיצוני, ולא מתחברים למשמעות שמאחוריהם – משמעות שיכולה להוביל לשינוי בתפיסתם", מספר וייצמן.

הכתבות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter ובפייסבוק